רע"א 1011/08 אסמעיל עבדלאלרחים נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

בפניי שתי בקשות רשות ערעור שעניינן אוחד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.12.06 בע"א 3856/06, 3860/06 ו-3874/06 (כבוד הנשיאה ב' גילאור והשופטים א' רזי ו-א' שיף ) שקיבל חלקית את הערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום קריות (כבוד השופטת י' קראי-גירון ) בת"א 2206/02, וחייב את עו"ד אדיב מחול, המבקש ברע"א 1018/08 (להלן: עו"ד מחול ) בנזקיו של עבדלרחים אסמעיל, הוא המשיב 1 ברע"א 1018/08 והמבקש 1 ברע"א 1011/08 (להלן – אסמעיל ) בשל התנהלותו בייצוג מרשו, אשר מנעה המחאת זכות שהמחה מרשו לאסמעיל.

1.

בשנת 1996 נפגע אוסאמה אבזאח, המשיב 2 ברע"א 1011/08 והמשיב 3 ברע"א 1018/08 (להלן: אבזאח ), בתאונת דרכים. בגין נזקי הגוף שאירעו לו באותה תאונה נתבעה כלל, חברה לביטוח בע"מ, היא המשיבה 1 ברע"א 1011/08 והמשיבה 2 ברע"א 1018/08 (להלן: כלל ). בתביעה זו יוצג מר אבזאח על ידי עו"ד אדיב מחול.

2.

ביום 26.10.00 חתם אבזאח על המחאת זכות על כספי הפיצויים שעתידים היו להשתלם לו מחברת כלל, לטובת אסמעיל וזאת עד לסכום של 500,000 ש"ח. המחאת הזכות נמסרה לכלל שאישרה כי תפעל על פיה.

3.

בראשית שנת 2001 ניהלו עו"ד מחול, בא כוחו של אבזאח, ובא כוחה של חברת כלל, עו"ד ברקוביץ, מגעים לסילוק תביעת אבזאח בפשרה. במסגרת מגעים אלו הסכימה כלל לשלם לאבזאח סכום של 555,000 ש"ח. ביום 21.3.01 הודיע עו"ד מחול לבא כוח כלל על הסכמת מרשו לסילוק התביעה בפשרה, ובלבד שהכספים ישולמו ישירות לאבזאח בכפוף, כפי שדרשה כלל, להמצאת אישור לביטול המצאת הזכות שבידי כלל. ביום 4.6.01 הודיע עו"ד מחול לכלל כי בידי אבזאח מסמך המבטל את המחאת הזכות האמורה. יוער, כי עו"ד מחול לא ראה את המסמך ולא דרש לראותו, אלא נסמך על דברי אבזאח.

4.

אסמעיל, אשר היה מודע למהלכים המתנהלים בין אבזאח (באמצעות עו"ד מחול) לבין כלל, פנה באמצעות עו"ד לנגוס, שהחליף את עו"ד נזאל שנעדר אותה עת, לכלל, הבהיר לה את טענותיו בנדון, צירף את המסמכים הרלוונטיים ודרש את אישורה לקיומה של המחאת הזכות לטובתו אצלה. ביום 25.10.01 הודיעה כלל כי טרם גובשה פשרה בעניינו של אבזאח אך הוסיפה כי לכשתתגבש פשרה, הרי שאם תהיינה מחלוקות בדבר תקפות ההמחאה יהיה על הצדדים להסדיר את העניין ואם לא יוסדר, תפנה כלל לבית המשפט למתן הוראות.

5.

ביום 18.11.01 חתמו אסמעיל ואבזאח במשרדו של עו"ד מחול על מכתב שהופנה לעו"ד מחול ולחברת כלל, בו אישר אסמעיל להעביר את סכום התביעה לידי עו"ד מחול. עוד אישר אסמעיל במכתב כי הוא משחרר את כלל מכל אחריות בעניין זה (להלן: אישור ההעברה ):

"בהמשך להמחאת הזכות הנ"ל ולתצהיר הקודם שלי אצל עו"ד סעיד נזאל אני מסכים בזה שחברת הביטוח כלל תעביר לידיך את סכום הפשרה שהגעתם אליו בפשרה ... ואני משחרר את חברת הביטוח הנ"ל מכל אחריות כלפי בעניין זה."

לאחר האמור פנה עו"ד מחול לבא כוח כלל, תוך שהוא מצרף את אישור ההעברה, בציינו כי הוא מעביר הוראה בדבר ביטול המחאת הזכות במקור. בהתאמה ניתן ביום 20.11.01 פסק דין הנותן תוקף להסכם הפשרה שהושג בין אבזאח לכלל.

6.

בסמוך ליום 25.11.01 נפגש באקראי אסמעיל עם עורך דינו, עו"ד נזאל, וסיפר לו על חתימתו במשרד עו"ד מחול על אישור ההעברה. מיד לאחר מכן, ביום 27.11.01, שלח עו"ד נזאל מכתב לעו"ד מחול בו הוא מבהיר כי מרשו לא התכוון לוותר על המחאתו. עו"ד מחול נדרש להמשיך ולפעול על פי המחאת הזכות, ולהעביר את הכספים לאסמעיל, לאחר קיזוז שכר טרחתו. ביום 29.11.01 השיב עו"ד מחול לפניית עו"ד נזאל בכתב. בתשובתו הבהיר עו"ד מחול כי עם קבלת סכום הפשרה אצלו ולאחר קיזוז, בין היתר, של שכר טרחתו, יפעל בהתאם לבקשתו של עו"ד נזאל וזאת בכפוף למספר תנאים. ביום 30.11.01 נפגשו עו"ד נזאל ועו"ד מחול ובסיומה של הפגישה הפקיד עו"ד מחול בידיו של עו"ד נזאל מכתב המאשר כי ככל שהדבר תלוי בו, מבחינתו לא השתנה המצב המשפטי של זכויות הצדדים בעקבות החתימה על מסמך האישור. יצויין כי מכתב זה לא הועבר לכלל או לבא כוחה.

במקביל פנה עו"ד נזאל במכתב הנושא את התאריך 29.11.01 למחלקת תביעות חובה בכלל. הצדדים חלוקים באשר לשאלה מתי התקבל ומתי טופל מכתבו של עו"ד נזאל, אולם אין חולק כי ביום 5.12.01 כבר היה מכתבו של עו"ד נזאל בידיה של חברת כלל. במכתבו הודיע עו"ד נזאל לכלל כי תוקפה של המחאת הזכות בעינה וכי קיימת חוסר הבנה בין אסמעיל ובין עו"ד מחול באשר למסמך האישור. למרות האמור, ובשל קשיים טכניים, כך לטענת כלל, מסרה כלל ביום 7.12.01 את ההמחאה לאבזאח, שהצטייד במכתב מעו"ד מחול המאשר לו לאסוף את ההמחאה במקומו. ביום 10.12.01 הופקדה ההמחאה ונפרעה לחשבונו של עו"ד מחול. ביום 23.12.01 ענתה כלל, באמצעות עו"ד ברקוביץ, לפניית עו"ד נזאל שההמחאה כבר הועברה לעו"ד מחול ונפרעה. יוער, כי נכון ליום ה-23.12.01, היום בו נשלח מכתב עו"ד ברקוביץ, כבר נפרעו חלק מההמחאות שהעביר עו"ד מחול לאבזאח בסך כולל של 190,000 ש"ח בלבד. ביום זה נותר בידי עו"ד מחול סך של 290,000 ש"ח.

7.

ביום 3.1.02 הגיש עו"ד נזאל בבית המשפט השלום בעכו בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על עו"ד מחול להעביר לאבזאח את הכספים שנתקבלו מכלל. הבקשה נענתה וניתן צו זמני. בהמשך הוגשה התביעה העיקרית נגד אבזאח ועו"ד מחול. ברם, במועד מתן הצו נותר רק שיק אחד על סך 25,000 ש"ח שטרם נפרע בידיו של אבזאח.

8.

ביום 21.4.02 הוגשה בבית משפט השלום קריות תביעה חדשה, אשר החליפה את כתב התביעה הקודם. בתביעה זו נתבעה בנוסף לעו"ד מחול ואבזאח גם כלל, וזאת, כך נטען, בגין התרשלותה שבאה לידי ביטוי באי נקיטת פעולות מספיקות כדי להבטיח שכספי הפשרה יועברו לצד המתאים. כלל שלחה הודעה לצדדים שלישיים כנגד עו"ד מחול וכן לאיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון ) ולהדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: הדר ) – הן המשיבות 4 ו-5 בהתאמה בבקשת רשות הערעור 1011/08 – ומי שהוציאו, כל אחת בנפרד, פוליסה לכיסוי סיכונים הנובעים ממתן שירות מקצועי כעורך דין לעו"ד מחול. ביום 26.1.04 תוקנה התביעה והוספו לה הנתבעות איילון והדר. למרות זאת, הודעת הצד השלישי כנגד איילון והדר נותרה בעינה. איילון, יוער לשלמות התמונה, שלחה הודעה לצד רביעי נגד עו"ד נזאל, ונגד כלל, בגין התרשלותם בטיפול בהליך וכנגד אבזאח.

9.

בפני בית משפט השלום טענו אבזאח ובעקבותיו עו"ד מחול, כי המחאת הזכות הייתה פקטיבית. כן נטען על ידם כי ממילא בוטלה המחאת הזכות באישור ההעברה שנחתם על ידי אבזאח עוד ביום 18.11.01. עו"ד מחול הוסיף וטען כי הוסבר לאסמעיל טרם חתימתו על מסמך האישור כי מדובר במסמך ביטול המחאת חוב אשר יאפשר העברת הכספים מחברת כלל למר אבזאח וכי בכוונתו לפעול להעברת הכספים למרשו אלא אם יצווה אחרת על ידי כלל או בצו שיפוטי. עוד נטען כי הנזקים שנטען כי נגרמו לאסמעיל נגרמו בשל אשמם הבלעדי או המכריע של אסמעיל ועו"ד נזאל אשר לא פעלו כנדרש למניעת העברת הכספים. טענות אלה, לעניין ביטול המחאת הזכות והתרשלות אסמעיל ועו"ד מחול נטענו גם על ידי כלל. עוד נטען על ידי כלל כי הודעת עו"ד נזאל לאחר חתימת הסדר הפשרה הייתה רשלנית ולא איפשרה לה להתייחס ולטפל במועד בפניותיו ובכך למנוע את העברת הכספים לעו"ד מחול. איילון והדר טענו כי בנסיבות העניין וככל שקיימות הנסיבות להם טוען אסמעיל, לא חלות הפוליסות בשל חריגים הקיימים בפוליסה, בשל מעילה במתכוון באמון, חוסר תום לב וביצוע תרמית מצידו של עו"ד מחול.

10.

בית משפט השלום קריות קיבל את תביעת אסמעיל בחלקהּ. בית המשפט קבע כי הוכח כנדרש כי המחאת הזכות עליה חתם אבזאח תקפה, אינה פקטיבית ולא בוטלה: נקבע כי מסמך ההעברה מיום 18.11.08 לא היה ביטול של המחאת הזכות, אלא לכל היותר אישור תשלום בלבד, המאפשר לכלל להעביר את הכספים שנקבעו בהסדר הפשרה לידי עו"ד מחול. בית המשפט הוסיף וקבע כי כלל שילמה לעו"ד מחול בהתאם להוראת מסמך ההעברה, אך במכלול הנסיבות, כך נקבע, לא הייתה התנהלותה של כלל התנהלות סבירה של חייב שידע על קיומה של המחאת חוב, ומשכך מהווה התנהלותה התנהגות רשלנית אשר תרמה לנזק שנגרם לאסמעיל. בית המשפט הוסיף וציין כי כלל התרשלה כאשר הסתפקה במסמך האישור, מבלי להידרש לאישורים מפורשים נוספים, וכאשר לא טיפלה במועד ובמהירות הנדרשת במכתבו של עו"ד נזאל, אפילו הגיע אליה רק ביום 5.12.01 כטענתה. משכך נקבע כי תרומתה של כלל לנזקו של אסמעיל הינה 40%. תרומה זו כוללת כבר את ההודעה לצד ג' שנשלחה על ידי כלל לעו"ד מחול. בשיעור זה מן הנזק חוייבה כלל.

אשר לחלקו של עו"ד מחול – בית משפט השלום קבע כי התנהלותו של עו"ד מחול הייתה בלתי סבירה והיוותה התרשלות, הפרת חובות אמון וחובות עו"ד כלפי מי שאינו לקוחו. בית המשפט הוסיף כי עו"ד מחול התנהל באופן מעורפל שמנע מהצדדים האחרים ובהם עו"ד נזאל וכלל, להבין את המצב לאשורו. משכך חייב בית המשפט את עו"ד מחול ב-60% מנזקו של אסמעיל. למרות האמור הוסיף בית המשפט וקבע כי איילון והדר לא הוכיחו במידה הנדרשת שהתנהגותו של עו"ד מחול עלתה לכדי התנהגות מכוונת או התנהגות התואמת את החריגים האמורים בפוליסות שהוצאו לעו"ד מחול, באופן המקנה לאיילון והדר אפשרות לבטל את הכיסוי הביטוחי. בפרט ציין בית המשפט כי מצא שהתנהגותו של עו"ד מחול נבעה מהבנה מוטעית של המצב המשפטי ושל חובותיו כעו"ד. סופו של דבר, כך נקבע, עו"ד מחול זכאי לחסות בצילן של פוליסות הביטוח שהוצאו בעניינו על ידי איילון והדר בכפוף לתשלומי ההשתתפות העצמית על פי הפוליסות. בית המשפט הוסיף וקבע כי איילון והדר יחלקו ביניהן את התשלום על פי החלק היחסי של סכומי הכיסוי.

אשר לשאלת רשלנותו התורמת של אסמעיל, אשר צורף כצד רביעי, קבע בית משפט השלום כי לא הוכח שהלה התרשל בהסכימו לחתום על הוראת התשלום מיום 18.11.01. במיוחד לאור קבלת גרסתו כי הבין שמדובר רק באישור להעברת הכספים לעו"ד מחול וכן מאחר ששכר את שירותיו של עו"ד נזאל לעניין זה, מיד לכשהבין את הבעייתיות שבחתימתו על המסמך. אשר לפטור מאחריות שניתן לכלל באישור ההעברה, פטור זה, כך קבע בית המשפט, בוטל כדין בהודעת אסמעיל לכלל אשר נתקבלה במשרדי כלל במועד בו ניתן עוד היה להימנע מתשלום ההמחאה שניתנה לאבזאח.

בית המשפט מצא עוד כי עו"ד נזאל לא פעל במהירות הנדרשת ובשקדנות הראויה לצמצום נזקיו של אסמעיל, לכל הפחות, באשר לאופן פעולתו מיום 23.12.01, יום בו נודע לעו"ד נזאל על העברת הכספים שהתבצעה לעו"ד מחול. אז עוד היה בידיו של עו"ד מחול סך של 290,000 ש"ח שאת העברתם ניתן היה למנוע בפניה מהירה לערכאות. עם זאת ציין בית המשפט כי תרומתו של עו"ד נזאל לנזקיו של אסמעיל קטנה בהרבה מחלקם של הגורמים האחרים. משכך חוייב עו"ד נזאל ב-10% מן הסכום שחויבה בו איילון, אשר היתה היחידה ששלחה לעו"ד נזאל הודעת צד רביעי, וזאת רק על חלקהּ בסכום שעוד היה בידיו של עו"ד מחול לאחר קבלת מכתבו של עו"ד ברקוביץ מיום 23.12.01.

לשלמות התמונה יוער, כי סכום נזקו של אסמעיל הועמד על סך של 455,000 ש"ח. זאת לאחר קיזוז שכר טרחתו של עו"ד מחול ולאחר הפחתת סך של 25,000 ש"ח שעוד נותרו בידיו של עו"ד מחול בעת מתן צו המניעה.

11.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו שלושה ערעורים שעניינם אוחד: ע"א 3856/06 שהוגש מטעם כלל; ע"א 3860/06 שהוגש מטעם איילון; וע"א 3874/06 שהוגש מטעם הדר. עו"ד מחול הצטרף אף הוא לערעור איילון. העתק כתבי הטענות שבמסגרת ערעורים אלו לא הוגשו על ידי מי מן המבקשים בבקשות רשות הערעור שלפניי. ואולם, מאחר שממילא מצאתי כי דין בקשתם של המבקשים להידחות, אף ללא תגובת המשיבים ועל סמך טיעוניהם בבקשות שלפניי, לא אדרש לפרטן ואסתפק בפירוט פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובטענותיהם של המבקשים בבקשות שלפניי:

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור כלל ואת ערעוריהן של איילון ושל הדר וקבע כי עו"ד מחול הוא האחראי היחיד ל"תסבוכת" ולנזקיו של אסמעיל. ככל שהדבר נוגע לערעוריהן של איילון ושל הדר שטענו לאי תחולתן של פוליסות הביטוח, קבע בית המשפט כי "מעשיו של עו"ד מחול נעשו בחוסר תום לב מובהק, באי יושר ואף בחלקם מעשה מכוון". בית המשפט המחוזי הסתמך בהכרעתו זו על קביעותיו של בית משפט השלום ובפרט קביעתו כי עו"ד מחול פעל לא רק ברשלנות מובהקת, אלא גם "נקט מדיניות אקטיבית של ערפול". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי מטרתו וכוונתו של עו"ד מחול הייתה בראש ובראשונה לדאוג לעצמו בקבלת הכספים מכלל, כדי להבטיח את שכר טרחתו, כאשר אח"כ הפך למעין שותף לאבזאח בדאגה לאינטרסים שלו. בית המשפט המחוזי הוסיף כי נוכח האמור לא נכנסת התנהגותו של עו"ד מחול לגדר מקרה הביטוח של הפוליסה לאחריות מקצועית שהוציאו איילון או הדר.

אשר לאחריותה של כלל קבע בית המשפט המחוזי כי אפילו היה במסמך האישור הוראת תשלום בלבד ולא ביטול של המחאת הזכות, הרי שנוכח הוראת הפטור מאחריות שנתן אסמעיל במסגרת אישור ההעברה, יצאה כלל ידי חובתה עם העברת התשלום לעו"ד מחול. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי גם אם לא הייתה מתבטלת אחריותה של כלל הרי שביום 23.12.01 עדיין החזיק עו"ד מחול בסך של 290,000 ש"ח שאותו היה יכול אסמעיל לעכב ולמנוע העברתו לאבזאח, כך שתביעתו הכוללת של אסמעיל לא יכולה הייתה לעלות על 190,000 ש"ח וכנגזרת מכך חלקה לפי השיעור שנקבע על ידי בית משפט השלום לא היה עולה על 76,000 ש"ח. משכך ממילא היה עו"ד מחול חייב בשיפויה לפי שיעור אחריותו הכוללת בהיותו צד ג' שנתבע על ידה.

אשר לקביעתו של בית משפט השלום כי עו"ד נזאל אחראי ל-10% מחבותה של איילון בגין החלק היחסי שחוייבה איילון מהסכום שנותר בידי עו"ד מחול ביום 23.12.01; קבע בית המשפט המחוזי כי מאז נדרש עו"ד נזאל לטפל בהמחאת הזכות, הוא עשה את שהוטל עליו, זאת גם אם במועדים מסוימים נתן אמון יתר בדבריו של עו"ד מחול. עוד נקבע כי מאחר שאיילון היא היחידה ששלחה לו הודעת צד ד', ומאחר שחיובה בוטל, ממילא מתבטל גם חיובו של עו"ד נזאל.

סופו של דבר, בית המשפט המחוזי השאיר את חיובו של אבזאח במלוא הנזק וקבע כי עו"ד מחול מחוייב אף הוא במלוא נזקו של אסמעיל. חבותם של כל הנתבעים האחרים והצדדים השלישיים בוטלה, למעט חיובו של עו"ד נזאל בשכר טרחת עו"ד והוצאות לאיילון.

12.

מכאן בקשות רשות הערעור שלפניי – האחת, שהוגשה על ידי אסמעיל נגד כלל, אבזאח, עו"ד מחול, איילון, הדר ועו"ד נזאל; והשניה שהוגשה על ידי עו"ד מחול נגד אסמעיל, כלל, אבזאח, איילון והדר.

13.

בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי עו"ד מחול, רע"א 1018/08, טוען הלה כי בית המשפט המחוזי התערב והפך את פסק דינו של בית משפט השלום ללא הצדקה. עו"ד מחול מוסיף כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרחיק לכת בקובעו נורמות התנהגות בלתי סבירות על ציבור עורכי הדין, ללא הנמקה עניינית ויסודית. עוד מבקש עו"ד מחול כי בית משפט זה יבחן מחדש את השאלות הנוגעות להיקף חובת הזהירות והגילוי של עו"ד כלפי מי שאינו לקוחו; את היקף חובת הזהירות של "חייב" כלפי צד ג' שהזכות הומחתה לו מהנושה; ואת נקודת האיזון בהתנגשות שבין חובת עו"ד כלפי לקוחו מול חובתו כלפי אדם אחר, כאשר אותו גורם מיוצג בידי עורך דין מטעמו. כן מתבקש בית משפט זה לדון בשאלות הנוגעות להיקף כיסוי פוליסה שהוצאה בידי איילון והדר בגין רשלנות מקצועית ובמיוחד לנטל ואופן ההוכחה של אי תחולתה של פוליסה כזו.

בפרט טוען עו"ד מחול כי הבין שהמחאת הזכות הייתה פיקטיבית וכי בוטלה. נאמן לטענתו כי לא ידע על ביטול הזכות, מוסיף עו"ד מחול ומפנה את טענותיו לכלל, אשר לא טרחה ליידעו כי טענות אסמעיל להמחאת הזכות נשמעו גם לאחר שעו"ד מחול הודיע לכלל על ביטול ההמחאה. עוד הוא טוען כי לא התבקש גם על ידי עו"ד נזאל או על ידי כלל להפסיק את העברת הכספים לאבזאח, אלא ביום 3.1.02, המועד בו הוגשה הבקשה לצו מניעה. עו"ד מחול מדגיש כי אסמעיל מעולם לא הסתמך עליו כעורך דינו, ולכן לא היה רשאי לצפות ממנו להגן על האינטרסים שלו. בנוסף נטען כי אילו היה נמנע מלהעביר את הכספים ללקוחו ופונה לבית המשפט בטען ביניים ובית המשפט היה פוסק כי הכסף מגיע לאסמעיל, היה בכך משום עבירה אתית מצידו כלפי מרשו.

במישור אחר טוען עו"ד מחול כי אין הוא חייב דבר לאסמעיל – לטענתו לא הוא ניסח את אישור ההעברה, אלא אסמעיל, והוא רק הדפיסו. עוד נטען כי הבהיר בשיחותיו עם עו"ד נזאל כי מחוייבותו היא לאזבאח בלבד וכי אף בשיחתם ובמכתבו מיום 30.11.01 לא אישר את ביטול המחאת הזכות, אלא הביע את עמדתו כי יעביר ללקוחו את הכספים שיועברו אליו. הוא מוסיף כי ההודעה בענין המחאת הזכות מעולם לא נשלחה אליו ישירות וכי ממילא הייתה מכוונת לכלל ועסקה בכספים שיגיעו ממנה לאבזאח ולא אליו ישירות. מן האמור עולה, לטענתו, כי משהגיעו אליו הכספים, הרי שברור היה כי אלו יועברו לאבזאח שהוא לקוחו היחיד.

עו"ד מחול מוסיף וטוען כי אחרי המועד בו נשלח לעו"ד נזאל מכתב מכלל בו הובהר לאסמעיל באמצעותו כי הכספים הועברו לעו"ד מחול, ניתן עוד היה להציל את עיקר הסכום לטענתו, יש לנכות את הכספים הללו מן התביעה מאחר שעו"ד נזאל לא פנה אליו להזהירו. גם כלל, לשיטתו, לא פעלה באופן נאות חרף המאבק שניהל אסמעיל מולה, לא טרחה ליידעו ולמעשה לקחה על עצמה, כך לטענתו, אחריות מוחלטת.

אשר לקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין פוליסות האחריות המקצועית שהוצאו לו, טען עו"ד מחול כי קביעתו של בית המשפט השלום הייתה כי הוא פעל ביושר, בתום לב, ללא כל מניע אישי ועל פי מה שהאמין שהתחייב. לטענתו הוציא בית המשפט המחוזי מהקשרם מספר ביטויים של בית משפט השלום וכן התעלם מהחובה להבחין בין מקרים שיש להחיל עליהם את המבחן הסובייקטיבי ובין מקרים שיש להחיל עליהם מבחן אובייקטיבי. לטענתו, המבחן הנכון הוא האם עורך הדין ידע מה היה עליו לעשות ולא עשה כן במתכוון, ולא, כפי שלטענתו נקבע, אם עשה את מעשהו במתכוון, בלא קשר למחשבותיו והבנתו את מעשיו.

עו"ד מחול הוסיף וטען כי יש מקום לבחון מחדש את הלכת חניון חיפה ולצמצמה. הוא ציין בהקשר זה כי לדידו נגרם לו עוול, תוך שהוא נופל קורבן לכל הסובבים אותו.

14.

בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי אסמעיל, רע"א 1011/08, מבקש אסמעיל כי נתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ונחייב את כלל באופן מלא על מלוא נזקיו.

לטענת אסמעיל טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לא היה מקום להטיל על כלל אחריות. בין היתר, נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המחאת הזכות לא בוטלה. על יסוד תשתית זו נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי למהותה של המחאת זכות; טעה כאשר סבר כי לכלל לא היה אינטרס בהעברת הכספים לידי עו"ד מחול; ולא נתן משקל מספיק לכך שכלל לא נתנה הוראה לביטול השיק למרות קבלת התראה מספר ימים קודם לכן; עוד טען אסמעיל כי אין במשלוח הודעת צד ג' לעו"ד מחול כדי לפטור אותה מאחריות, ולכן לא תקף נימוקו של בית המשפט המחוזי, כי ממילא נשלחה על ידי כלל הודעת צד ג', בשלה הוא יישא ממילא בנזקו. אסמעיל מוסיף כי בית המשפט המחוזי טעה כשקיבל את טענת כלל כי רף הסטנדרטים שהציבה הערכאה הראשונה גבוה מדי.

15.

לאחר שבחנתי את בקשותיהם של עו"ד מחול ושל אסמעיל, על נספחיהן, מצאתי כי דין הבקשות להידחות.

כידוע, כלל נקוט הוא לפנינו, כי הרשות לערעור בפני ערכאה שיפוטית שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינם בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

16.

גם לגוף טענות המבקשים לא מצאתי מקום להתערבות בית משפט זה:

17.

מרבית טענותיו של עו"ד מחול מבוססות על תשתית עובדתית שונה מזו שנקבעה על ידי בית המשפט השלום והמחוזי כאחד ואף מזו העולה מן המסמכים שצורפו לבקשה. כך לדוגמא טוען עו"ד מחול כי אין הוא חב באחריות כלפי אסמעיל שלא יוצג על ידו, בין היתר, משום שכלל לא היה קשור לאישור ההעברה ומאחר שהבהיר כי מחוייבותו היחידה היא ללקוחו שאליו יעביר את הכספים שיתקבלו. אלא שטענה זו, נדחתה עובדתית מפורשות עוד על ידי בית משפט השלום – ובדין נדחתה. בהתחשב באמור לא מצאתי צורך להיזקק לטענותיו של עו"ד מחול לעניין גבולות חובת הזהירות והגילוי של עורך דין כלפי מי שאינו מיוצג על ידו. התנהלותו של עו"ד מחול, כפי שעולה מפסקי הדין של בתי המשפט השלום והמחוזי, לא היתה "גבולית" כלל ועיקר, כי אם בלתי ראויה באופן מובהק. בין היתר, החתים עו"ד מחול את אסמעיל על אישור ההעברה, במשרדו, בלא שנכח שם גם עורך דינו של אסמעיל ולאחר שהסביר לאסמעיל כאילו מדובר רק באישור להעברת הכספים לידיו, כדי שהוא יעבירם לאסמעיל לאחר קיזוז שכר טרחתו. או אז הציג הוא את אישור ההעברה לפני כלל כאילו אסמעיל הסכים לביטול ההמחאה. הלכה למעשה, התנהג עו"ד מחול ואף הציג את עצמו כלפי כלל, כאילו הוא מייצגו היחיד של אסמעיל. בנסיבות אלה, אין כל צורך לבחון את ההלכות הנוגעות לחובות עורך הדין מול אדם שאינו מרשו, ודאי ככל שאותו אדם מיוצג.

לא מצאתי מקום להתערב גם בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי עו"ד מחול אינו זכאי לחסות תחת פוליסות האחריות המקצועית שהוצאו לו על ידי איילון והדר. לא רק שלא מצאתי בקביעה משום הלכה חדשה המחייבת את התייחסותו של בית משפט זה, אלא שלא מצאתי כיצד יכולות פעולותיו של עו"ד מחול להיחשב אך לרשלנות, המכוסה בפוליסות האמורות. מכלול הנסיבות – הודעתו לכלל על ביטול המחאה שאותה מעולם לא ראה, צירוף אישור ההעברה תחת הכותרת של ביטול ההמחאה לכלל, ומעל לכל המצגים המעורפלים ולמעשה ההפוכים שהציג כלפי אסמעיל ועו"ד נזאל, כקביעתו של בית משפט השלום

– מביא למסקנה המתחייבת כי התנהלותו של עו"ד מחול נעשתה תוך הפרת חובות אמון ובחוסר תום לב. מסיבה זו נדחית גם טענתו של עו"ד מחול כי פעולה אחרת, היתה מהווה התנהגות לא אתית כלפי מרשו.

18.

באשר לבקשת אסמעיל: ראשית יוער, כי לבקשת רשות הערעור של אסמעיל לחייב את כלל במלוא נזקיו, לא קדם ערעור מצידו לבית המשפט המחוזי. משכך מוגבלת ממילא בקשתו לסכום בו חוייבה כלל במסגרת פסק דינו של בית משפט השלום, כלומר ל-40%. רצונו המחודש של המבקש להיפרע דווקא מכלל, המהווה, ככל הנראה, "כיס עמוק" יותר מכיסו של עו"ד מחול לצורך פירעון החוב, אין בו כמובן כדי להצדיק את חיובה של כלל בחוב.

זאת ועוד, כאמור, בקשתו של אסמעיל אינה מעלה שאלה ציבורית או משפטית המחייבת את התערבותנו. קביעתו של בית המשפט המחוזי כי כלל אינה חבה בחובו של אסמעיל בנסיבות המקרה דנן, אין בה הלכה המחייבת דיון מחודש, אלא יישום ספציפי בנסיבות המקרה. גם טענתו של אסמעיל כי כללי המחאת זכות מחייבים את כלל, אשר לטענתו שילמה בטעות לנושה הלא נכון, לשלם לו פעם נוספת, אינה מצריכה דיון נוסף ואף אינה נכונה לגופה: מבחינתה של כלל, מרגע שחתם אסמעיל על אישור ההעברה וזה הוצג לה בידי בא-כוחו הנחזה, עו"ד מחול, כויתור על ההמחאה, נעשתה העברת הכספים לעו"ד מחול, כדין ומבחינתה – לנושה הנכון, אם כי באמצעות צד שלישי. גם התנהלותה המאוחרת מעט של כלל בתגובתה למכתבו של עו"ד נזאל מיום 29.11.01, הגם שאינה ראויה לשבח, אינה מביאה בהכרח לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בפסק דינו. בפרט נכון הדבר בנסיבות העיכובים בטיפול במכתב האמור, שפורטו די צורכם בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ובעיקר בשים לב להתנהגותו של עו"ד מחול, שהוא כאמור "מקור התסבוכת".

19.

אשר על כן הבקשה נדחית.

20.

משלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.