פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10107/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
המשרד לביטחון פנים- מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק עא 047650-04-16 שניתנה ביום 10.11.2016 על
ידי כבוד השופטות י' וילנר, ת' נאות פרי וע' ורבנר
בשם המבקש:
עו"ד עאדל בויראת
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטות י' וילנר , ת' נאות פרי וע' ורבנר ) בע"א 47650-04-16 בגדרו התקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג' נאסר ) בת"א 11422-07-09.
1.המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לאחר שביום 12.11.2005 נפגע בראשו מירי של שוטר. זאת, במהלך הלוויית קרוב משפחתו, שנרצח בקטטה בין שתי משפחות בעיר נצרת. בהלוויה נכח כוח משטרתי שנועד להפריד בין משפחות הניצים, אך במהלך מסע הלוויה החלו מהומות והופעלה אלימות כנגד השוטרים, לרבות זריקת בקבוקי תבערה. לטענת המבקש, עת שנכח בין קהל המנחמים את משפחת המנוח, חש בעייפות ופרש למנוחה בבית אחותו הסמוך לסוכת האבלים, שם נורתה לעברו אש חיה. את תביעתו כנגד המשיב (להלן: המדינה ) ביסס המבקש על עוולות הרשלנות, תקיפה, והפרת חובה חקוקה לפי סעיפים 35, 23 ו-63 (בהתאמה) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
בית משפט השלום קיבל את התביעה לאחר שמצא להעדיף את גרסתו העובדתית של המבקש על פני גרסת המדינה, לפיה המבקש החזיק בידו בקבוק תבערה ועמד להשליכו לעבר שוטרים. לפיכך נקבע כי הירי היה רשלני וכי מתקיימים יסודות עוולות הרשלנות והתקיפה. כן נקבע כי על פי התשתית העובדתית שהוכחה, הירי בוצע שלא בהתאם להוראות פתיחה באש. בית המשפט העמיד את נכותו התפקודית של המבקש על 10% והעמיד את הפיצוי למבקש על סך של 416,250 ₪ בצירוף שכר טרחה והוצאות.
2.המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי והערעור התקבל. בית המשפט מצא להתערב בקביעות הנוגעות למשקלם של הממצאים העובדתיים השונים, לאופן הפעלת חזקות ראייתיות, ולמסקנות הנובעות מהדברים. בתמצית שבתמצית, נקבע כי האפשרות הסבירה היא שהשוטר ירה במבקש כיוון שסבר שהלה עומד להשליך בקבוק תבערה לעבר שוטרים (בקבוק שנמצא מתחת למרפסת בה עמד המערער), ומשכך פעולתו לא הייתה רשלנית ואינה עולה לכדי תקיפה. אשר להפרת הוראות הפתיחה באש צוין כי דומה שהטענה נזנחה, מאחר שמפסק דינו של בית משפט השלום נעדרת קביעה לעניין הפרת ההוראות בהינתן כי הממצא לפיו המבקש החזיק בידו בקבוק תבערה, והמבקש לא טען לעניין זה בפני בית משפט המחוזי. בית המשפט אף ציין כי לשיטתו היה על המבקש להגיש ערעור שכנגד בעניין זה.
3.מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. נטען כי עולה מקביעתו של בית המשפט המחוזי כי בעל דין אשר תביעתו נתקבלה מבלי שנדונה עילת תביעה חלופית, נדרש להגיש ערעור מטעמו על מנת שזו תבחן לגופה בערעור שהוגש מטעם הצד שכנגד. לשיטת המבקש, קביעה זו מעוררת קושי משפטי ואינה יכולה לעמוד.
עוד נטען, בין היתר, כי במקרה דנן אין להחיל את המבחנים הידועים להענקת רשות ערעור ב'גלגול שלישי' במלוא עוצמתם נוכח קבלת התביעה בבית משפט השלום והתערבות ערכאת הערעור, שהיא בבחינת 'הפיכת הקערה על פיה'; כי העדפת גרסת המדינה בהיעדר התייחסות לגרסת המבקש כמוה כהתעלמות מראיות מהותיות המצדיקה מתן רשות ערעור; וכי בית המשפט המחוזי שגה בישום ההלכות הנוגעות להתערבות ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים.
בנוסף המבקש הלין על המשקל שנתן בית המשפט המחוזי לראיות שונות ועל ביטול קביעות שיפוטיות של בית משפט השלום. לבסוף, המבקש עתר לכך שאם תידחה בקשתו, יוחזר עניינו לבית המשפט המחוזי לצורך דיון בשאלה האם הופרו הוראות פתיחה באש בהינתן הגרסה העובדתית של המדינה.
4.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.
כפי שציין המבקש, הלכה היא כי רשות ערעור ב'גלגול שלישי' תינתן במשורה, מקום בו עולה שאלה משפטית שטרם נפסקה בה הלכה וחשיבותה העקרונית חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. איני סבור כי המקרה נמנה על המקרים המתוארים או כי נגרם למבקש חוסר צדק באופן המצדיק מתן רשות ערעור.
אכן, לטעמי נפלה טעות בהערתו של בית המשפט המחוזי לגבי אי הגשת ערעור שכנגד. המערער זכה בתביעתו, כך שהוא לא נדרש להגיש ערעור או ערעור שכנגד על קביעה שממילא אין לה כל נפקות אופרטיבית מבחינתו "כידוע, בעל דין שזכה בדינו אינו רשאי לערער על ממצאים ומסקנות שנקבעו בפסק הדין כנימוקים עליהם מושתתת התוצאה. ...הטעם לשלילת זכות הערעור ממי שזכה בדינו הוא שאין בית המשפט מקיים דיונים כדי 'להגדיל תורה ולהאדיר'" (ע"א 9984/04 חקשורי נ' בובליל , פסקה 8 והאסמכתא המובאת שם (9.6.2010); המ' 645/79
סטלה שרות מכוניות בע"מ
נ' חברת נתיבי איילון בע"מ , פ''ד לה(3) 437, 439
(1981) והשוו אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1011 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).
אך אין בטעות זו לכשעצמה כדי להצדיק מתן רשות ערעור, שכן הנמקה זו אינה מצויה בלב ליבו של ההליך ואינה מהותית לגדר המחלוקת בין הצדדים. משנקבע במישור העובדתי כי המבקש החזיק בידו בקבוק תבערה, וכי נוכח האלימות שהופנתה כנגד השוטרים בזירה היה לשוטר היורה חשד סביר כי הוא עומד להשליך את בקבוק התבערה ובכך לסכן שוטרים אחרים, סבר בית משפט קמא כי דומה שלא הופרו הוראות פתיחה באש ולא קמה חבות נזיקית. בית משפט קמא מצא להפנות בהקשר זה לת"א (מחוזי י-ם) 21108-10-10 עזבון המנוח קואריק נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון
(29.4.2014) שם נקבע כי שימוש בנשק חי בנסיבות בהן קמה תחושת סכנה ברורה ומיידית לחיי חיילים אינו מהווה הפרה של הוראות פתיחה באש. מטעם זה אף לא מצאתי לנכון להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת להכריע בסוגיה זו.
אשר ליתר טענות המבקש, כידוע, קיומן של הכרעות מנוגדות בערכאות שונות אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור (רע"א 4024/06 קינן נ' הירשברנד ,
פסקה ז (28.1.2007); רע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית -קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פסקה 10 ( 21.7.2010)). הוא הדין לגבי יתר השגות המבקש הנוגעות ליישום הדין ולאופן ניתוח הראיות במקרה הקונקרטי, והן אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה ב'גלגול שלישי'.
5.סוף דבר , הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א
באדר התשע"ז (9.3.2017).
ש
ו פ ט