רע"א 326/20 פלוני נ. מגן דוד אדום

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' אילני ) מיום 18.12.2019, בה נקבע כי משיכת חוות דעת מומחה מטעם המבקשים, דינה כבקשה לתיקון כתב תביעה.

1.

ברקע לבקשה דנן עומד אירוע טראגי, בו נפטרה המנוחה, צעירה כבת 36, בהיותה בשבוע ה-20 להריונה. בעקבות כך, הגישו שני ילדיה הקטינים של המנוחה והוריה (להלן: המבקשים ) תביעה נגד שני נתבעים: האחד – מגן דוד אדום (המשיב 1, להלן: מד"א ) שפינה את המנוחה לבית החולים; והשני – שירותי בריאות כללית (המשיבה הפורמאלית 2 – להלן: הכללית ), האחראית על בית החולים יוספטל שאליו פונתה המנוחה על ידי מד"א.

למען הבהירות, אפרט להלן את חוות דעת המומחים הרפואיים שהוגשו מטעם הצדדים:

(-) מטעם המבקשים – חוות דעתו של פרופ' צימר , מומחה במיילדות וגניקולוגיה.

(-) מטעם מד"א – חוות דעת של ד"ר טל-אור , מומחה ברפואה דחופה וטראומה.

(-) מטעם הכללית – (1) חוות דעת של פרופ' גולן , מומחה במיילדות וגניקולוגיה; (2) חוות דעת של פרופ' מטות , מומחית בהרדמה וטיפול נמרץ.

(-) במענה לחוות דעתם של מומחי הכללית, הגישו המבקשים חוות דעת נגדית של פרופ' דרנגר בתחום הרדמה וטיפול נמרץ, וכן חוות דעת משלימה של פרופ' צימר.

(-) הכללית, מצדה, הגישה חוות דעת משלימות של פרופ' גולן ופרופ' מטות.

2.

לאחר הגשת ראיות המבקשים, הגיעו המבקשים והכללית להסדר פשרה, שבעקבותיו יצאה הכללית מההליך. בהמשך לכך הגישה מד"א הודעת צד ג' נגד הכללית.

(-) אל ההודעה לצד ג' צירפה מד"א חוות דעת חדשה של ד"ר יעקובי , מומחה במיילדות וגניקולוגיה.

ביני לביני ניתנה החלטתו של בית משפט זה (השופט גרוסקופף ) ברע"א 7848/18 מדינת ישראל (משרד התחבורה – רשות הספנות והנמלים) נ' פלונית (21.12.2018), בה נקבע כי אין לאפשר לנתבעת (מדינת ישראל) להגיש הודעת צד ג', בהעדר זכות להשתתפות או שיפוי נגד יתר הנתבעים שההליך נגדם הסתיים בפשרה. בעקבות כך הסכימו הצדדים במקרה שלפנינו על מחיקת ההודעה לצד ג' ששלחה מד"א נגד הכללית, לאחר שהכללית הודיעה כי אינה מתנגדת לזימונם של עדי הכללית וחקירתם בחקירה נגדית על ידי באי כוח המבקשים ומד"א. ההודעה לצד ג' נמחקה אפוא, וחוות הדעת של ד"ר יעקובי שצורפה לה, הוגשה על ידי מד"א כחלק מראיותיה בתיק העיקרי.

(-) במענה לחוות דעתו של ד"ר יעקובי, הגישו המבקשים חוות דעת של ד"ר ברגר , מומחה במיילדות וגניקולוגיה, הרדמה וטיפול נמרץ.

3.

לקראת מועדי ההוכחות, התיר בית משפט קמא למבקשים לזמן לעדות את המומחים מטעם הכללית. לאחר חקירתם של עדי התביעה העובדתיים ושני מומחים מטעם המבקשים – פרופ' דרנגר וד"ר ברגר – ביקש בא כוחה של מד"א כי בא כוחם של המבקשים יודיע אם בכוונתו להעיד את פרופ' צימר. משלא נענה, ורק לאחר שהגיש בקשה לבית משפט קמא בנושא, הודיע בא כוח המבקשים על משיכת חוות דעתו של פרופ' צימר.

4.

בית משפט קמא קבע כי יש לראות את משיכת חוות הדעת כבקשה לתיקון כתב תביעה, על כל המשתמע מכך. בהחלטתו עמד בית המשפט על מורכבות הסיטואציה שנוצרה בעקבות הוצאת הכללית מן ההליך, ועל הקושי לקבוע את חלוקת האחריות בין מד"א לכללית (ככל שתוטל אחריות על מד"א), שהיא שאלה רפואית הטעונה חוות דעת רפואיות מטעם כל הצדדים. בית המשפט הוסיף כי הקושי אך מתגבר לאחר החלטתם של המבקשים למשוך את חוות דעתו של פרופ' צימר, שכן חוות דעת זו שצורפה כאמור לכתב התביעה, היא הבסיס לתביעה נגד הכללית, ומשיכתה מביאה לביטול טענות המבקשים בדבר מחדלי הצוות הרפואי בבית החולים (של הכללית), באופן הפוגע בזכויותיה הדיוניות של מד"א, שהסתמכה על טענות התביעה ועל חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. בית המשפט הורה אפוא למבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 יום, ולצרף לו את חו וֹ ת הדעת שבכוונתם להסתמך עליהן להוכחת התביעה; וכן הורה למד"א להגיש כתב הגנה מתוקן, לו תצורפנה חו וֹ ת הדעת מטעמה, בתוך 30 יום מיום קבלת כתב התביעה המתוקן.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

לטענת המבקשים, לאחר כריתת הסכם הפשרה ויציאת הכללית מההליך, בית משפט קמא התיר למד"א להגיש חו וֹ ת דעת חדשות מטעמה, ומד"א הגישה את חוות דעתו של ד"ר יעקובי בתחום המיילדות. המבקשים טוענים כי בכך בית המשפט התיר את תיקון כתב ההגנה דה-פקטו, שכן חוות דעתו של ד"ר יעקובי יצרה את הבסיס העובדתי והרפואי לכל הטענות שניתן לטעון נגד הכללית, ורובה ככולה של חוות הדעת אכן עוסק בהתרשלותה הנטענת של הכללית. במילים אחרות, לגישת המבקשים, בחירתה של מד"א להגיש את חוות דעתו של ד"ר יעקובי בתחום המיילדות (לאחר הסכם הפשרה שהוציא את הכללית מהתמונה), חלף הסתמכות על חוות דעתו של פרופ' צימר (שהוגשה מטעם המבקשים), מהווה תיקון של כתב הגנתה של מד"א; ומן העבר השני, בחירתם שלהם להגיש את חוות דעתו של ד"ר ברגר בתחום המיילדות, כמוה כתיקון דה-פקטו של כתב התביעה.

עוד טוענים המבקשים כי לקראת דיון ההוכחות, הם ביקשו לזמן את ד"ר ברגר ואת פרופ' דרנגר מטעמם, אך לא את פרופ' צימר, כך שהיה ברור שהמבקשים אינם מסתמכים על חוות דעתו של פרופ' צימר. לגישת המבקשים, אילו היה צורך בתיקון פורמאלי של כתב התביעה וכתב ההגנה, המועד לעשות כן היה, אם בכלל, במועד פסק הדין החלקי נגד הכללית והגשת חוות הדעת החדשות בתיק.

לטענת המבקשים, בשלב הדיוני בו מצוי התיק, לאחר שנשמעה כל פרשת התביעה, הגשת כתב תביעה מתוקן והגשת כתב הגנה מתוקן בעקבותיו (שאליו תצורפנה חוות דעת מומחים נוספות מטעם מד"א), תגרום למבקשים עינוי דין. בנוסף, הדבר יגרור פגיעה בזכויותיהם הדיוניות ויקנה למד"א יתרונות דיוניים, שכן מד"א תוכל לתקן את כתב הגנתה ולהוסיף חוות דעת שיתבססו על חקירות עדי התובעים והעדויות שכבר נשמעו. המבקשים מוסיפים כי משיכת חוות דעתו של פרופ' צימר לא נעשתה על ידם בישורת האחרונה כצעד טקטי, אלא בעקבות הסכם הפשרה שנכרת עם הכללית. לבסוף, המבקשים טוענים כי אם מד"א עומדת על הצורך בהגשת חוות דעתו של פרופ' צימר, הדרך לעשות כן אינה באמצעות תיקון כתב התביעה, אלא בדרך של עימות עדי המבקשים עם האמור בחוות דעתו של פרופ' צימר, או לחלופין מד"א יכולה לאמץ את חוות דעתו של פרופ' צימר כחוות דעת מטעמה.

6.

מד"א, מנגד, מפנה תחילה להתנהלות הדיונית בבית משפט קמא. בין היתר, מד"א מפנה לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, וטוענת כי במהלך ההוכחות, בטרם העידו כל מומחי המבקשים, המבקשים נשאלו מספר פעמים אם בכוונתם למשוך את חוות דעתו של פרופ' צימר, תוך הפניה לפסיקה הקובעת כי הדבר יכול להיחשב תיקון כתב תביעה. אלא המבקשים סירבו להשיב, ולבסוף משכו את חוות הדעת רק לאחר שמיעת עדותו של פרופ' דרנגר, כצעד טקטי שנבע משינוי מערך המחלוקות בין בעלי הדין.

לגופו של עניין, מד"א טוענת כי חוות דעתו של ד"ר ברגר (חוות הדעת האחרונה שהגישו המבקשים), אינה עולה קנה אחד עם חו וֹ ת דעתם של פרופ' צימר ופרופ' דרנגר (שהוגשו על ידי המבקשים קודם לכן), וכל מטרתה להסיט כעת אחריות מכתפי הכללית אל כתפי מד"א. לטענת מד"א, רק לאחר חקירתו הנגדית של פרופ' דרנגר, שהעלתה כי חלק ניכר מקביעותיו של ד"ר ברגר אינן נכונות, המבקשים הבינו כי כדאי להם למשוך את חוות דעתו של פרופ' צימר.

עוד נטען כי חוות דעתו של פרופ' צימר, היא העומדת בבסיס כתב התביעה, ו"החלפתה" בחוות דעתו של ד"ר ברגר, פירושה שינוי הטיעון של המבקשים. זאת, בעיצומו של הליך ההוכחות, באופן שאינו מאפשר למבקשים להיערך לשינוי (כגון להגיש כתב טענות או חוות דעת משלימה). מה עוד, שיתר חו וֹ ת הדעת, הן זו של ד"ר ברגר הן של מומחים אחרים, התייחסו לאמור בחוות דעתו של פרופ' צימר. לבסוף, מד"א טוענת כי בית משפט קמא קבע לוחות זמנים שאינם צפויים להביא להימשכות ההליך; וכי אין יסוד לטענת המבקשים כי על מד"א לאמץ את חוות דעתו של פרופ' צימר כחוות דעת מטעמה.

7.

דין הבקשה להידחות, בהעדר עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

ראשית, אין חולק כי זכותם של המבקשים למשוך את חוות דעתו של פרופ' צימר, שטרם הפכה לראיה בתיק ( רע"א 4047/18 פלונית נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי , פסקה 6 (6.11.2018) (להלן: עניין פלונית )). בד בבד, כפי שציינתי בעניין פלונית , עיתוי המשיכה יכול לעמוד למושך חוות הדעת לרועץ, " אם לצורך פסיקת הוצאות, או ככל שבית המשפט יתרשם כי מדובר בצעד טקטי, או ככל שבית המשפט יראה בכך הימנעות של בעל הדין להביא ראיה מטעמו" . שאלה נוספת, שנותרה בצריך עיון בעניין פלונית , היא אם דרך המלך למשיכת חוות דעת בעיתוי מאוחר, היא בדרך של הגשת בקשה לתיקון כתב טענות ( שם בפסקה 9).

8.

במקרה דנן, בית משפט קמא צעד בעקבות אמרת האגב בעניין פלונית , וקבע כי יש לראות את משיכת חוות הדעת כבקשה לתיקון כתב התביעה שהתקבלה. לנוכח העיתוי בה נמשכה חוות הדעת – בעיצומו של שלב ההוכחות, לאחר עדותם של עדי התביעה ובסמוך לפני שפרופ' צימר אמור היה להעיד אילו זומן על ידי המבקשים – ובהינתן ההשתלשלות וההתנהלות הדיונית כפי שפורטה לעיל, איני רואה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, שהיא החלטה דיונית מובהקת המסורה לשיקול דעתו (ראו והשוו, בין היתר, רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (30.4.2014)).

9.

לגופם של דברים, ולמעלה מן הצורך, מסופקני מה מידת ההצדקה להתכתשותם של הצדדים סביב סוגיית תיקון כתב התביעה. בין אם נכתיר את משיכת חוות דעתו של פרופ' צימר כבקשה לתיקון כתב תביעה ובין אם לאו, למד"א נתונה הזכות להגיש חוות דעת מתוקנת מטעמה. מבלי לקבוע מסמרות, ניתן להקביל זאת למצב שבו בעל דין מושך תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו, ערב עדותו של העד בבית המשפט. במצב שכזה, טענת בעל הדין שכנגד כי הכין והגיש את ראיותיו בהסתמך על התצהיר שנמשך, וכי לנוכח השינוי ב"דקה ה-90" במסכת הראיות של בעל הדין שכנגד יש לאפשר לו להגיש תצהיר מתוקן או תצהיר נוסף – היא טענה שמן הסתם יהיה מקום לקבלה.

ודוק: הזכות להגיש כתב הגנה מתוקן ולצרף לו חוות דעת אין פירושה פתיחת חזית המחלוקת מראשיתה. תיקון חוות הדעת מוגבל לתיקונים הנדרשים עקב שינוי יריעת המחלוקת, בעקבות משיכת חוות דעתו של פרופ' צימר ( השוו לתיקון כתב טענות בעקבות חוות דעת מומחה מטעם בית משפט, לגביו מוגבל התיקון "לאור האמור בחוות הדעת" (תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 1090/20 לוטונט מועדון חברים בע"מ נ' זילברג , פסקה 6 (1.3.2020)). באספקלריה זו, השאלה אם מד"א תגיש את חוות דעת המתוקנות מטעמה במסגרת של "כתב הגנה מתוקן" או באופן אחר, אינה נושאת בחובה רבותא של ממש. מן הטעם הזה גם אין ממש בטענת המבקשים כי החלטתו של בית משפט קמא מעניקה למד"א "יתרון דיוני", שהרי מד"א לא תוכל "להתאים" את כתב ההגנה וחוות הדעת לעדויותיהם של עדי התביעה שכבר נשמעו, אלא אך ורק לתקן את הטעון תיקון עקב משיכת חוות הדעת של פרופ' צימר. באשר לחשש של המבקשים מפני הימשכות ההליך, הרי שניתן להבינו, אך כפי שהוסבר, אין מדובר בפתיחת ההליך מחדש, וחזקה על בית משפט קמא כי יפעל לקידום התיק ביעילות, כפי שעולה מלוחות הזמנים שקצב בהחלטתו.

10.

אי לכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.