רע"א 3631/20 COMVERSE TECHNOLOGY LNC נ. רוני כרתיאל

1.

עניין לנו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.4.2020 (השופטת צ' צפת , ס"נ) שניתנה במהלך דיון בארבע בקשות לאישור תובענה כייצוגית שאוחדו (ת"צ 1334/09, ת"צ 1335/09, ת"צ 34335-02-10, ו-ת"צ 14066-03-10; יחדיו יכונו להלן: בקשת האישור ). במסגרת ההחלטה הותר למשיבים כאן לתקן את בקשת האישור, בין היתר על דרך של תיקון עילות התביעה וצירוף חוות דעת מומחה לדין הזר.

הרקע הצריך לעניין

2.

המבקשת, Comverse Technology Inc. , הייתה במועדים הרלוונטיים חברת אחזקות בתחום הטכנולוגיה המאוגדת במדינת ניו יורק שבארצות הברית ונסחרה בנאסד"ק (להלן: קומברס או החברה ). המשיבים בבקשה דנן (להלן: המשיבים ) היו מועסקים בשתי חברות שהיו בשליטתה או בשליטה חלקית של החברה – ורינט מערכות בע"מ וקומברס בע"מ – שהיו במועדים הרלוונטיים חברות פרטיות המאוגדות בישראל (להלן: ורינט ישראל ו- קומברס ישראל , בהתאמה). לאורך השנים הוענקו לעובדי קומברס ולעובדים בחברות שבשליטתה אופציות של החברה, וזאת במסגרת תוכנית אופציות שקבעה את התנאים למימוש האופציות ולמועד פקיעתן (להלן: תוכנית האופציות ).

3.

במהלך שנת 2006 ובעקבות תחקיר עיתונאי, עלו חששות לאי-סדרים בדוחותיה הכספיים של קומברס, והתעורר חשש לביצוע "תיארוך לאחור" ( Backdating ) של האופציות שהוענקו על ידה. בתמצית יבואר שתיארוך לאחור בהקשר של הענקת אופציות פירושו הענקת אופציה לעובד ביום מסוים; כאשר בדיווח על מועד הענקת האופציה מדוּוח מועד שונה, מוקדם יותר, ביום שבו מחיר המניה היה נמוך יותר, כך שמחיר מימוש האופציה נקבע לפי השווי הנמוך. בחזרה לענייננו – ביום 14.3.2006 הודיעה קומברס על הקמת ועדה מיוחדת שתבחן את הענקת האופציות במסגרת תוכנית האופציות (להלן: הוועדה ). בתוך כך, הודיעה קומברס לעובדיה ולעובדים בחברות שבשליטתה כי היא מקפיאה את האופציות שבהם הם מחזיקים, כך שלא ניתן יהיה לממשן עד שיאושר לחברה לשוב ולפרסם דוחות כספיים. במהלך חודש אפריל 2006 וכחלק ממצאיה הראשוניים של הוועדה, דיווחה החברה לרשות לניירות ערך האמריקאית שמאז שנת 2001 לא ניתן להסתמך על הדוחות הכספיים של החברה. בחודש פברואר 2007 הופסק המסחר במניות החברה בנאסד"ק.

הוועדה מסרה דוח סופי ביום 28.1.2008 ובו מסקנותיה, מהן עלה שנושאי משרה בכירים בקומברס ביצעו מניפולציות בדוחותיה הכספיים. עוד ציינה הוועדה שבין השנים 2001-1991 בוצע תיארוך לאחור של כ-54 מיליון אופציות של החברה, כך ששוויין של האופציות "נופח" בשיעור של עשרות מיליוני דולרים. בתוך כך, הוועדה קבעה שהאופציות שהוענקו על ידי קומברס יכובדו על ידה, למעט האופציות שהוענקו לנושאי המשרה שידם הייתה במעל. כתוצאה מהפרשה הוגשו בארצות הברית כתבי אישום נגד המעורבים בה וכן הוגשו תובענות ייצוגיות בשם בעלי המניות של קומברס, הליכים אלה אוחדו והסתיימו בשנת 2009 בהסדר פשרה שבמסגרתו בעלי המניות פוצו בסכום כולל של 225 מיליון דולר.

4.

בחודש ספטמבר 2011 קומברס השלימה את הגשת דוחותיה הכספיים וחזרה להיסחר בנאסד"ק. בהתאם, הודיעה החברה ביום 26.9.2011 למחזיקי האופציות כי האופציות שהנפיקה ושטרם עברו 10 שנים ממועד הענקתן, יהיו ניתנות למימוש תוך 30 יום או 90 יום (בהתאם למועד שבו עזב העובד את החברה), ואילו אופציות שעברו 10 שנים ממועד הענקתן פקעו ולא יינתן פיצוי בגינן.

5.

קודם לכן ועל רקע האירועים האמורים, בשנים 2009 ו-2010 הוגשו בקשות לאישור תובענה ייצוגית כנגד החברה, וכנגד קומברס ישראל וְורינט ישראל בעילה של רשלנות. הליכים אלה עוכבו על רקע ההתדיינויות המשפטיות השונות בפרשה בארצות הברית. במהלך שנת 2012, לאחר סיום ניהול התובענה הייצוגית בארצות הברית, תוקנה בקשת האישור בהתאם להתפתחויות השונות – במסגרת בקשת האישור שתוקנה נטען שלעובדי קומברס ישראל וְורינט ישראל הוענקו אופציות שהוקפאו בשנת 2006, וכי הקפאה זו גרמה לעובדים נזק. עוד נטען שלא היה בחידוש תוכנית האופציות בשנת 2011 כדי לאיין את הנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, וזאת מפני שבמועד החידוש מרבית האופציות פקעו ומחיר המימוש שלהן היה גבוה ממחיר המניה. בקשת האישור הוגשה בשם עובדי קומברס ישראל ועובדי ורינט ישראל שלא מימשו את האופציות שהוענקו להם טרם שהוקפאה תוכנית האופציות.

6.

בהחלטה מיום 28.8.2016 בית המשפט המחוזי התיר למשיבים לנהל תובענה ייצוגית נגד החברה אך דחה את בקשת האישור נגד קומברס ישראל וְורינט ישראל בהיעדר עילה (להלן: החלטת האישור ). בתוך כך נקבע שההתרשלות הנטענת שהביאה להקפאת האופציות אירעה במדינת ניו יורק, ולפיכך יש להכריע בתובענה הייצוגית על פי דיני מדינה זו. בהקשר לכך הודגש שאמנם המשיבים טרם הוכיחו קיומה של עילת תביעה בהתאם לדין הזר, אולם נקבע שבשלב הדיוני שבו מצוי ההליך, ניתן להסתפק בדוח הוועדה כדי שלא לשלול קיומה של עילת תביעה לפי דין הזר. משכך, נקבע שבכל הנוגע לאישור התובענה כייצוגית כנגד קומברס, המשיבים עמדו בדרישת הדין והראו שקיים סיכוי סביר שההליך יוכרע לטובתם. עם זאת ציין בית המשפט כי המשיבים יידרשו להוכיח את תביעתם בהתאם לדין הזר במהלך ניהול התובענה לגופה. בהמשך, בהחלטה מיום 5.2.2017 התיר בית המשפט להחליף את אחת ממבקשות האישור דאז, גברת אורית דויטש, במשיב 2 – מר דוד וקנין.

על החלטת האישור הגישה קומברס בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 9745/16 Comverse Technology Inc.

נ' דויטש (8.8.2017), להלן: רע"א 9745/16 ). בפסק הדין שניתן ב- רע"א 9745/16 בית משפט זה (השופטת (כתוארה אז) א' חיות ) דחה את מרבית טענותיה של קומברס כנגד החלטת האישור, אולם נקבע שיש לבחון את קיומה של עילת התביעה לפי דיני מדינת ניו יורק כבר בשלב הדיוני של בקשת האישור. על כן נקבע שהדיון בשאלת הדין הזר יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיכריע בה, תוך שצוין שהמשיבים יהיו רשאים להגיש חוות דעת נגדית לזו שכבר הוגשה על ידי קומברס בנוגע לתחולת הדין הזר.

7.

בהמשך לפסק הדין ב- רע"א 9745/16 , המשיבים הגישו ביום 20.11.2017 חוות דעת מומחה לדין הזר שנערכה על ידי עו"ד איירה מייקל פרס (להלן: חוו"ד פרס ). על פי חוות הדעת, העילות הקמות למשיבים ולחברי הקבוצה המיוצגת בהתאם לדיני מדינת ניו יורק כנגד החברה הן: הפרת חוזה; הפרת הסכמה משתמעת לתום לב ולסחר הוגן; והונאה. בעקבות חוו"ד פרס, קומברס הגישה בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור, זאת מהטעם שעילת התביעה שנטענה בה – רשלנות – לא עומדת למבקשים המייצגים על פי הדין הזר ואינה תואמת את חוו"ד פרס. בתום דיון שנערך בבקשת הסילוק ביום 22.1.2018, הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור התחומה לעילה המשפטית בלבד.

הבקשה לתיקון בקשת האישור והחלטת בית המשפט המחוזי

8.

המשיבים אמנם הגישו ביום 22.2.2018 בקשה לתיקון בקשת האישור (להלן: בקשת התיקון ), שבה עתרו להחלפת הפרק שדן בעילת הרשלנות בישראל בפרק שידון בעילות התביעה נגד קומברס בהתאם לדיני מדינת ניו יורק. נוסף על כך, במסגרת בקשת התיקון עתרו המשיבים לצירוף חוו"ד פרס לבקשת האישור; לתיקון הסעדים הנובעים מהחלת דיני מדינת ניו יורק; וכן ביקשו לצרף לבקשת האישור מסמכים שלא היו ברשותם בעת הגשתה וצורפו כנספחים לתשובת קומברס לבקשת האישור – תוכניות האופציות של קומברס ישראל וכתבי האופציות והסכמי האופציות שנחתמו עמם. המשיבים טענו שבקשת התיקון נועדה להתאים את בקשת האישור להחלטת בית המשפט ב- רע"א 9745/16 , וכי התשתית המשפטית המפורטת בה נובעת מאותה מסכת עובדתית שבבקשה המקורית. עוד הוסיפו וטענו שתיקון התשתית המשפטית, כך שזו תהא תואמת לדיני מדינת ניו יורק, אינה משנה את מהות התביעה ואינה מכבידה על קומברס.

קומברס מצידה התנגדה לבקשת התיקון, וטענה שזו מבוססת הן על עובדות חדשות הן על עילות תביעה חדשות שלא נטענו בבקשת האישור. קומברס הוסיפה וטענה שעילות התביעה החדשות התיישנו, והכשרתן על דרך תיקון בקשת האישור תפגע בזכויותיה. עוד נטען שב- רע"א 9745/16 נקבע שהמשיבים רשאים להגיש חוות דעת נגדית אך ורק ביחס לדין הזר בהתייחס לעילת הרשלנות לפי דיני מדינת ניו יורק.

9.

ביום 16.4.2020 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התיקון, תוך שנקבע שהתיקון המבוקש נחוץ לצורך בירור השאלות השנויות במחלוקת בהליך. בתוך כך, בית המשפט הדגיש שהתיקון משפטי בעיקרו ונדרש לצורך התאמת הדיון לדיני מדינת ניו יורק; וכי המסכת העובדתית שבבסיס בקשת האישור נותרה ללא שינוי, ובפרט כאשר המערכת ההסכמית הנוגעת לתוכנית האופציות כבר הונחה בפני בית המשפט וצורפה על ידי קומברס עצמה במסגרת תשובתה לבקשת האישור המקורית. בהתאם לכך נקבע שהתיקון המבוקש לא יכביד יתר על המידה על קומברס, תוך שהוטעם שמדובר במסכת עובדתית פשוטה. כן נדחתה טענת החברה כי התיקון יגרום לה לנזק ראייתי קשה בשל הצורך לשחזר עובדות לאחר חלוף הזמן, ובכל מקרה הוער בעניין זה שאינטרס חקר האמת גובר. נוסף על כך, בית המשפט הבהיר שגם האינטרס הציבורי מטה את הכף אל עבר היעתרות לבקשת התיקון. בית המשפט הדגיש שעסקינן בבקשת אישור שאינה בגדר "בקשת סרק" וכי היא עודנה מצויה בשלב הדיון בבקשת אישור; וכי אין מדובר בניסיון לתקן בקשת אישור שהוגשה בחופזה הנעדרת תשתית עובדתית. בתוך כך, בית המשפט דחה את טענות קומברס שלפיהן בקשת התיקון מקורה בחוסר תום לב מצד המשיבים.

בכל הנוגע לטענת ההתיישנות שהעלתה קומברס ביחס לעילות בבקשת התיקון, בית המשפט המחוזי בחר שלא להכריע בשאלה אלו דיני התיישנות חלים במקרה הנדון – דיני ההתיישנות הישראליים או דיני ההתיישנות של מדינת ניו יורק; אולם נקבע שבין כך ובין כך יש לדחות את טענת החברה בעניין זה. בבחינת הדין הישראלי, נקבע שעילת התביעה נולדה ביום שבו קומברס הודיעה לבעלי האופציות על חידוש תוכנית האופציות ועל כך שאופציות שמועד פקיעתן חלף אבדו ללא פיצוי – יום 26.9.2011. שכן עד לאותו מועד, כך קבע בית המשפט המחוזי, חברי הקבוצה המיוצגת לא יכלו לדעת מה יעלה בגורל האופציות. על כן ומשעה שבקשת התיקון הוגשה ביום 22.2.2018, טרם שחלפו 7 שנים ממועד ההודעה האמורה, אזי עילות התביעה לא התיישנו לפי הדין הישראלי. בבחינת ההתיישנות לפי דיני מדינת ניו יורק, בית המשפט המחוזי נסמך על האמור בחוו"ד פרס, הגורסת שבהתאם לדין הזר יש להחיל את "דוקטרינת ההתייחסות לאחור" ( The relation back doctrine ); לפיה לא תישמע טענת התיישנות אם עילת התביעה החדשה מתקשרת לאותן נסיבות שבבסיס התביעה המקורית. בהמשך לכך נקבע שאין חולק כי קומברס הייתה מודעת לטענות העובדתיות בהליך. בהקשר זה, בית המשפט עמד על כך שהנטל להוכחת טענת התיישנות הוא על הצד הטוען אותה, אלא שקומברס בחרה שלא להגיש מטעמה חוות דעת מומחה לדין הזר בעניין זה.

סופו של דבר, בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת התיקון והורה לקומברס להגיש תשובה לבקשת האישור המתוקנת. עוד הוסיף בית המשפט שבהינתן הקביעות החלוטות ב- רע"א 9745/16 , התשובה לבקשת האישור המתוקנת תהא תחומה רק לסעיפים המתוקנים.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה קומברס את בקשת רשות הערעור דנן. בצידה הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע, ואכן הוריתי על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

בקשת רשות הערעור

10.

במסגרת בקשת רשות הערעור חוזרת קומברס על עיקר הטענות שנטענו על ידה בבית המשפט המחוזי. בפתח הדברים קומברס מציינת שבקשת התיקון אינה אלא בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית, הסוטה באופן מהותי מהנטען בבקשת האישור, ועל כן אינה עומדת בקריטריונים לתיקון בקשות אישור כפי שאלו נקבעו בפסיקה. בתוך כך, קומברס טוענת שהמשיבים שינו את התשתית המשפטית והרחיבו את התשתית העובדתית, באופן שמהווה מקצה שיפורים של בקשת האישור. זאת למרות שלשיטתה, בשקידה ראויה מצד המשיבים ניתן היה לכלול את הטענות בבקשה המקורית – ובהקשר זה מציינת קומברס שבקשת האישור תוקנה כבר פעם אחת בעבר. זאת ועוד. קומברס סבורה שהתיקונים המבוקשים אינם נחוצים לבירור השאלות השנויות במחלוקת. ולטענתה, בית המשפט המחוזי שגה כשקבע שבקשת התיקון הוגשה בשלב מוקדם של ההליך – שכן קביעה זו מתעלמת מההיסטוריה של ההליך המשפטי בין הצדדים ומהעובדה שחלף יותר מעשור ממועד הגשת בקשת האישור. בתוך כך קומברס גורסת שהעובדה שהמשיבים בחרו לכתחילה לבסס את טענותיהם על הדין הישראלי, מעידה על כך שהם ניסו לבחור ב"פורום הנוח", על אף שידעו שאינו הפורום המתאים לבירור ההליך; וכי יש בנתון זה כדי להשליך על תום ליבם. עוד נטען שהחלטת בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה לפסק הדין ב- רע"א 9745/16 שבמסגרתו, כך טוענת החברה, ניתנה למשיבים אפשרות להשלים ראיות רק לעניין הדין הזר.

ביחס להתיישנות העילות בבקשת התיקון, החברה טוענת שהדין החל בענייננו הוא הדין הישראלי, וכי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע שמניין התיישנות העילות החל ביום 26.9.2011. קומברס מוסיפה שקביעת בית המשפט המחוזי אינה מתיישבת עם העובדה שבקשת האישור הוגשה בשנת 2009; כך שיוצא שהמשיבים הגישו את בקשת האישור בעודם נעדרים עילת תביעה אישית. בתוך כך טוענת החברה שעילות התביעה החדשות הן במהותן חוזיות, וכי אלו התגבשו כבר במהלך שנת 2006, המועד שבו הוקפאו האופציות. ביחס לעילת התביעה שעניינה הונאה, טוענת קומברס שזו התגבשה עוד קודם לכן, טרם שהוענקו האופציות לחברי הקבוצה. שכן לטענת קומברס העילה מבוססת על מצגים שניתנו לכאורה על ידה בעת שהוצעה לחברי הקבוצה העבודה בחברה; לחלופין טוענת קומברס שזו התגבשה בעת החתימה על הסכמי האופציות, כלומר לפני שנת 2006. לחלופי חלופין טוענת קומברס שחברי הקבוצה המיוצגת ידעו במפורש שהאופציות שברשותם פקעו לכל המאוחר ביום 13.11.2008, ומכאן שמרוץ ההתיישנות החל לכל המאוחר בשנת 2008. מעבר לכך, קומברס סבורה שאם דין ההתיישנות הרלוונטי הוא דין מדינת ניו יורק, יש לאפשר לה להגיש חוות דעת מומחה מטעמה בנוגע לדין הזר בעניין זה ויהיה על בית משפט להכריע בנדון כעניין שבעובדה. לבסוף, קומברס מלינה על קביעת בית המשפט שלפיה עליה לתחום את כתב התשובה המתוקן מטעמה רק לסעיפים המתוקנים בבקשת האישור. לטענתה בתיקון כתב תשובה עומדת למשיב זכות להשיב לכתב הטענות המתוקן ללא מגבלה. כפי שצוין, קומברס סבורה שבקשת התיקון מגלמת שינוי משפטי ועובדתי בהיקף רב, ולכן לטעמה אין להגבילה להתייחסות לסעיפים המתוקנים בלבד.

11.

המשיבים מצידם סומכים את ידם על קביעות בית המשפט המחוזי וטוענים שלא נפל פגם בהחלטתו. לטענתם בקשת התיקון עולה בקנה אחד עם פסק הדין ב- רע"א 9745/16 , במסגרתו נקבע שיתאפשר להם להגיש חוות דעת מטעמם תוך שבית המשפט המחוזי יקבע את סדרי הדין בעניין זה. בהקשר לכך מדגישים המשיבים שבמסגרת פסק דינו ב-רע"א 9745/16 , בית משפט זה הותיר לבית המשפט המחוזי אוטונומיה מלאה להכריע בשאלה כיצד לנהל את בקשת האישור. עוד מעירים המשיבים שהן מפסק דינו של בית המשפט העליון הן מהחלטות בית המשפט המחוזי, עולה תמונה ברורה שלא מדובר בבקשת אישור שהיא "בקשת סרק" הנעדרת תשתית עובדתית ומשפטית ושהוגשה בחופזה; אלא שעסקינן בבקשה לתקן בקשת אישור מבוססת ורצינית. לטענת המשיבים אין בבקשת התיקון משום שינוי בתשתית העובדתית, ולכן התיקון לא יפגע בקומברס ולכל היותר היא תידרש להגיש חוות דעת משלימה לעניין הדין הזר. מעבר לכך, המשיבים מדגישים שבקשת התיקון עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה, וכי התיקון נחוץ לבירור המחלוקת ולהתאמת הטענות המשפטיות שבבקשת האישור לדין הזר. עוד עומדים המשיבים על השלב הדיוני שבו מצוי ההליך, כאשר טרם אושרה בקשת האישור (לנוכח רע"א 9745/16 ), כך שלטענתם העילות המשפטיות נושא בקשת התיקון ממילא יעברו בחינה מעמיקה במסגרת הדיון בהליך. המשיבים מוסיפים וטוענים כי פעלו בתום לב לאורך ההליך, וכי לא עמדה שום "כוונה אסטרטגית" מאחורי החלטתם להגיש לכתחילה את בקשת האישור על פי הדין הישראלי. בכל הנוגע לטענת ההתיישנות, המשיבים מציינים שקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה מרוץ ההתיישנות החל ביום 26.9.2011 היא קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים שבסדרי דין, ובכלל זאת בבקשות לתיקון כתבי טענות בהליכים ייצוגיים. בהתאם, היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים בלבד, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (ראו מני רבים: רע"א 3916/21 תמר פטרוליום בע"מ נ' מנצורי , פסקה 8 (7.11.2021); רע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שירזי , פסקה 11 (30.4.2020); רע"א 1850/19 לרנר נ' די בי אס שירותי לווין (1998) בע"מ , פסקה 9 (7.1.2020); רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' כהן , פסקה 7

(2.8.2018)). המקרה הנדון אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ואפרט.

13.

ב-בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר ) נקבע הכלל המנחה שלפיו בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית תיבחן לפי אמות המידה שהותוו בפסיקה בנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות בהליך אזרחי "רגיל", זאת בשים לב למאפיינים היחודיים של ההליך הייצוגי והשלכתם על השיקולים השונים. נקבע שככלל יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשה לתיקון המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי (בדומה לגישה הנוהגת בהליכים אחרים), וזאת בתנאי שבקשת האישור אינה נחזית כבקשת סרק ויש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. בתוך כך, נקבע שבין היתר יש לשקול את מידת חיוניותו של התיקון לבירור השאלות שבמחלוקת; העיתוי שבו הוגשה בקשת התיקון ואם יש בבקשת התיקון משום שיהוי מצד מבקש התיקון; מידת הפגיעה שהתיקון עלול להסב לבעל הדין היריב; ושאלת תום ליבו של מבקש התיקון. שיקולים אלה מאזנים בין אינטרס התובע, אינטרס הנתבע ואינטרס הציבור – תוך שנקבע כי ככלל, בהליכים ייצוגיים אינטרס הציבור מטה את הכף לטובת קבלת בקשת התיקון, וזאת לנוכח אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת וכן בשל התכליות החברתיות שמוסד התובענה הייצוגית נועד להגשים (רע"א 7157/20 מעוף בדיקת ארנונה והיטלים עירוניים בע"מ נ' דואר ישראל בע"מ , פסקה 7 (21.10.2021); עניין אינסלר , פסקאות 19-13).

14.

בענייננו, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את בקשת התיקון בהתאם לשיקולים שנקבעו בעניין אינסלר , ומצא כי אלה מטים את הכף לטובת קבלת בקשת התיקון, ואיני רואה מקום להתערב בקביעות אלו. כך במיוחד בהינתן שיקול הדעת הרחב השמור לערכאה הדיונית בעניינים דיוניים מסוג זה. נוסף על כך, בית המשפט המחוזי מצא שהתיקון המבוקש אינו משנה את התשתית העובדתית שביסוד בקשת האישור; ובוודאי שלא מדובר במקרה שבו התיקון המבוקש מגלם הלכה למעשה בקשה חדשה ושונה לאישור תובענה ייצוגית.

גם בקביעה זו איני סבורה שנפל פגם, ובהתאם אין טעם מבורר להתערב בה. בתוך כך, לא רק שבקשת התיקון אינה נחזית כ"מקצה שיפורים" לבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה בחיפזון או ברשלנות, אלא שהתיקון המבוקש נדרש בהמשך לפסק הדין ב- רע"א 9745/16 , על מנת להתאים את בקשת האישור לדין הזר החל על ההליך וכדי לסייע בבירור המחלוקת שבין הצדדים. במצב דברים זה, לא ניתן לשעות לטענה שלפיה המשיבים השתהו בהעלאת הטענות שמצאו את מקומן בבקשת התיקון.

15.

ועתה לטענת ההתיישנות. קביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע למועד שבו השתכללה עילת התביעה של חברי הקבוצה המיוצגת, היא בנסיבות העניין קביעה עובדתית המבוססת על חומר הראיות שהוצג לפני הערכאה הדיונית. כפי שצוין לעיל, נקבע שעד ליום 26.9.2011, שבו הודיעה קומברס לבעלי האופציות על חידוש תוכנית האופציות, חברי הקבוצה המיוצגת לא יכלו לדעת מה יעלה בגורל האופציות שבידם; ועל כן מניין ימי ההתיישנות החל במועד זה. לא ראיתי להתערב בקביעה זו. יוער כי לא מצאתי ממש אף בטענת החברה שמשום שבקשת האישור הוגשה בשנת 2009, לא ייתכן שמרוץ ההתיישנות החל רק בשנת 2011. בקשת האישור תוקנה כאמור בעבר, בשנת 2012, תוך עריכת שינויים ותיקונים במסד העובדתי שבבסיסה; וזאת לנוכח אירועים שאירעו לאחר הגשת בקשת האישור, וביניהם הודעת החברה מיום 26.9.2011 והתפתחויות בהליכים שהתנהלו כנגדה בארצות הברית.

זאת ועוד. גם אם הייתי מקבלת את עמדתה של קומברס כי עילת התביעה נולדה עוד קודם ליום 26.9.2011 ואף התיישנה, עדיין לא היה מקום לדחות את בקשת התיקון. ואבאר. נקודת המוצא היא שכאשר בעל דין מבקש להוסיף לתביעתו, על דרך של תיקון כתב תביעה, עילה שהתיישנה – תידחה הבקשה " שהרי לו הגיש תובענה אחרת חדשה, היא היתה נדחית מטעם זה, ולא מן המידה הוא להרשות לתובע קבלת יתרון בלי נאות על-ידי הוספת עילה שהתישנה, אשר מועד הגשתה ייוחס אחורנית למועד הגשת כתב התביעה המקורי " (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד , פ"ד לד(4) 126, 131 (1980), להלן: עניין זייד ). עם זאת, בפסיקת בית משפט זה נקבע שכאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, יש לבחון אם התיקון המבוקש חורג

מעילת התביעה המקורית – ורק ככל שיימצא שהתיקון המבוקש חורג מעילת התביעה המקורית, תידחה בקשת התיקון וזאת מתוך התחשבות באינטרסים של הנתבע (רע"א 6590/10 עזבון אשתייה נ' מדינת ישראל , פסקה 11 (28.5.2012)). ואולם כל עוד " נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע – אין מניעה עקרונית שבית המשפט יתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות " (ע"א 702/86 איטונג בטרום (אינווג) בע"מ נ' בן הרוש , פ"ד מד(1) 160, 166 (1989); ראו גם: טל חבקין

התיישנות 59-57 (מהדורה שנייה 2021)).

כאן המקום לבאר כי למונח "עילת תביעה" פנים רבות, והוא מתפרש בהתאם להקשר הדברים שבגדרו נעשה שימוש במונח זה. לעניין ניסוח כתב התביעה, הכוונה היא בדרך כלל לעילת תביעה במשמעותה הצרה; קרי: " מסכת העובדות הנדרשות כדי לזכות את התובע בקבלת הסעד שהוא מבקש " (תקנה 6 לתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, להלן: התקנות החדשות ). לעומת זאת, בהקשר של סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 – " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה " – זכה המונח עילת תביעה לפרשנות רחבה " הכוללת את העסקה או המעשה המובא לדיון " (עניין זייד , עמ' 131; ראו גם: ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 18 (4.4.2021), להלן: עניין רמתיים ; רע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 10 (17.2.2014); רע"א 2607/12 אל על נתיבי אויר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 10 (29.4.2012)). ויפים לענייננו דברים שנקבעו בעניין רמתיים :

"ניתן לסכם ולומר כי מבחן 'העסקה או המעשה המובא לדיון' המשמש לצורך הכרעה בבקשות לתיקון כתב תביעה, משקף אמת מידה מקלה; כי באספקלריא של מבחן זה, המונח 'עילת תביעה' זוכה לפרשנות רחבה; וכי אף כאשר כתב התביעה המקורי הוא בלתי מלא וחבותו של הנתבע השתמעה ממנו על דרך החסר, אין בכך בהכרח כדי לחסום את האפשרות לתקן את כתב התביעה, ובלבד שכתב התביעה כלל מרכיבי יסוד כלשהם של העילה. זאת, אף אם בין הגשת כתב התביעה המקורי להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, חלפה תקופת ההתיישנות" (שם, בפסקה 19).

16.

יישום הכללים הנזכרים לעיל בענייננו, מוביל למסקנה כי אין בבקשת התיקון משום חריגה מהותית מעילת התביעה המקורית כפי שזו באה לידי ביטוי בבקשת האישור. כאמור, המסכת העובדתית שהובאה בבקשת האישור נותרה בעינה גם לאחר התיקון המבוקש, ומסכת זו כללה את רכיבי היסוד של העילות הנטענות בבקשת התיקון. משכך, אפילו חלפה תקופת ההתיישנות במועד הגשת בקשת התיקון, אין בכך כדי למנוע את תיקון בקשת האישור כמבוקש.

17.

לבסוף, לא מצאתי שיש מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי להגביל את היקף זכות התשובה של קומברס לסוגיות שתוקנו בהתאם לבקשת התיקון. אמנם תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות ) מאפשרת לבעל דין לתקן את כתב טענותיו ללא מגבלה לנוכח תיקון כתב טענות שביצע בעל הדין שכנגד (השווּ לתקנה 47(א) לתקנות החדשות המצמצמת זכות זו) – ויצוין כי תקנה זו חלה בענייננו (ראו סעיף 7 לתיקון מס' 3 לתקנות תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020 ובשים לב לכך שבקשת האישור הוגשה טרם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף). ואולם תקנה 94 לתקנות הישנות אינה חזות הכל, ויש לתת משקל אף להשתלשלות ההליך כמו גם לרקע שהוביל להגשת בקשת התיקון. כזכור, בעקבות פסק הדין ב- רע"א 9745/16 הוחזר הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי לצורך בירור שאלת קיומה של עילת תביעה לפי דיני מדינת ניו יורק, ועל מנת לקדם בירור זה הוגשה בקשת התיקון. מלבד עניין קיומה של עילת תביעה לפי הדין הזר, יתר הנושאים בהליך נדונו ב- רע"א 9745/16 ואין מקום לשוב ולהידרש להם. כך שבדין נקבע שעל קומברס להשיב בתשובתה רק לסעיפים המתוקנים; וזאת במיוחד בשים לב לקביעת בית המשפט המחוזי, שכאמור לא ראיתי מקום להתערב בה, שלפיה בקשת התיקון ובקשת האישור נסמכות על אותה תשתית עובדתית.

סוף דבר

18.

בקשת רשות הערעור נדחית, ובהתאם ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע מבוטלת. המבקשת (קומברס) תישא בהוצאת המשיבים בסך 10,000 ש"ח.