רע"א 5783/19 מגן דוד אדום נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין ) מיום 1.7.2019 בת"א 38417-05-16.

1.

ביום 18.5.2016 הגישו המשיבים תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבה עקב רשלנות נטענת בפינויה לבית החולים, בהיותה בת חודשיים ובמצב של היפוגליקמיה. התביעה נתמכה בחוות דעת רפואית של פרופ' אור-נוי. במהלך הדיון בתביעה נודע למשיבים דבר קיומו של דו"ח חקירה פנימי שנערך על ידי המבקשת (להלן: מד"א ) לצורך בחינת תפקודו המקצועי של הפרמדיק שעמד בראש צוות הפינוי. פניותיהם של המשיבים למד"א בבקשה לקבל את המסמך נענו בסירוב, ועל כן הגישו לבית המשפט בקשה לחשיפתו. בית המשפט קבע שמדובר במסמך רלוונטי אשר אינו חוסה בגדר חיסיון ועדת בקרה ואיכות לפי סעיף 22 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, והורה למד"א להעבירו לידי המשיבים, וכן להשיב לשאלון משלים מטעמם בעניין החקירה הפנימית (החלטת השופטת ג' לוין מיום 5.2.2019).

2.

ביום 19.5.2019, לאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת משלימה מטעם פרופ' אור-נוי. לשיטתם, חוות הדעת המשלימה היא הכרחית לאור הממצאים החדשים שעלו מדו"ח החקירה. מד"א התנגדה לתיקון, וטענותיה היו כי התיקון לא מתמצה בהוספת חוות דעת, אלא כולל תיקון של כתב התביעה עצמו, לרבות בסוגיות שלא נובעות מדו"ח החקירה; כי המשיבים לא הסבירו את הצורך בעריכת כל אחד ואחד מהתיקונים המבוקשים; וכי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. בתשובה לתגובת מד"א, המשיבים עמדו על כך שכל השינויים נובעים מהמידע החדש שנחשף בדו"ח החקירה ומתבססים על חוות הדעת הרפואית המשלימה שנערכה בעקבותיו, וכן צירפו לתגובתם קובץ המשווה בין כתב התביעה המקורי והמתוקן ותצהיר.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי התיקון נועד לשפוך אור על האירוע, ואינו צפוי לגרום נזק למד"א, שנושאת באחריות לאי-חשיפת הדו"ח בשלב מוקדם יותר ואשר תוכנו היה ידוע לה ואינו בגדר הפתעה. עוד נקבע כי כל התיקונים נובעים מהמידע החדש שנגלה למשיבים, כך שאין טעם לחייבם בהנמקה נפרדת ביחס לכל שינוי ושינוי. על כן, נפסק כי המשיבים "רשאים לא רק להוסיף השלמה לחוות דעת רפואית, המסתמכת על המידע החדש, אלא גם להוסיף טענות עובדתיות ומשפטיות העולות לשיטתם מהמסמך", ומד"א חויבה בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪ ( החלטה מיום 5.2.2019).

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה חזרה מד"א על טענותיה לפיהן היה על המשיבים לתמוך את בקשתם בתצהיר ולצרף לה פירוט של כל התיקונים המבוקשים וטעמיהם. הודגש כי אילו הייתה הבקשה מוגשת בהתאם להוראות תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), לא הייתה מד"א מתנגדת לתיקון. בנוסף, נטען כי היה על בית המשפט לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות, ולמצער, כי לא היה להשית הוצאות על מד"א אך בשל התנגדותה הלגיטימית לתיקון.

דיון והכרעה

5.

הגישה העקרונית ביחס לתיקון כתבי טענות היא גישה ליברלית, לפיה יש לאפשר את התיקון ברוחב לב ועל מנת להבטיח בירור ממצה של השאלות השנויות במחלוקת (רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל , בפסקה 4 והאסמכתאות שם

(30.1.2014) (להלן: עניין מובלי ); רע"א 871/14 קונדה נ' אברמוביץ , בפסקה 4 והאסמכתאות שם (3.3.2014); רע" א 159/18 לביא חברה להנדסה (ב.י.) בע"מ נ' נציגות בית הדירות הרצל רוזנבלום 8-10 ת"א , בפסקה 9 (17.4.2018)). על בית המשפט הדן בבקשת התיקון לערוך איזון בין האינטרסים של בעלי הדין, בהתחשב באינטרס הציבורי בבירור יעיל של המחלוקות ביניהם, ובראי הגישה הליברלית האמורה. כפועל יוצא מהאיזון המורכב, החלטות בבקשות לתיקון כתבי טענות נתונות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם (עניין מובלי ,

בפסקה 4).

6.

בענייננו, איזון האינטרסים נוטה בבירור לטובת התרת הגילוי וטוב היה לבקשה זו משלא הוגשה. כך, עיון בהשתלשלות העניינים בהליך עד כה מעלה כי תיקון כתב התביעה הוא אכן בעל חשיבות מבחינת המשיבים. בית המשפט המחוזי קבע כי התיקון נובע במלואו מהמידע שנגלה למשיבים בעקבות חשיפת דו"ח החקירה, ולא עלה בידי מד"א להוכיח אחרת. לא זו בלבד שהבקשה דנן לא כללה הפניות לתיקונים ספציפיים שאינם נובעים מדו"ח החקירה, אלא שהדו"ח אף לא צורף לבקשה. די בכך כדי לדחות את טענתה של מד"א כי חלק מהתיקונים אינם אלא ניסיון לעריכת "מקצה שיפורים". בנוסף, העיתוי המאוחר של בקשת התיקון – לאחר תחילת הוכחות – לא נבע ממחדל דיוני של המשיבים, אלא מהתנגדותה של מד"א לחשיפת דו"ח החקירה, ועל כן אין לזקוף שיקול זה לחובת המשיבים. יתרה מכך, התיקון לא צפוי להסב למד"א טרחה יתרה, באשר תוכנו היה ידוע לה זה מכבר.

למעשה, מד"א עצמה אישרה בבקשתה כי אם בקשת התיקון הייתה מוגשת בהתאם לדרישות הפרוצדורליות הקבועות בתקנות ובפסיקה, לא הייתה מתנגדת לה. ברם, הפגמים הפרוצדורליים עליהם הצביעה הם בני-תיקון ואין בהם כדי להטות את הכף. הטענה לפיה בקשת התיקון לא כללה פירוט מרוכז של כל התיקונים וטעמיהם, התייתרה לאחר שהמבקשים הגישו לבית המשפט מסמך המרכז את כל השינויים בפורמט "עקוב אחר שינויים". בנוסף, מאחר שכל השינויים המבוקשים נובעים מחשיפת הדו"ח, לא היה טעם להסביר את הצורך בכל אחד מהם בנפרד. אכן, היה מקום לצרף תצהיר התומך בבקשה, אך בהינתן שתיקון התביעה מסתמך על הדו"ח הפנימי שנחשף בפני המשיבים, אין לראות בכך פגם היורד לשורשו של עניין.

6.

טענותיה של מד"א לעניין ההוצאות דינן להידחות, בהתאם לסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט".

7.

סוף דבר : הבקשה נדחית. על אף שלא נתבקשה תגובה, מד"א תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,000 ₪.