פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
871/14
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1. עו"ד איתן קונדה
2. קניוני הים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. חיה אברמוביץ ואח'
2. אזורים חברה להשקעות בפיתוח ובבנין בע"מ
3. אזורים בנין (1965) בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי תל אביב בת"א 42318-05-12 שניתנה ביום 06.01.2014 על ידי כבוד השופט
י' פרגו
בשם המבקשים:
עו"ד עמירם גיצלטר ועו"ד תמר צחר
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט הבכיר י' פרגו), אשר התיר למשיבים 143-1 (להלן: התובעים ) לתקן את כתב התביעה שהגישו נגד המבקשים (להלן: הנתבעים ).
1.
בתמצית, התביעה נוגעת לסכסוך שבין התובעים לנתבעים 2-1 לגבי טיב הזכויות של הצדדים בבניין מנדרין הנושק לחוף הצפוני של תל אביב, אשר בו, כנטען בכתב התביעה, 225 דירות בגדלים שונים, אזור שטחי מסחר, מגרשי חניה ושטחים משותפים אחרים (להלן: בנין מנדרין ). התובעים הינם בעלי זכויות חכירה ל-999 שנה של דירות בבנין מנדרין על פי שטר חכירה משנת 1995 שנחתם בינם לבין אזורים חברה להשקעות בפתוח ובבניין בע"מ (להלן: אזורים ). אזורים הייתה הבעלים הרשום של הבניין עד ליום 1.6.2007 בו מכרה את הזכויות בבניין למבקשת 2. המבקש 1, שהוא נתבע 1 בתביעה, הוא המנהל של המבקשת 2 ומחזיק (בשרשור) ב-50% ממניותיה. כמו כן בבעלותו של המבקש 1 מספר דירות בבניין מנדרין ובמהלך תקופה מסוימת כיהן כחבר וועד הבניין.
2.
בית משפט קמא מצא כי כתב התביעה שהוגש על ידי המשיבים ארוך מאוד, וכולל עתירות וסעדים שונים. ועל כן - ולאחר מספר בקשות והחלטות שאיני מוצא צורך לפרטם - הגישו המשיבים טיוטת כתב תביעה מתוקן. הסעד העיקרי שנתבע בכתב התביעה המתוקן הוא סעד הצהרתי לפיו אזורים לא הייתה רשאית למכור את הרכוש המשותף למבקש, ובהתאם לכך נתבקש בית המשפט להצהיר כי כל החלקים המהווים לטענתם רכוש משותף בבניין מנדרין הם בבחינת רכוש משותף, ולהורות כי בניין מנדרין יירשם כבית משותף. בד בבד, עתרו המשיבים לפיצול סעדים.
בית משפט קמא אישר את הגשת כתב התביעה המתוקן
- למעט מחיקה של אחד הסעדים שנתבע - בקובעו כי אינו רואה סיבה שלא לאשר את כתב התביעה המתוקן בשלב המקדמי שבו נמצאת התביעה; כי בכתב ההגנה המתוקן שיגישו המבקשים, יהיה עליהם להתייחס גם לעתירה לפיצול סעדים שהגישו המשיבים; וכי ההוצאות הכרוכות בתיקון כתב התביעה יילקחו בחשבון עם סיום ההליכים בתיק.
מכאן הבקשה שלפניי.
3.
בבקשה העלו המבקשים מלוא הטנא טענות כנגד תיקון כתב התביעה. בין היתר, נטען כי שגה בית משפט קמא כשאישר למשיבים להגיש כתב תביעה מתוקן, שאינו מרפא את הכשלים עליהם הצביע בית המשפט בהחלטותיו הקודמות. לטענת המבקשים, כתב התביעה המתוקן, בדומה לכתב התביעה המקורי, כולל סעדים כספיים במסווה של סעדים הצהרתיים ועל כן לא סוכלה מטרת המשיבים להתחמק מתשלום האגרה הנדרש. עוד נטען כי אין כל אינטרס לגיטימי של המשיבים שמצדיק פיצול סעדים.
4.
דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.
לא אחת נפסק על ידי בית משפט זה כי בכל הנוגע לסדרי הדין, ובכלל זה החלטות הנוגעות לתיקונם של כתבי טענות, מוקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא אלא במקרים חריגים (ראו רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל (30.1.2014); רע"א 6113/13 רוני מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (19.12.2013)).
כלל נקוט בידינו הוא כי כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לה ברוחב לב. כלל זה נלמד מלשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי ומהפרשנות לתקנה זו כפי שעוגנה בפסיקה. (ראו רע"א 2345/98 ס' דנגור ואח' נ' ליבנה ואח' (29.7.1998)) לכלל זה יש חריגים (ראו רע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.4.2012), אך אלו אינם מתקיימים במקרה דנן.
כשלעצמי, ומבלי לקבוע מסמרות, איני סבור כי הסעד ההצהרתי שנתבע בכתב התביעה המתוקן הוא מסווה לסעד כספי, וענייננו אינו שונה מכל תביעה לסעד הצהרתי לפיו שטח או חלק מסויים בבניין מהווה חלק מהרכוש המשותף. מכל מקום, המבקשים ציינו כי במקביל לבקשת רשות ערעור זו הוגשה על ידם גם בקשה למחיקה על הסף של כתב התביעה המתוקן לבית משפט קמא, בקשה אשר טרם נידונה. יוצא אפוא שבית משפט קמא טרם אמר את המילה האחרונה בנוגע למחלוקת זו, כך שאין צורך להכריע בה.
5.
על יסוד כל האמור, דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, א' באדר ב' התשע"ד (3.3.2014).
ש ו פ ט