רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ. מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט י' קינר ) בת"א 41074-12-09 מיום 9.10.2013, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לתיקון כתב התביעה, באופן שתיווסף עילה של אפליית המבקשות ביחס לחברה אחרת שהגישה תביעה דומה בנוגע למכרז נשוא התביעה.

1.

בין הצדדים נתגלע סכסוך שעניינו במכרז שפרסם המשיב, מנהל מקרקעי ישראל, בדצמבר 2002, לכריית חול במתחמים המצויים באזור אשקלון. ביום 31.12.2009 הגישו המבקשות כתב תביעה בגדרו תבעו פיצוי כספי בסך של כ-112 מליון ש"ח, בטענה כי המשיב הטעה אותם באשר לכמות החול הצפויה באתר הכרייה, בהציגו אומדנים מוטעים כלפי מעלה. המשיב הגיש תביעה שכנגד בה עתר לחייב את המבקשות בפיצוי המוסכם בגין כרייה בלתי חוקית של חול מחוץ לשטח ההרשאה ומתחת למפלס גמר הכרייה, וכן בגין עלות העבודות הנדרשות ליישור השטח (להלן: התביעה שכנגד ).

ביום 23.9.2013, במהלך פגרת סוכות, הגישו המבקשות ל בית משפט קמא בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת עילת אפליה, ובשל טענת האפליה, התבקש בית המשפט להורות במקביל על מחיקת כתב התביעה שכנגד או לחילופין על צמצום סכום התביעה שכנגד בשיעורים ניכרים (להלן: בקשת התיקון ). המבקשות התייחסו בבקשתן לתביעה הדומה בתוכנה לתביעה שכנגד, שהגיש המשיב נגד חברת גרנאוי (להלן: תיק גרנאוי ) שזכתה אף היא במכרז לכריית חול באתר סמוך, וטענו כי המשיב נוהג כלפיהם באפליה נוכח הסכם הפשרה אליו הגיע בתיק גרנאוי.

2.

בהחלטתו מיום 9.10.2013 דחה בית משפט קמא את הבקשה לתיקון כתב התביעה, בציינו כי הבקשה הוגשה כשלושה שבועות לפני שלב ההוכחות. נקבע כי המשמעות של היעתרות לבקשה היא דחייה ממושכת של חמישה דיוני הוכחות שנקבעו לחודש אוקטובר 2013 (הראשון ביום 14.10.2013), באשר התיקון המבוקש מצריך פריסת התשתית העובדתית לגבי תיק גרנאוי, הגשת תצהירים נוספים, מסמכים וראיות שאינם בפני בית המשפט. נקבע כי היה על המבקשות להגיש את הבקשה חודשים רבים קודם לכן, באשר הסכם הפשרה בתיק גרנאוי נחתם כבר בחודש מרץ 2011, כשנתיים וחצי לפני הגשת הבקשה לתיקון. עוד נקבע כי אילו היו מתנהלות המבקשות כמתחייב, היה בידן להגיש את הבקשה לכל הפחות כחודש ימים לאחר ישיבת קדם המשפט שנתקיימה ביום 10.3.2013.

על החלטה זו נסבה הבקשה שבפניי, אשר הוגשה ביום 10.11.2003, לאחר שכבר נתקיימו שש ישיבות ההוכחות שנקבעו בתיק, וקבועים עוד ארבעה ישיבות הוכחות נוספות.

3.

המבקשות טוענות כי לנוכח חשיבות טענת האפליה יש לאפשר את תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת העילה. לטענת המבקשות, תיק גרנאוי זהה כמעט לחלוטין לעניינם, ושם התקבלה עמדת חברת גרנאוי שזכתה לפיצוי כספי מהמדינה בסך עשרות מיליוני שקלים. לשיטת המבקשות, העיכוב בהגשת בקשת התיקון נבע ממחדל המשיב אשר נקט "בשיטות התשה שונות" ושלח את החומר המבוקש בנוגע לתיק גרנאוי טיפין טיפין תוך הסתרת תוכן הפשרה, כאשר רק ב-1.9.2013 הגיעו כתבי הטענות בתיק זה לידי המבקשות.

עוד נטען, כי עניינו של תיק גרנאוי נפרס ממילא בפני בית המשפט בדיוני ההוכחות וניתן להוסיף כיום את עילת האפליה במסגרת הסיכומים בלבד מבלי להידרש לראיות נוספות ובלי שתעוכב ההכרעה השיפוטית בתיק. נטען כי אם תידחה בקשתן לתיקון כתב התביעה יאלצו המבקשות להגיש תביעה נפרדת שעילתה אפליה והדבר יביא לבזבוז זמן שיפוטי ניכר.

4.

לאחר שעיינתי בתגובת המשיב, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

תיקון כתב תביעה הינו עניין דיוני מובהק הנתון לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם (ראו לדוגמה, רע"א 6113/13 מירו נ' ועד האגודה השיתופית כפר ביאליק – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פסקה 6 והאסמכתאות שם (19.12.2013) (להלן: עניין מירו )).

בהתאם לקבוע בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, רשאי בית המשפט בכל עת להתיר לבעל דין לתקן את כתבי טענותיו על מנת שניתן יהיה " להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין ". בפרשנות התקנה ובהכרעה בשאלה אם יש לאפשר את תיקון כתב הטענות ישקול בית המשפט את אינטרס בעל הדין מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך ואינטרס הציבור ביעילות הליכים ושלא יוקצה לבעל דין שאינו מכלכל את ענייניו כהלכה זמן שיפוטי שלא לצורך (ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית

מבוא ועקרונות יסוד 111-110 (1999); רע"א מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב (25.9.2008)). אמנם, על פי רוב ננקטת גישה ליברלית בסוגיית תיקון כתב התביעה, בהתאם לאיזון הנדרש בין האינטרסים לעיל, ברם, בית המשפט

בשקלו אם לאפשר את התיקון יבחן גם את התנהגות מבקש התיקון, ובכלל זה האם נהג בשיהוי בהגשת בקשת התיקון, והשלב הדיוני בו מוגשת הבקשה (ראו, לדוגמה רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' אליונבק , פסקה 11 (11.5.2011); רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (2.7.2006); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 354-353 (מהדורה שביעית, 1995)).

כמו כן נפסק כי מקום שבו מבוקש להוסיף עילת תביעה חדשה, שהוכחתה כרוכה בהבאת ראיות נוספות, בית המשפט ייעתר לבקשה בצמצום (עניין מרו , בפסקה 6, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 355-352 (מהדורה אחת עשרה, 2013)).

5. ומהתם להכא.

בענייננו, בישיבת קדם המשפט ביום 10.3.2013 נקבע לוח זמנים מפורט וברור לסיום כל הליכי הגילוי והגשת ראיות נוספות תוך פרק זמן קצר יחסית, עד מספר חודשים לפני מועדי ישיבות ההוכחות שנקבעו לחודש אוקטובר.

לא רק שהנושא של תיק גרנאוי היה ידוע למבקשות זה מכבר, אלא שהמבקשות, פנו ל בית המשפט

המחוזי בירושלים עוד במהלך שנת 2012, וקיבלו בהסכמת המשיב זכות לעיין בתיק גרנאוי כאוות נפשם. מאחר שהמבקשות התקשו, לטענתם, לצלם ולקבל את כל החומר מהתיק (בין היתר, מאחר שהתיק נסרק במערכת נט-המשפט), המבקשות והמשיב אף הגישו ביום 6.9.2012 בקשה בהסכמה ל בית משפט

קמא להארכת המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. בבקשה נכתב כי בשל בקשת המבקשות לקבל לידיהן מסמכים נוספים הנוגעים לתיק גרנאוי, הגיעו הצדדים להסכמה כי המבקשות יחזרו ויעיינו בתיק באמצעות מערכת נט המשפט או בדרך של צילום החומר במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים (שם התנהל תיק גרנאוי). הנה כי כן, תיק גרנאוי היה פתוח לעיון המבקשות עוד בשנת 2012, אך מאחר שהמבקשות הודיעו כי לא עלה בידן לאתר את תצהירי המדינה בתיק זה, הם פנו למשיב בבקשה כי ימציא להם את התצהירים מאותו תיק וכך נעשה. זאת ועוד. בהחלטתו של בית המשפט בתום ישיבת קדם המשפט ביום 10.3.2013, הורה בית המשפט

כי התצהירים יועברו למבקשות תוך 14 יום, והמבקשות רשאיות תוך 14 יום לאחר מכן להוסיף על ראיותיהן חומר הקשור לתצהירים שהתקבלו, או להודיע כי אין בדעתן להגיש ראיות נוספות. ובקיצור, המבקשות יכולות וצריכות היו לדעת כבר בחודש מרץ 2013 כי חסר להם חומר נוסף מתיק גרנאוי, אם בכלל, וזאת אף ללא קשר לזכות העיון הישירה שניתנה להם בתיק גרנאוי. כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, ככל שלא קיבלו המבקשות את החומר במלואו הייתה פתוחה בפניהם הדרך לפנות ל בית המשפט בבקשה מתאימה, כאשר "תחת זאת בחרו התובעות לנהל תכתובת, לא אינטנסיבית במיוחד עם הנתבע" (פסקאות 15-13 להחלטתו של בית משפט קמא).

בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבל טענת המשיב כי אין בסיס לטענת המבקשות כי נעשה ניסיון להסתיר את תוכן הפשרה בתיק גרנאוי. טענה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם התכתובות שצורפו לבקשה, מה עוד שהמבקשות עצמן ציינו לשבח את מאמציו של בא כוח המשיב למסור את מלוא החומר למבקשות. ובקיצור, השיהוי הרב בהגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה מונח לפתחן של המבקשות, שאילו היו פועלות בשקידה הראויה עוד במהלך שנת 2012, ניתן היה להגיש את הבקשה לתיקון כתב תביעה עוד לפני ישיבת קדם המשפט בחודש מרץ 2013, ולמיצער, זמן קצר לאחריה, ולא ערב ישיבות ההוכחות. כפי שציין בית משפט קמא, תיקון כתב התביעה, היה מצריך תיקון התצהירים או הוספת תצהירים נוספים, והיה כרוך בדחיית חמשת המועדים שנקבעו לשמיעת הראיות בתיק.

6.

למעלה מן הצורך, ובלי לקבוע מסמרות, אציין כי ספק אם יש ממש בטענת האפליה. בהסכם הפשרה בתיק גרנאוי, התחייבה גרנאוי לשלם למדינה סכום של כמליון ₪, וטענת המבקשות היא כי למעשה המדינה היא ששילמה פיצויים בסכומי עתק לגרנאוי, טענה המבוססת על תחשיבים לפיהן המדינה ויתרה לגרנאוי על תשלום יתרת התמורה במכרז ושילמה לה פיצוי בגין חוסר של כארבע מליון טון חול. כפי שציין המשיב בתגובתו, קיימים הבדלים משמעותיים בין תיק גרנאוי לתיק דכאן, ובין היתר, בכך שהסכם הפשרה שם כולל מחיקת שלוש תביעות נוספות; מחירי הסף במכרזים היו שונים כאשר מחיר הסף של מכרז המבקשות הופחת בשיעור ניכר ביחס לתיק גרנאוי והתמורה ששלמה גרנאוי למשיב הייתה גדולה מזו של המבקשות; ולגרנאוי לא ניתנה אפשרות לבדוק את השטח בשל פולשים שמנעו זאת ממנה.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשות יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.