רע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ. מדינת ישראל משרד הבטחון

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת א' דודקביץ ) בת"א 5670-08-07 מיום 28.7.2008, בה התיר בית המשפט למשיבה 1 (להלן: המדינה ) לתקן את כתב התביעה שהגישה ולצרף את המבקשות ואת המשיב 3 כנתבעים נוספים.

2.

המדינה הגישה תביעת שיבוב נגד קרנית - קרן לנפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית ) וכנגד המשיב 3 והמבקשות, בגין כספים שהיא משלמת לתלוייו של המנוח הראל (דדון) תומר ז"ל אשר נהרג בתאונת דרכים, שעה שרכב בהיתר על אופנוע שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל המבקשות. התביעה היא בהתאם לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950, שכן המנוח היה מגויס בשירות מילואים פעיל בזמן התאונה. התביעה הוגשה נגד נתבעים אלה בשל מחלוקת בדבר הכיסוי הביטוחי לתאונה. לאור הסכמת קרנית למחיקת המבקשות, הן נמחקו מכתב התביעה וכן נמחק המשיב 3. בהמשך ההתדיינות הגישה קרנית הודעת צד שלישי נגד המשיב 3 (אחיו של המנוח ובעליו של האופנוע), והוא הגיש מצידו הודעת צד רביעי כנגד המבקשת 1. המשיב 3 ביקש להוסיף את המבקשת 1 כנתבעת ישירה, אך חזר בו מבקשתו בדיון מיום 18.10.2004, נוכח הסכמה בין הצדדים לפיה התביעה וההודעות לצדדים שלישיים ורביעיים יידונו יחדיו, וכי השאלה הראשונה שתתברר היא שאלת החבות הביטוחית של המבקשת 1. משעלו ניסיונות הפשרה בתוהו, ונוכח התנערות קרנית מהסכמתה לכך שהמבקשת 1 אינה חבה בכיסוי הביטוחי לנהיגת המנוח, הגישה המדינה בקשה לצרף את המבקשות ואת המשיב 3 כנתבעים נוספים לתביעה.

3.

בית המשפט קמא קיבל את הבקשה. בית המשפט קבע, כי בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: התקנות ), ניתן להתיר תיקונם של כתבי הטענות בכל עת ,

וכי בתי המשפט הנהיגו גישה ליבראלית בנושא זה כדי לסייע לבעלי הדין ללבן את הסוגיות השנויות במחלוקת ביניהם ולייעל את ההליך המשפטי. כן נקבע, כי לפי תקנה 24 לתקנות, מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב לבחון צירופו של בעל דין, הן בנוגע למועד הצירוף והן בנוגע לזהות מבקש הצירוף, כאשר הדרישה היחידה המצוינת בתקנה היא, שצירוף בעל הדין הנוסף נדרש על מנת לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה. בית המשפט קבע, כי צירופם של המבקשות והמשיב 3 התבקש בשלב דיוני מוקדם, בו טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית ולא החל הליך הבאת הראיות, חרף העובדה שהתביעה הוגשה כשמונה שנים קודם לכן. בית המשפט הוסיף, כי אלו שהתבקש צירופם נתבעו בכתב התביעה המקורי ומאז נשאו בו תפקידים שונים והיו תחת כובעים שונים, ואף "אבנר", היא המבקשת 2, שלא היתה צד לתיק, היתה מעורבת בו "מאחורי הקלעים". לפיכך קבע בית המשפט, כי צירופם לא יכביד עליהם הכבדה יתירה או יסרבל את ההליך במידה המצדיקה את דחיית הבקשה.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.

המבקשות טוענות, כי היה על בית המשפט קמא לקבוע כי המדינה ויתרה - לפני שנים - על תביעתה בשאלת החבות וכי היא מנועה מלתבוע אותן בשנית. המבקשות טוענות עוד, כי בישיבת קדם המשפט הודיעו הצדדים כי אין להם בקשות מקדמיות ובית המשפט הכריז כי תם קדם המשפט וגם מטעם זה לא היה מקום להיעתר לבקשה במועד בו הוגשה. לטענת המבקשות, חל שיהוי רב בהגשת הבקשה. מתן ההיתר לתיקון כתב התביעה פותח מחדש את כל ההליכים בתיק, בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2000. לטענתן, בניגוד לעמדת המדינה, השינוי, כביכול, בעמדת קרנית בנוגע לשאלת הכיסוי הביטוחי לא התרחש בישיבה האחרונה אלא כבר בשנת 2004, וכי היא רק חזרה על עמדתה בשנת 2007. יתרה מכך, כבר בשנת 2003, כשהמשיב 3 שלח הודעת צד רביעי למבקשות, היה על המדינה לקחת בחשבון כי אם תתקבל טענתו בדבר קיומו של ביטוח רפואי, תידחה תביעתה כנגד קרנית. לפיכך, טוענות הן, הוכח כי המדינה זנחה את זכות התביעה שעמדה לה כנגד המבקשות לפני שנים, ואין ספק כי המבקשות שינו מצבן לרעה, שכן במעמדן הקודם לא ניתן היה להיפרע מהן בשום אופן ולכן לא הסכימו בזמנו להשתתפותן בכל פשרה שהוצעה. בינתיים, אף נצברו ריביות בשיעורים גבוהים, ונגרם להן נזק ראייתי משלא ביררו את שאלת הנזק לרבות איתור עדים, קבלת נתוני השתכרות ועוד. המבקשות מדגישות, כי הדוחות הכספיים והמאזנים שלהן התבססו, בין היתר, על חוסר הסיכון בגין תאונה זו. המבקשות מוסיפות, כי מחיקתן על ידי המדינה יצרה ביניהן ובין קרנית הסכם מפורש בדבר העדר כיסוי ביטוחי אצל המבקשות. לדעתן, צירופן יסרבל את הדיון, בין היתר בשל כך שיגישו בקשות מקדמיות שונות לסילוק התביעה על הסף. המבקשות טוענות עוד, שהתיקון פוגע ביכולתן לטעון להתיישנות התביעה. כן משיגות המבקשות על כך שהמדינה שינתה את סכומי התביעה המקוריים.

5.

בהתאם להחלטת כב' השופט מלצר, הגישו המשיבים תשובתם לבקשה. קרנית מתנגדת לבקשה. לדעתה, מטרתן הנסתרת של המבקשות היא לקבל את אישורו של בית משפט זה למצב בו גם אם יפסק כי פוליסת ביטוח החובה כיסתה את השימוש שנעשה באופנוע בעת התאונה, תמצאנה המבקשות פטורות מחבות, שכן כצד רביעי, אין דרך לחייבן בפיצוי המדינה. על פי הטענה, מדובר במצב לא נכון ולא צודק, שבא על תיקונו באופן בו כל בעלי הדין הדרושים להכרעה בשאלת החבות הם נתבעים ישירים. קרנית מצביעה על הסדר דיוני מיום 18.10.2004, שלפיו הוסכם כי שאלת החבות תתברר כאשר כל הצדדים בחזית אחת מול המדינה, כאשר אם יקבע כי הוראות תעודת הביטוח לא הופרו, תפצה המבקשת 1 את המדינה ואם יקבע כי הוראות כן הופרו, תפצה קרנית את המדינה ותהיה זכאית לתבוע סכומים אלה מהמשיב 3. לאור התנערות המבקשות מההסכם, הגישה המדינה את בקשתה. אף בית המשפט קמא קבע כי התנערות המבקשות מההסכם ועמדתן כנגד החלטתו "מיתממת ומקוממת". אשר לטענת ההתיישנות, קרנית סומכת ידה על החלטת בית המשפט, לפיה טרם בשלה העת להכריע בה ובסוגיות אחרות, ולכן תיקון כתב התביעה אינו גורע מזכותן לטעון טענות אלה. אדרבה, בקשה כזו הוגשה על ידי המבקשות והיא עודנה תלויה ועומדת. לגופה של טענה טוענת קרנית, כי מרוץ ההתיישנות בתביעת שיבוב מהסוג דנן מתחיל במועד ביצוע כל תשלום ותשלום. קרנית טוענת עוד, כי לטענות שיהוי, ויתור, מניעות ושינוי מצב לרעה אין משקל רב כאשר עסקינן בהחלטה דיונית, ואין מניעה כי המבקשות יעלו טענות אלה לגופן, כפי שאכן עשו. לדעת קרנית, טענת גרימת נזק ראייתי לא הוכרעה ולו לכאורה, לא היה שיהוי ולטענת שינוי מצב לרעה לא הובאה תשתית עובדתית. עוד נטען, כי המבקשות תוכלנה להעלות טענות בדבר צבירת ריביות. קרנית מכחישה כל ויתור על טענות כלפי המבקשות, ולסיכום טוענת היא, כי גם ללא ההסדר הדיוני תיקון כתב התביעה היה צעד דרוש ומתבקש, משנדרש בית המשפט לשאלת הכיסוי הביטוחי.

6.

המשיב 3 מתנגד לבקשה ומצטרף לתשובת קרנית (פרט לעניין אחד). לדידו, המבקשות מנועות/מושתקות מלהעלות טענותיהן כעת, שכן חזר בו מבקשתו לצרף את המבקשת 1 כנתבעת נוספת לאור הצהרת בא כוחה בדיון משנת 2004, לפיה הצדדים ימצאו בקו חזית אחד מול המדינה. משניתן תוקף להצהרה זו מנועה המבקשת, לדעתו, לטעון להעדר יריבות ישירה עם המדינה. נטען, כי המשיב 3 הסתמך על אותה הצהרה ושינה מצבו לרעה, שכן ויתר על בקשתו לצרפה כנתבעת. לטענתו, הודעת צד שלישי שהגיש נגד המבקשות יצרה יריבות ישירה בינן לבין המדינה, ולכן יש לדחות את הטענה בדבר הנזק הרב שנגרם להן, לכאורה, עקב צירופן כנתבעות.

7.

לטענת המדינה, דין הבקשה להידחות הן בשל העדר עילה למתן רשות ערעור והן מטעמים מהותיים: לא רק שצירופן של המבקשות לא יגרום נזק להליך דנן, אלא שהוא ימנע הליך מיותר ויחסוך התדיינויות נוספות. לגופו של עניין טוענת המדינה, כי צירוף המבקשת 1 כנתבעת ישירה נדרש כדי להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות הכרוכות בתובענה, שעיקרן על מי מבעלי הדין מוטלת החובה להשבת התגמולים המשולמים, לידי המדינה. לדעתה, אין כל ממש בטענת השיהוי, שכן המבקשת 1 היתה מעורבת בהליך מתחילתו, תחת כובעים שונים, ונטלה חלק במשא ומתן שנערך בין הצדדים. נטען, כי המבקשת לא שינתה מצבה לרעה שכן ההליך טרם החל לגופו. כן נטען, כי צירופן של המבקשות לא יגרור עיכוב משמעותי, וכי המבקשת 1 תוכל להעלות את טענת ההתיישנות בפני בית המשפט. המדינה טוענת עוד, כי יש למנוע מצב בו יקבע בסוף ההליך, כי פוליסת הביטוח מכסה את נזקי התאונה אך לא ניתן יהיה לחייב את המבקשת 1 שכן לא היתה צד להליך. עוד טוענת המדינה, כי לא הוסיפה סכומים נוספים לכתב התביעה המתוקן.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט, בהידרשו לבקשה לתיקון כתב טענות, לרבות הוספת בעלי דין כבענייננו, ינקוט גישה ליברלית, וככלל, יעתר לבקשה כאמור. זאת, למעט מקרים חריגים, בנסיבות בהן אין בתיקון כל תועלת לבירור הפלוגתאות נשוא התובענה (רע"א 2345/98 סלים דנגור נ' חנוך ליבנה , פ"ד נב(3), 427, עמוד 431 (1998). במקרה שלפנינו, אכן, משהשתנו הנסיבות, וקרנית חזרה בה מהודאתה בחבותה, וכן חזרו בהן המבקשות מההסדר הדיוני שהושג בשנת 2004, הרי שהיה מקום מצד המדינה להגשת בקשה לצירופן מחדש, ובדין נענתה הבקשה. דומה כי אין ולא ניתן לחלוק על כך שצירופן של המבקשות, אשר צורפו לכתב התביעה המקורי ונמחקו בנסיבות המתוארות לעיל, נדרש על מנת לקיים בירור מקיף ומלא של המחלוקת הנדונה בשאלת הכיסוי הביטוחי לתאונה (רע"א 8409/07 פורייה מערכות (1989) בע"מ נ' רובגרופ ט.א.ק. בע"מ (לא פורסמה, 13.4.2008)). מכל מקום, מדובר בהחלטה דיונית הכרוכה בנסיבות ההליך הקונקרטי, בנחיצות הצירוף ובמועד הגשת הבקשה; אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות כאלה, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין, או גורמת לעיוות דין. אין זה המקרה דנן, שכן לא ניתן לומר שהחלטת בית המשפט נוגדת את הדין ואף לא נראה כי נגרם למבקשות עיוות דין ( רע"א 266/88

סאן אינטרנשיונל לימיטד

נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 211-210 ). נ דמה, כי היעילות הדיונית דורשת דווקא את צירופן של המבקשות כנתבעות לתביעה, לשם ליבון סוגיית החבות בדרך המלך, וללא צורך בהתדיינויות נוספות לאחר מתן ההכרעה. אשר לטענות המבקשות, לרבות טענת המניעות, השיהוי, הויתור ושינוי המצב לרעה, רובן ככולן יידונו במסגרת הבקשות המקדמיות שהגישו לבית המשפט קמא, ואין להידרש אליהן בטרם עת.

לאור כל זאת דין הבקשה להידחות. המבקשות תישאנה בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך של 8000 ש"ח.