רע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ. כלל חברה לביטוח

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב), אשר התיר למשיבה (להלן: התובעת ) לתקן את כתב התביעה שהגישה נגד המבקשת (להלן: הנתבעת ).

2.

בכתב התביעה תבעה התובעת פיצוי בסך 2,721,000 ש"ח בגין נזק שנגרם במהלך ההובלה לשני מטעני אינסולין שעל-פי הטענה הוטסו על-ידי הנתבעת מאירופה לישראל. התובעת ביטחה את המטענים עבור שירותי בריאות כללית ושילמה לה, על-פי פוליסות הביטוח, את סכומי התביעה.

3.

הנתבעת כללה בכתב ההגנה שהגישה טענות סף ובהן טענת היעדר יריבות. בכתב ההגנה נטען, כי לתובעת או לשירותי בריאות כללית אין מעמד לתבוע בגין המטענים, שכן התובעת לא ביטחה את האינטרס של השוגר או של הנשגר שעל פי שטרי המטען. יצוין, כי שטרי המטען צורפו לכתב התביעה ועולה מהם כי השוגר

של המטען הראשון היא חברת "נובו נורדיסק" והשוגר של המטען השני היא חברת DHL Global Forwarding . הנשגר בשני המקרים היא חברה בשם FC (Flying Cargo) Intl.

(להלן: " פליינג קרגו ").

הנתבעת אף הגישה בקשה נפרדת לסילוק התובענה על הסף ובה חזרה, בין היתר, על טענתה הנ"ל.

בתשובה לבקשת הסילוק על הסף טענה התובעת, כי המבוטחת של התובעת (שירותי בריאות כללית) היא שולחתה של פליינג קרגו והיא "הצד האמיתי" לחוזה ההובלה עם הנתבעת. הנשגרת בשטרי המטען היא פליינג קרגו ולא שירותי בריאות כללית "לנוחיות טכנית גרידא". עוד נטען, מעבר לדרוש, כי פליינג קרגו הסבה לשירותי בריאות כללית את כל זכויותיה במטענים. התובעת הוסיפה וטענה בתשובתה לבקשה לסילוק התובענה על הסף, כי בפסיקה העולמית הוכרה העובדה המסחרית שלא תמיד בעל המטען הוא השוגר או הנשגר, אלא סוכני מטען ומכס, ואין בכך כדי למנוע זכות תביעה מבעלי המטען או מהשולח של השוגר או הנשגר.

4.

במסגרת קדם משפט שהתקיים ביום 29.2.2012, ובעקבות הערות בית-משפט קמא, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה באופן שיוספו לו "העובדות הדרושות לצורך הוכחת הקשר בין קופת חולים כללית לבין פליינג קרגו".

בא-כוח הנתבעת התנגד לבקשה. נטען על ידו, כי על התובעת להגיש בקשה בכתב לתיקון כתב התביעה וכי בכל מקרה מדובר בטענה עובדתית חדשה שלא ניתן להוסיפה לכתב התביעה, שכן חלף מועד ההתיישנות. יציין, כי מדובר בתקופת התיישנות הקבועה בדינים הרלבנטיים להובלה אווירית ובהם חוק ההובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן: החוק ) והאמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר הובלה בינלאומית באוויר משנת 1929 ( אמנת ורשה ). נטען, כי מדובר בהתיישנות מהותית המביאה לפקיעת הזכות לאחר תקופה של שנתיים.

בא-כוח התובעת השיב, כי לטענתו אמנת ורשה כלל לא חלה, אך בכל מקרה, גם אם במועד הבקשה לתיקון התובענה כבר חלפה תקופת ההתיישנות, ניתן לתקנה, שכן התיקון נועד להשלים "מרכיב טכני שולי לחלוטין, כשהעילה קיימת גם בלעדיו".

6.

בית-משפט קמא החליט, כי יש לאפשר לתובעת לתקן את תביעתה. לדבריו, הפגם בכתב התביעה הוא באי העמדת טענה באשר לקשר שבין התובעת לבין הנשגר ותיקון הפגם אינו משנה את עילת התביעה. בית-המשפט דחה את הטענה שיש להגיש בקשה פורמאלית בכתב לתיקון כתב התביעה ועשה שימוש בסמכותו להורות על תיקון, ובפרט כאשר מתבקש סילוק על הסף של התביעה וכשהתיקון עשוי למנוע את סילוק התובענה על הסף.

מכאן הבקשה שלפניי.

7.

בבקשה נטען, כי מדובר בעילת תביעה מכח החוק והאמנה אשר כוללים גם הוראות בדבר ייחוד העילה ופקיעת הזכות כעבור שנתיים. במקרה דנן, הואיל ובקשת התיקון הועלתה לאחר חלוף התקופה לפקיעת הזכות, עלול התיקון לשלול מהנתבעת הגנה שהייתה קיימת לה אילו הוגשה התביעה במועד התרת התיקון. כמו כן טוענת הנתבעת, כי בקשה לתיקון כתב התביעה טעונה תצהיר שלא הוגש. הנתבעת מדגישה, כי כתב התביעה המקורי אינו מקים כל יריבות בין בעלי הדין ולא נכללה בו כל טענה עובדתית אודות טיב הקשר שבין המבוטחת (שירותי בריאות כללית) לבין הנשגר ששמו צויין בשטרי המטען.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובכל נספחיה מסקנתי היא כי דינה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה.

9.

נקודת המוצא לדיון היא, כי ביום העלאת הבקשה לתיקון כתב התביעה אכן פקעה זכות התביעה של התובעת נגד הנתבעת, זאת מבלי שאחווה דעה האם כך הם פני הדברים, ורק לצורך הדיון שייעשה על-פי ההנחה הנוחה ביותר לנתבעת. פשיטא, שאם אין אלה פני הדברים, כי אז לא עולה כל שאלה ממשית בעניין התיקון.

10.

אכן, ההלכה היא, כנטען על-ידי הנתבעת, שמקום בו יש בתיקון כתב התביעה כדי לקפח את הנתבע, במובן זה שהתיקון ישלול זכות שכבר הוקנתה לו (כמו הזכות לטעון התיישנות), אין להתיר את התיקון. אלא במה הדברים אמורים? כאשר יש בתיקון משום הוספת עילת תביעה חדשה. כאשר מדובר בתיקון העילה המקורית, הרי שלא תיכשל בקשת התיקון גם אם בינתיים חלפה תקופת ההתיישנות. הדברים נקבעו באופן מפורש בפסיקת בית-משפט זה, כאשר אף הודגש, כי המונח "עילת תביעה" לצורך העניין הנדון פורש בפסיקה "בהרחבה", כדלהלן: "העיסקה או המעשה המובא לדיון" (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש , פ"ד מד(1) 160, 166-165 (1990), להלן: פרשת איטונג ). לא יכולה להיות מחלוקת כי במקרה דנן מצוי התיקון המבוקש בדלת אמותיה של עילת התביעה המקורית ואין בו משום העלאת תביעה בעילה אחרת.

בהחלטה שניתנה בר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ פ"ד לט(2) 556, 558 (1985), נקבע בזו הלשון:

" ... אם מתברר, כי בעל דין העלה בכתב הטענות פלוגתא, שאינה באמת השנויה במחלוקת, ובתיקון הוא רוצה לתקן את העיוות – נעתרים לו ברוחב לב תוך התייחסות ליברלית מבחינת השאלה השניה (הפגיעה ביריב). בית-המשפט יושב לדין כדי לפסוק בפלוגתא שממש נפלה לאמיתה ולא בפלוגתא מדומה, שרק בטעות עלתה על שולחן הדיונים".

בפרשת איטונג התייחס בית-משפט זה במפורש למקרה בו התיקון התבקש לאחר תום תקופת ההתיישנות, כדלהלן:

"המגמה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות היא אכן מגמה ליברלית, הן בשאלת אופן הגדרת הפלוגתא והן בשאלת אופן הגדרת 'עילת תביעה' (...), ואולם הכל אם לא יתקיים אחד הגורמים המונחים מתן רשות לתקן ; אכן, הפסיקה מונה את פקיעת ההתיישנות כאחד הגורמים הללו, אך לא בכל מקרה ...

...

כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע – אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות" (עמ' 166-165, ההדגשה במקור).

והנה, במקרה דנן לא רק שהתיקון אינו משנה את "מרכיבי היסוד של העילה המקורית", אלא שמרכיבים אלה נכללו, גם אם בחסר מסויים, כבר בתביעה המקורית. שהרי לתביעה צורפו שטרי המטען וניתן היה לדעת מי הוא הנשגר (פליינג קרגו). כל שנותר הוא להוסיף טיעון בעניין הזיקה שבין הנשגר (פליינג קרגו) לבין המבוטחת של התובעת (שירותי בריאות כללית). המצב בענייננו דומה במשהו לענין שנדון בע"א 539/77 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מלצר פ"ד לב(2) 436 (1978), כאשר בכתב התביעה המקורי לא נטען שאחד הנתבעים הוא ערב, על אף צירוף כתב הערבות, וגם שם התיקון התבקש לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. על אף זאת התיר בית-משפט זה את התיקון. עוד השוו לעניין שנדון בע"א (מחוזי-ת"א) 2193/06 נאור נ' ברכה (לא פורסם, 1.6.2008).

11.

לאמור לעיל יש להוסיף, כי לבית המשפט סמכות רחבה להורות בקדם משפט על תיקון כתבי טענות על מנת שהוא יוכל להכריע בשאלות "שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (תקנה 143(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). במקרה דנן ידעה הנתבעת היטב מהי עילת התביעה נגדה, מהו "סיפור המעשה" שבגינו היא נתבעת. אכן, בכתב התביעה היתה חסרה חוליה "בשרשרת היריבות", אך השלמת החסר אינה חורגת מהעילה המקורית, ועל מנת שניתן יהיה לדון במחלוקת האמיתית, היה מקום להתיר את התיקון. במצב זה גם לא נדרש תצהיר מטעם מבקש התיקון, שנעשה בגדר הפעלת הסמכות המסורה לשופט בקדם משפט.

בהקשר זה לא למותר לשוב על ההלכה שלפיה:

"כלל הוא, כי תחום סדר הדין, ובכלל זה סוגיית תיקון כתבי טענות, נתון לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית שבפניה מתנהל המשפט. בית-משפט לערעורים יתערב בשיקול דעת זה רק לעיתים נדירות, מקום שנמצאה חריגה קיצונית מתחום שיקול הדעת הסביר" (רע"א 5996/06 טרכטנברג נ' סיל מזון בע"מ , לא פורסם, 10.8.2006).

נמצא, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-משפט קמא ואני דוחה את בקשת הרשות לערער. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.