רע"א 3916/21תמר פטרוליום בע"מ נ. יניב מנצורי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.4.2021 (כבוד השופט מ' אלטוביה , ת"צ 7294-02-19), שבגדרה התקבלה בקשה לתיקון בקשת אישור תובענה כייצוגית (להלן: בקשת התיקון ). התיקון שנתבקש כלל החלפה של אחד ממבקשי האישור, הוספת עילת תביעה וכן חישוב מחדש של הנזק הנטען.

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית

2.

ברקע בקשת האישור עומדת מכירת החזקותיה של המבקשת 2, דלק קידוחים – שותפות מוגבלת, במאגר הגז תמר, למבקשת 1, תמר פטרוליום בע"מ; והנפקת מניותיה של האחרונה למשקיעים מוסדיים (להלן: תמר פטרוליום ו- ההנפקה , בהתאמה). בקשת האישור נסבה על מסמך שהופץ למשקיעים מוסדיים פוטנציאליים ביום 11.7.2017, ערב ההנפקה, ופירט נתונים שונים ביחס לתמר פטרוליום – ובין היתר את סכומי הדיבידנד שהחברה צפויה לחלק במהלך חמש השנים שלאחר ההנפקה (להלן: המסמך השיווקי ). המבקשים 5-3 הם נושאי משרה בתמר פטרוליום, שהובילו את הליך ההנפקה; והמבקשת 6 היא חברת החיתום שהייתה מעורבת בהנפקה (להלן יכונו המבקשים 6-1 ביחד: המבקשים ).

המשיב 1, יניב מנצורי, רכש מניות של תמר פטרוליום לאחר ההנפקה, בשוק המשני; והמשיבה 2, עמותה רשומה בשם "נציגי הציבור", הסכימה לדבריה לשמש כתובעת מייצגת בשם הגופים המוסדיים שהשתתפו בהנפקה – וזאת בהיעדר היענות מצד גופים אלה לקחת חלק בהליך הייצוגי (להלן: מנצורי ו- העמותה , וביחד: המשיבים ). ביום 4.2.2019 הגישו המשיבים בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשים, שבה נטען כי פרטים שונים שפורסמו במסמך השיווקי היו מטעים; ובפרט תחזית הדיבידנדים בסך של כ-216 מיליון דולר – שהייתה גבוהה בכ-50 מיליון דולר מהתחזית שתמר פטרוליום הייתה יכולה לתת על פי הנתונים הידועים והמפורסמים שלה במועד ההנפקה (להלן: בקשת האישור ). פרט למשקיעים המוסדיים, על פי הנטען ניזוקו מההטעיה אף בעלי המניות שרכשו מניות בשוק המשני – שכן הם רכשו את המניות בציפייה לקבלת דיבידנד בסכום של 216 מיליון דולר בגין התקופה 2021-2017, וציפייה זו התבררה כמבוססת על מידע מטעה.

בקשת האישור הוגשה בשם כל מי שזכאי לקבל דיבידנדים מתמר פטרוליום בגין התקופה 4.7.2017 עד 31.12.2021; והסעד שנתבקש הוא אכיפת ההתחייבות לחלוקת הדיבידנדים בסך 216 מיליון דולר, ולחלופין פיצוי בעלי המניות בסכום הנזק הנטען. עילת התביעה המרכזית בבקשת האישור היא אחריות בשל פרט מטעה בתשקיף לפי סעיף 31 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: עילת פרט מטעה ו- חוק ניירות ערך , בהתאמה); וכן נטען לאחריות בשל הפרת הוראות חוק ניירות ערך, לפי סעיף 52יא לחוק זה; הפרת הסכם והפרת חובת תום הלב; הפרת חובות המוטלות על נושאי משרה ובעלי מניות על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999; עוולות רשלנות והפרת חובת חקוקה; וכן עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

3.

בתשובות לבקשת האישור שהוגשו לבית המשפט המחוזי, פרט להתייחסות לבקשת האישור לגופה, טענו המבקשות מספר טענות סף. בין היתר נטען כי המשיבים אינם אוחזים בעילת תביעה אישית כלפי מי מהמבקשים, ועל כן אינם יכולים לשמש כתובעים מייצגים. בנוגע למנצורי, נטען כי מאחר שרכש את מניות תמר פטרוליום בשוק המשני, הוא כלל לא נחשף למסמך השיווקי שהופץ למשקיעים מוסדיים בלבד טרם ההנפקה; ולגבי העמותה נטען, כי אינה ממלאת אחר התנאים המנויים בסעיף 4(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית על ידי ארגון שאינו בעל עילת תביעה אישית. עוד נטען כי עילת פרט מטעה בחוק ניירות ערך חלה רק על פרסום בתשקיף או בדיווח – ואילו המסמך השיווקי אינו נמנה עם מסמכים אלה, וכבר משום כך אין יסוד לעילה.

בקשת התיקון והחלטת בית המשפט המחוזי

4.

ביום 1.11.2020 הגישו המשיבים את בקשת התיקון, ובגדרה ביקשו כי יותר להם למחוק את העמותה כמבקשת בבקשת האישור ולהחליפה במשיבה 3, אורקום אסטרטגיות ונכסים בע"מ, שלפי הנטען רכשה מניות של תמר פטרוליום במסגרת ההנפקה (להלן: אורקום ). לגרסתה של אורקום היא רכשה את המניות לאחר שנחשפה למסמך השיווקי, ועל כן עומדת לה עילת תביעה אישית בגין האירועים המתוארים בבקשת האישור. עוד נאמר בבקשת התיקון, כי לאחר הגשת בקשת האישור התרחשו אירועים המחייבים תיקונים נוספים בבקשה – ובתוך כך נתבקש להוסיף לעילות התביעה עילה של הפרה צפויה, וזאת בשים לב להודעותיה של תמר פטרוליום מיום 30.3.2020 ומיום 26.8.2020 כי היא עתידה לחדול מחלוקת דיבידנדים לבעלי המניות בשנת 2020; ועוד לשיטת המשיבים, מהדוחות הכספיים של תמר פטרוליום לרבעון השני של שנת 2020 עולה כי היא לא תוכל לחלק דיבידנדים גם בשנת 2021. תיקון נוסף שהתבקש הוא חישוב מחדש של הנזק הנטען לקבוצה, וזאת בשל דילול של החזקות בעלי המניות בתמר פטרוליום שנעשה גם כן לאחר הגשת בקשת האישור. בשים לב להפרות הצפויות הנטענות ולדילול ההחזקות במניות, הנזק הצפוי הוערך בבקשת התיקון בסכום כולל של כ-153 מיליון דולר.

המבקשים התנגדו לתיקון בקשת האישור. לעמדתם אורקום אינה יכולה לשמש כתובעת מייצגת, וזאת בהיעדר יריבות בינה ובין המבקשים – משהיא עצמה לא רכשה מניות של תמר פטרוליום, אלא חברה נכדה שלה. עוד נטען, כי בכל מקרה עילות התביעה של אורקום מכוח חוק ניירות ערך כפופות לתקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים (על פי סעיף 31(ב) לחוק), ומשכך התיישנו בעת הגשת בקשת התיקון. המבקשים הוסיפו כי אורקום, כמשקיעים מוסדיים נוספים, חתמה על כתב ויתור על כל טענה בקשר עם המסמך השיווקי; וכי היא לא הצטרפה לבקשת האישור בעת הגשתה למרות קשריה עם מנצורי ואף על פי שידעה על הגשת הבקשה, ובכך יש כדי להעיד על חוסר תום לב מצידה. נוסף על כך, לגישת המבקשים מדובר בבקשת אישור חדשה "בתחפושת" של בקשה לתיקון, הא ראיה שהבקשה המתוקנת כוללת בעלת דין חדשה, עילת תביעה חדשה, טענות עובדתיות חדשות, וכן הערכה מחודשת של הנזק – העומד על פי שלושה מהסכום שנטען לו לכתחילה.

5.

ביום 6.4.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת התיקון, והתיר את תיקונה של בקשת האישור כך שאורקום תצורף כמבקשת מייצגת חלף העמותה, וכן תתווסף לבקשה עילת תביעה של הפרה צפויה וגובה הנזק יתוקן אף הוא. בית המשפט המחוזי מנה את השיקולים המטים את הכף לכיוון התרת התיקון – ובהם העובדה כי בקשת האישור נסמכת על עילות נוספות פרט לעילת פרט מטעה (הפרת חוזה, רשלנות והפרת חובה חקוקה וכו'), שעליהן אין להחיל את תקופת ההתיישנות המקוצרת הקבועה בחוק ניירות ערך; כי נראה שבכל מקרה עומדת לאורקום הזכות לנקוט בהליך חדש נגד המבקשים, המבוסס על אותן טענות הנטענות בבקשת התיקון; וכן השלב הדיוני המקדמי שבו מצוי ההליך. עם זאת, בית המשפט המחוזי התנה את תיקון בקשת האישור בכך שהמשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסכום כולל של 100,000 ש"ח. ומכאן בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים

6.

המבקשים טוענים כי לא היה מקום להיעתר לבקשת התיקון. לעמדתם אורקום אינה מתאימה לשמש כתובעת מייצגת – ובנסיבות אלה ברי כי אין תוחלת בהוספתה לבקשת האישור ובהמשך ניהול ההליך. לדברי המבקשים כל עילות התביעה הנטענות בבקשת האישור ובקשת התיקון, הן עילת הפרט המטעה הן העילות הנוספות, כולן התיישנו ביחס לאורקום – ועל כן תיקון בקשת האישור אף לא יתרום לבירור המחלוקת בין הצדדים. בעניין זה מבהירים המבקשים כי מאחר שסוגיית ההתיישנות העומדת על הפרק אינה מצריכה בירור עובדתי כלל, מן הראוי להכריע בה כבר בשלב מקדמי זה של ההליך. ועוד נטען כי יש חשיבות יתרה לבירור מקדים של סוגיית ההתיישנות, בנסיבות שבהן קיימת מחלוקת בפסיקה בשאלה אם יש להחיל על עילות תביעה שמחוץ לחוק ניירות ערך, את הסדר ההתיישנות המקוצרת הקבוע בסעיף 31 לחוק זה, והגיעה העת להסיר את העמימות בנושא גם בתיקים דומים.

עיקר בקשת רשות הערעור הוקדשה אפוא לליבון שאלת ההתיישנות. בתמצית, נטען כי עילת הפרט המטעה כפופה לתקופת התיישנות מקוצרת בת שנתיים מיום העסקה; וכי במועד הגשת בקשת התיקון חלפו למעלה משנתיים מההנפקה, ועל כן עילה זו התיישנה ביחס לאורקום. המבקשים נמסכים בעניין זה על תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות ), המורה כי " הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לעניין ההתיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן "; ולדבריהם הוראה זו חלה על בקשת התיקון דנן, משהתקנות הישנות עדיין עמדו בתוקף בעת הגשת בקשת האישור. המבקשים מוסיפים כי הסדר ההתיישנות המקוצרת הקבוע בסעיף 31 לחוק ניירות ערך חל גם על יתר עילות התביעה הנטענות – וזאת משום שעילות אלה זהות במהותן לעילה של פרט מטעה, ולמעשה מדובר בעילות "טרמפיסטיות" הרוכבות על עילה יסודית זו. משכך, ועל מנת שלא ליצור מסלול עוקף לתקופת ההתיישנות המקוצרת שנקבעה בחוק ניירות ערך, לגישת המבקשים יש להחיל הסדר זה על כל העילות הנטענות בבקשת האישור – והתוצאה היא שכולן התיישנו זה מכבר ביחס לאורקום.

עוד נטען כי בקשת התיקון הוגשה בשיהוי ניכר, ואף לוקה בחוסר תום לב מצידה של אורקום – שבזמן אמת הייתה מודעת לכך שמנצורי הגיש את בקשת האישור, ואף סייעה לו בכך, אך בחרה לקחת חלק בהליך בעצמה רק בשלב מאוחר של ההתדיינות. יתרה מכך, נטען כי אורקום לקחה חלק בשיווק ההנפקה, באמצעות חברה אחרת שהיא בעלת מניות בה, ואם לא די בכך אף הסתירה עובדה זאת – וגם בשל כך אורקום מנועה מלשמש כמייצגת בהליך. טענה נוספת בפי המבקשים היא כי אורקום מנועה מלהעלות טענות כלשהן כלפי המבקשים, שכן במסגרת ההנפקה חתמה על מסמך שבו הצהירה כי היא מוותרת על כל טענה בנוגע למצבה של תמר פטרוליום, נכסיה, התחייבויותיה, ניירות הערך המוצעים וכו' (להלן: כתב הוויתור ). לבסוף נטען על ידי המבקשים כי ההחלטה בבקשת התיקון איננה מנומקת דיה, ובפרט חסרה בה התייחסות לתנאים שנקבעו בפסיקה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית.

7.

המשיבים מצידם טוענים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, וזאת מאחר שההחלטה בבקשת התיקון נסבה על עניין דיוני שהיקף ההתערבות בו מצומצם ותחום למקרים חריגים בלבד. לעמדתם בהחלטת בית המשפט המחוזי לא נפל כל פגם, ועל כן אין מקום להתערב בה; והמשיבים מוסיפים ומבהירים כי מדובר בבקשת אישור מבוססת ורצינית, שהרשות לניירות ערך החליטה להשתתף במימון הוצאותיה משום העניין לציבור שהיא מגלה ולנוכח סיכוייה הטובים. ועוד נטען כי בניגוד לגרסת המבקשים, אין כל שינוי בעילות התביעה הנטענות בבקשת האישור למעט הוספת העילה החוזית של הפרה צפויה. וכן נטען כי הוספתה של אורקום כמבקשת מייצגת היא תולדה של טענות המבקשים, שעמדו על כך שרק משקיע מוסדי שהשתתף בהנפקה יכול לשמש כתובע מייצג בהליך.

בנושא ההתיישנות, נטען כי מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 31 לחוק ניירות ערך נעצר עם הגשתה של בקשת האישור גם ביחס לאורקום – שכן הבקשה הוגשה בשם כלל המשקיעים המוסדיים שהשתתפו בהנפקה, ואורקום בכללם, כך שהאחרונה באה בנעליה של העמותה בבקשת האישור וחל עליהן דין זהה לעניין מניין תקופת ההתיישנות. אשר לעילות התביעה הנוספות הנטענות – לפי הנטען מדובר בעילות העומדות בזכות עצמן ואינן נגזרות מחוק ניירות ערך, ועל כן אין להחיל עליהן את תקופת ההתיישנות המיוחדת שנקבעה שם. זאת ועוד. נטען כי ניתן ללמוד על כך שתביעתה של אורקום לא התיישנה גם מהוראת סעיף 26(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, המורה כי " דחה בית המשפט בקשה לאישור או מחק אותה, לא תסתיים תקופת ההתיישנות של תביעה של אדם שנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור, הנובעת מאותה עילת תביעה, לפני שחלפה שנה מהיום שבו ההחלטה בבקשה לאישור הפכה חלוטה ". לעמדת המשיבים, מאחר שממילא עומדת לאורקום זכות לנקוט בהליך ייצוגי חדש נגד המבקשים ככל שבקשת האישור תידחה או תימחק, הרי שאין כל תוחלת בדחייתה של בקשת התיקון דנן.

בכל הנוגע לכתב הוויתור שעליו נסמכים המבקשים, אורקום טוענת כי לא היא חתומה עליו אלא חברה-נכדה שלה; וכי עצם ההסתמכות על טופס זה מצד המבקשים, עומדת בסתירה לטענתם הקודמת כי אורקום כלל לא השתתפה בהנפקה. לגופו של עניין נטען, כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו בטלות. המשיבים דוחים מכל וכל אף את טענות המבקשים בעניין חוסר תום הלב המיוחס להם, וטוענים כי לכל אורך ההליך לא הסתירו מבית המשפט ומהצד השני את הסיבות שבגינן לא הצטרפה אורקום לבקשת האישור לכתחילה, ואף לא את טיב הקשר בין אורקום ובעל השליטה בה ובין מנצורי, וכי לא נפל כל פגם בקשר זה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניינים שבסדרי דין, ובכלל זאת כאשר עסקינן בבקשות לתיקון כתבי טענות בהליכים ייצוגיים. בהתאם, היקף ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות מעין אלה מצומצם ומוגבל למקרים חריגים בלבד, שבהם ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת למי מהצדדים עיוות דין (רע"א 7157/20 מעוף בדיקת ארנונה והיטלים עירוניים בע"מ נ' דואר ישראל בע"מ, פסקה 7 (21.10.2021) (להלן: עניין מעוף ); רע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' הילה שירזי (30.4.2020) (להלן: עניין שירזי ); רע"א 9505/17 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' כהן , פסקה 7

(2.8.2018) (להלן: עניין רמי לוי )); ומקרה זה אינו נמנה בגדרי אותם מקרים חריגים.

9.

ב-בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר ), נקבע הכלל המנחה שלפיו בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה כייצוגית תיבחן לפי אמות המידה שהותוו בפסיקה בנוגע לבקשות לתיקון כתבי טענות בהליך אזרחי "רגיל", וזאת בשים לב למאפיינים הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית והשלכתם על השיקולים השונים. כך, נקבע שככלל יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לבקשה לתיקון המוגשת בשלבים מוקדמים של ההליך הייצוגי (בדומה לגישה הנוהגת בהליכים אחרים), וזאת כל עוד על פני הדברים בקשת האישור אינה בקשת סרק ויש יסוד סביר להניח שהתיקון המבוקש יתרום להכרעה במחלוקת שבין הצדדים. בתוך כך, נקבע כי יש ליתן את הדעת ל מידת חיוניותו של התיקון לבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת; העיתוי שבו הוגשה בקשת התיקון והשאלה אם יש בבקשה זו משום שיהוי מצד מבקש התיקון; מידת הפגיעה שהתיקון עלול להסב לבעל הדין היריב; ושאלת תום ליבו של מבקש התיקון. שיקולים אלה מאזנים בין אינטרס התובע, אינטרס הנתבע ואינטרס הציבור – תוך שנקבע כי ככלל, בהליכים ייצוגיים אינטרס הציבור מטה את הכף לטובת קבלת בקשת התיקון, וזאת לנוכח אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת וכן בשל התכליות החברתיות שמוגשמות באמצעות מוסד התובענה הייצוגית והרצון לקדם את בירורן של תובענות ראויות (עניין מעוף, פסקה 7; עניין רמי לוי , פסקה 8; עניין אינסלר , פסקאות 14-13).

10.

החלטת התיקון שבה עסקינן היא אמנם תמציתית, אולם בניגוד לטענת המבקשים לא ניתן לומר כי איננה מנומקת – בוודאי לא באופן המצדיק מתן רשות ערעור והשבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את הכרעתו (ראו והשוו: רע"א 8917/18

דן תפעול ושירותים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ , פסקה 9 (23.12.2019) וכן ראו: עניין שירזי , פסקה 13); וניכר מההחלטה כי אמות המידה שפורטו בעניין אינסלר עמדו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי שעה שמצא לנכון להיעתר לבקשת התיקון. כך, בית המשפט המחוזי ציין ובצדק את השלב הדיוני המקדמי שבו ההליך מצוי, ואת האינטרס הציבורי שבבירור הטענות לגופן באופן מהיר ויעיל. עוד עולה מהחלטת בית המשפט המחוזי כי לעמדתו ממילא עומדת לאורקום הזכות להעלות את טענותיה בהליך חדש, ככל שתידחה או תימחק בקשת האישור, וכי בנסיבות אלה קבלת בקשת התיקון לא תסב למבקשים נזק מעבר להוצאות שבהם ייאלצו לשאת בקשר עם התיקון. שאלת תום ליבם של המשיבים בכל הנוגע להגשת בקשת התיקון אמנם לא נדונה במישרין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי – ואולם גם אם נצא מנקודת הנחה כי אורקום אמנם עמדה "מאחורי הקלעים" של ההליך הייצוגי מראשיתו, עובדה זו כשלעצמה אינה מחייבת את דחייתה של בקשת התיקון.

כפי שכבר צוין, הטענה העיקרית שעליה נסבה בקשת רשות הערעור היא שעילות התביעה הנטענות בבקשת האישור ובבקשת התיקון התיישנו כולן בעניינה של אורקום – ומשכך אין תוחלת בצירופה כמבקשת בבקשת האישור. ואולם שאלת ההתיישנות לא נדונה לגופה ולא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה בבקשת התיקון – ועל כך מלינים המבקשים. לעמדתם מדובר בסוגיה משפטית עקרונית ובעלת השלכות רוחב, שאינה מחייבת ברור עובדתי, ולכן ניתן ואף ראוי היה להכריע בה כבר בשלב מקדמי של הדיון ובכך למנוע את הארכתו וסרבולו שלא לצורך. ואולם בשונה מהמבקשים, איני סבורה שנפל פגם בהחלטתו בית המשפט המחוזי להותיר את הדיון בשאלת ההתיישנות לשלב בירור בקשת האישור לגופה, ואבאר.

מטענות הצדדים ניכר כי בנסיבות המקרה סוגיית ההתיישנות היא סוגיה נכבדה ובעלת פנים לכאן ולכאן. ראשית, המבקשים עצמם הצביעו על מחלוקת פוסקים הנטושה בקרב בתי המשפט המחוזיים, בשאלת תחולתו של הסדר ההתיישנות הקבוע בסעיף 31(ב) לחוק ניירות ערך, על עילות תביעה אחרות בגדר החוק ואף מחוצה לו. שאלה עקרונית נוספת שנראה שמתעוררת בענייננו היא שאלה של פרשנות סעיף 26(ב) לחוק תובענות ייצוגיות – ובפרט אם סעיף זה מאפשר לנקוט בהליך ייצוגי חדש לאחר שבקשה לאישור תובענה כייצוגית קודמת המבוססת על אותה עילת תביעה נמחקה או נדחתה, שמא ניתן לחזור ולהגיש תביעה אישית בלבד באותה עילה. זאת ועוד. הצדדים חלוקים גם בשאלת נפקותה של תקנה 26(ב) לתקנות הישנות כאשר מדובר בהליך ייצוגי – ויוזכר שלפי תקנה זו, מרוץ ההתיישנות ביחס לבעל דין שהצטרף להליך ייפסק במועד צירופו ולא בעת פתיחת ההליך המקורי. המשיבים בדעה כי תקנה זו אינה רלוונטית מקום שבו בעל הדין שהצטרף להליך היה חבר בקבוצה שבשמה לכתחילה הוגשה הבקשה לאישור תובענה כייצוגית; ואולם המבקשים סבורים אחרת. הנה כי כן – בהינתן כובד המשקל של הסוגיות שעל הפרק, והעובדה שהדיון בבקשת התיקון הוא שלב מקדמי בגדרו של הליך שהוא עצמו מקדמי (הדיון בבקשת האישור), אין כל פסול בהותרת ההכרעה בנושא ההתיישנות לדיון בבקשת האישור עצמה. ויודגש: ההחלטה להותיר דיון בנושא מסוים לשלב אחר של ההליך נטועה היטב בגדר שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית המנהלת את הדיון בבקשת האישור; ומתיישבת עם העיקרון שלפיו יש לנקוט בגישה ליברלית ביחס לתיקון כתבי טענות בהליכים ייצוגיים, כל עוד אין מדובר בתביעת סרק וככל שהדבר יכול להועיל לבירור המחלוקת . ויודגש כי טענות הצדדים בנוגע לשאלת ההתיישנות שמורות להם.

בנוגע לטענות נוספות שהעלו המבקשים לעניין אי התאמתה של אורקום לשמש כתובעת מייצגת – ובכלל זה הטענה כי לא השתתפה בהנפקה ולחלופין כי חתמה על כתב הוויתור בקשר עם ההנפקה – לא מצאתי כי איזה מטענות אלה מצדיקה התערבות בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בהחלטות בענייני סדרי דין. מעצם טיבן טענות אלה מצריכות בירור עובדתי, שאין מקומו במסגרת בקשת התיקון אלא בגדר הדיון בבקשת האישור עצמה. אשר לתיקון בקשת האישור על דרך הוספת עילת תביעה ותיקון חישוב הנזק – אין למעשה בפי המבקשים טענה קונקרטית כלשהי מדוע לא היה מקום להתירו, ומכל מקום גם בעניין זה אין מקום להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר

11.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 9,000 ש"ח.