רע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ. אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ

בבית המשפט העליון

רע"א

1016/08

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:

ע.א.מ. קונדוס בע"מ

נ

ג

ד

המשיבה:

אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כהן) מיום 27.12.07 בתיק ע"א 4612/07

תאריך הישיבה:

י"ח בטבת תש"ע

(04.01.10)

בשם המבקשת:

עו"ד איימן אבו רייא

בשם המשיבה:

עו"ד עאוני זייבק

פסק דין

השופט א' רובינשטיין:

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כהן) מיום 27.12.07 בתיק ע"א 4612/07, בו התקבל ערעור המשיבה על החלטת ראש ההוצאה לפועל (הרשם זיתוני) מיום 17.5.07 בתיק 02-34574-04-7. השאלה שעל הפרק היא מה דינו של עיקול שהוטל בשם שגוי של מקבל צו העיקול, אך בנסיבות שבהן ברורים היו למקבל הצו עניינו של הצו ותכליתו.

רקע

ב.

המבקשת נושה באחד מעובדי המשיבה, ולבקשתה ניתן צו לעיקול משכורתו. ברם, הצו הוצא, בהתאם לאמור בבקשה, כלפי "טחינת אלארז", שם אחד המוצרים שמייצרת המשיבה - ולא נקב בשם המשיבה כנתינתו. המשיבה קיבלה את הצו והתעלמה הימנו. ראש ההוצאה לפועל סבר, כי היתלות המשיבה בשם השגוי שנרשם בצו העיקול אינה "הצדק סביר" לאי העברת הכספים - וחייב אותה במלוא החוב הפסוק (לפי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967).

ג.

בית המשפט המחוזי סבר אחרת. לשיטתו:

"אדם המקבל צו עיקול... חייב לקיים את הצו שקיבל ככתבו וכלשונו, ואין להטיל עליו לשקול ולבחון מה הייתה כוונתו האמיתית של הצו, גם אם במקרים מסויימים, ואפשר שהמקרה שלפני הוא כזה, כוונת הצו גלויה וברורה" (פסקה 4).

עוד נאמר, כי אילו היתה המשיבה מקיימת את הצו, היתה נחשפת לתביעה מצד החייב. נקבע, כי אין לאפשר מצב, בו מתבקשים צדדים שלישיים לפרש את צו העיקול. ולבסוף, כלפי הטענה שהיה על המשיבה להסב את תשומת לב לשכת ההוצאה לפועל לצו השגוי שקיבלה, הוזכר כי המשיבה אינה צד לסכסוך ולא התקיימו התנאים הפורמליים ל'גרירתה' לתוכו. עוד נקבע, כי אל מול התנהלות המשיבה יש לשקול גם את התנהלות המבקשת, שלא טרחה לברר מדוע

אין הצו מקוים.

טענות הצדדים

ד.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען, בעיקר , כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאזן באופן בלתי ראוי בין חובת תום הלב של צדדים שלישיים לבין פגמים פורמליים. בתגובת המשיבה נטען, בין היתר , כי צו עיקול חייב להיות מופנה כלפי אישיות משפטית, כי אין להטיל על צדדים שלישיים חובה לפרש צוי עיקול, וכי הטלת חובה כאמור תפגע בודאות, ותחייב צדדים שלישיים לקבל ייעוץ משפטי לגבי סכסוך שהם אינם צד לו.

ה.

לגופו של עניין, נטען כי בנסיבות היה למשיבה "הצדק סביר" לאי העברת הכספים, כי המבקשת היא שהתרשלה בכך שלא עקבה אחרי הצו שביקשה, וכי לא התקיימו תנאים נוספים לחיוב המשיבה בחוב הפסוק. נטען, כי אם יוחלט להטיל אחריות על המשיבה, יש להשיב את התיק לבית המשפט קמא לבירור טענותיה לגבי תחולת סעיף 48 בנסיבות. במסגרת הדיון (מיום 4.1.10) ביקשו הצדדים, כי נוכח שיעורו המצומצם של הסכום שבמחלוקת תינתן הכרעה ללא חיוב בהוצאות.

דיון והכרעה

ו.

לאחר העיון אציע לחברי לקבל את הבקשה לרשות ערעור, לדון בתיק כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור באופן חלקי. ההליך מעורר על פניו שאלה בעלת השלכות רוחב, שעניינה נורמות ההתנהגות המצופות מצדדים שלישיים בהליכי הוצאה לפועל בפרט ובהליכים משפטיים בכלל (השוו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). צד שלישי המקבל צו עיקול הופך, אם גם בעל כרחו , לגורם מעורב בהליך - וככזה מוטלות עליו חובות שונות, ובצדן אחריות. בראיה נקודתית ניתן לומר, כי צד שלישי נקלע לסיטואציה רבת סיכונים ונטולת סיכויים: "הצד השלישי נדרש לפעולה במסגרת סכסוך אזרחי, שאין הוא צד לו ואין הוא זוכה, על פי הדין הקיים, להחזר הוצאותיו" (דברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 21), תש"ס - 2000, הצעות חוק תש"ס 355, 359; לנסיבות המצומצמות בהן מפוצה צד שלישי, ראו סעיף 49א לחוק ההוצאה לפועל).

ז.

אף שלצד שלישי המקבל צו עיקול אין אינטרס אישי בהליך, אין הוא פטור ממילוי החובות המוטלות עליו בדין, וחובות - כידוע - יש לקיים בתום לב. לעניין תום הלב אזכיר, כי הוא הוחל על מכלול המשפט האזרחי, מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חוק כללי), תשל"ג-1973, שלפיו "הוראות חוק זה יחולו, ככל שהדבר מתאים לעניין בשינויים המחויבים, גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה". בין הוראות אותו חוק מצויות (סעיף 12 וסעיף 39) הוראות תום הלב. ראו גם בש"א 6479/05 (ע"א 11319/05 וע"א 11321/05) בנק דיסקונט נ' שנפ (לא פורסם) (הנשיאה בייניש), פסקה 4; ברי כמובן כי לא הרי המשא המוטל על בעלי חוזה, למשל, כזה המוטל על צד ג'. כן ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית : מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2 תשס"ח-2008), 65. המלומד ד' שוורץ ( סדר דין אזרחי – חידושים תהליכים ומגמות (תשס"ז-2007), 73) נדרש למשמעות תום הלב בהקשר הדיוני, קרי "עד כמה התנהגותו של בעל דין, בין במעשה ובין במחדל, משרתת את התכלית הדיונית, והיא העמדת הפלוגתאות שבמחלוקת בין הצדדים, מיקודן, בירורן והכרעה בהן". בענייננו עסקינן בהתנהגותו של מקבל צו העיקול כלפי הנושה, הזוכה בהוצאה לפועל. בכל הנוגע לעיקול, מדובר בשתי חובות עיקריות: החובה למסור הודעה לאחר קבלת צו העיקול (סעיפים 45-44 לחוק ההוצאה לפועל; השוו גם תקנה 376 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984), והחובה המהותית יותר: "למסור לידי מנהל לשכת הוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים" (סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל).

ח.

בצדה של החובה האחרונה (ראו רע"א 4083/00 קוטב חברה לסחר ושירותים נ' מנורה חברה לביטוח (לא פורסם); רע"א 5211/97 חיטים מכון תערובת בע"מ נ' טנא, פ"ד נב(1) 644; רע"א 5222/93 גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 1681 בע"מ (לא פורסם)) קובע סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל סנקציה ברורה:

"48. חיוב של צד שלישי

(א)

צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון".

על מנת להבטיח את "יעילותו של העיקול אצל צד שלישי, אף הרחיק המחוקק לכת וחשף את הצד השלישי לסיכון של חיוב אישי, היה ולא יקיים את הוראות החוק 'המגייסות' אותו בעל כורחו לסייע לנושה בגביית החוב" (ע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) פסקה 13 - השופטת חיות).

ט.

אכן, אם מצביע צד שלישי על "הצדק סביר" פטור הוא מהסנקציה הקבועה בסעיף. הסעיף אינו מגדיר "הצדק סביר" מהו, אך כך מפי הפסיקה:

"המחוקק לא מצא לנכון להגדיר 'הצדק סביר' מהו והשופט ד. בר אופיר בספרו מוצא 'כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו'. הוא מוסיף עם זאת כי נקיטת המונח 'סביר' - 'מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל, כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל בנסיבות שבהן פעל הצד השלישי'... השקפה זו אכן מקובלת עלי" (ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי נ' ולך, פ"ד מ"ג(2, 864, 875 - השופט ד' לוין; ע"א 1796/90 פירר נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(3) 866; ע"א 4/84 שטאל נ' עמידר, החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ , פ"ד מג(1) 265).

"כלומר, מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי " (בש"א (מחוזי ירושלים) 5820/01 פודים נ' אלדר (לא פורסם) – השופטת -כתארה אז- הכט). לכך מצטרף עקרון תום הלב, בתחולתו לגבי סיטואציות כגון אלה, שיסודו הגינות בבחינת "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה שעליך שנוא לחברך אל תעשה), כדברי התנא הלל ( בבלי שבת ל"א א'). נבחן כיצד יש להחיל תשתית נורמטיבית זו על עובדות המקרה שלפנינו.

מן הכלל אל הפרט

י.

במקרה דנא, קיבלה המשיבה צו עיקול שכוונתו, כלשון בית המשפט המחוזי, "גלויה וברורה", ולא יכלה להיות לגביה טעות. בנסיבות אלה אין בעיני ספק, כי היא לא היתה רשאית להתעלם ממנו (אינני נדרש כאן לשאלה, מה קורה כאשר אדם מקבל צו עיקול שכוונתו אינה ברורה מתוכו). בנסיבות, אסור היה למשיבה להתעלם מחובת ההודעה, ויותר מכך - מחובתה לתפוס את הכספים המעוקלים.

י"א.

אכן, יתכן שאילו היתה המשיבה מעבירה את הכספים ללשכת ההוצאה לפועל היתה עלולה לחשוף עצמה לתביעה מצד החייב. ועוד, מקובלת עלי ההנחה, כי בכל הנוגע לפגיעה בזכות הקניין אין לאפשר, או לחייב, צדדים שלישיים לתת "פרשנות מקיימת" משל עצמם לצו שקיבלו. ברי, כי מקום ששניים טוענים לזכות, פרשנות לטובת אחד היא בעת ובעונה אחת פרשנות לרעת אחר, "כל שאתה מהפך בזכותו של אחד היא חובה אצל האחר" (הפרשן בן ימי הביניים המאירי, סנהדרין ל"ב ע"א). ברם, החובה להתנהג בתום לב, מולידה דרכי ביניים פשוטות והגונות שבין התעלמות גמורה לבין מימוש צו העיקול:

"המערער (הצד השלישי - א"ר) יכול היה לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה למתן הוראות או לחלופין בטען ביניים לבית המשפט ואזי בכל מקרה היה 'יוצא מן התמונה' ופורק מעליו כל סיכון... מכל האפשרויות בחר המערער דווקא להתעלם כליל מצו העיקול ולפעול כאילו לא בא זה כלל לעולם. נראה לי כי במצב דברים זה אין לראות 'הצדק סביר' כלשהו להתנהגות המערער" (עניין ארגון מושבי הפועל המזרחי , 876 - השופט ד' לוין).

בכל הכבוד, דברים נכוחים; וברוח דומה אכן נפסק גם במקרים בהם על המחזיק להכריע בין מעקלים שונים (בג"צ 375/66 עירית נהריה נ' יו"ר משרד ההוצאה לפועל , פ"ד כא(1) 598, 601; רע"א 467/99 קל בניין בע"מ נ' עבד יזבק בע"מ , פ"ד נד(2) 230; ראו גם ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות (כרך שני, 2009) עמ' 860-858). משבחרה המשיבה להתעלם מצו עיקול שכוונתו ברורה, מקום שלמעשה יודעת היא כי הוא מתייחס למשכורת של אחד מעובדיה ומכוון כלפיה, נטלה על עצמה את הסיכון לתוצאות בחירתה. היה עליה לפעול ברוח המובא מעלה מעניין ארגון מושבי הפועל המזרחי .

אחריות משותפת

י"ב.

ואולם, בנסיבות אין מקום להכרעה בינארית, של שחור ולבן. אל מול חובת המשיבה לקיים את צו העיקול בתום לב יש לבחון גם את התנהלות המבקשת. כפי שקבע בית המשפט המחוזי:

"אל מול שתיקת המערערת (המבקשת - א"ר), שלא הודיעה ללשכת ההוצאה לפועל כי הצו ניתן כלפי שם מסחרי, לא נתברר מדוע המשיבה לא פעלה לברר אצל המערערת מדוע אינה מקיימת את הצו, שהרי אם היתה מבררת זאת, אפשר והייתה יכולה להוציא צו עיקול חדש, המופנה אל המערערת עצמה" (פסקה 5).

בנסיבות אלה, לא ניתן לייחס למשיבה את מלוא האחריות לאי תפיסת הכספים להם התייחס צו העיקול. אילו התנהלה המבקשת באופן סביר, היתה מגלה מהרה שהצו אינו מקוים, ומבקשת להוציא צו חדש ומתוקן. ועוד נשוב ונזכיר, כי התרשלות המבקשת בניסוח הבקשה המקורית היא שהביאה אותנו עד הלום.

י"ג.

ניתן להשקיף על הסיטואציה במשקפיים של "אשם יחסי", ולקבוע פתרון

ביניים לעניין האחריות הממונית; אך ניתן לנקוט גם פרספקטיבה נקודתית יותר - משחלפו שבועות והמבקשת היתה, או צריכה היתה להיות, מודעת לכך שהעיקול לא מומש והכספים לא הועברו, נעה המטוטלת לכיוון טענת המשיבה ל'הצדק סביר', במידה מסוימת למצער. רמת הפעילות המצופה מצד שלישי תלויה גם בהתנהלות הנושה. כיצד אמור מחזיק לפרש את שתיקתו של נושה, המודע לכך שצו - שמתחילה נפל בו פגם משמעותי - אינו מקוים? אכן, לעובדה שהכספים לא עוקלו "שני הורים", אך חלקה של המבקשת גדל והלך ככל שחלף הזמן.

סוף דבר

י"ד.

בנסיבות, ובגדרי השכל הישר, סבורני כי יש לייחס לחוסר תום הלב של המשיבה את האחריות לחלק שניתן היה לעקל מתוך שתי המשכורות הראשונות של החייב, וזאת ליום שאמור היה העיקול להתממש בכל אחד משני החודשים הרלבנטיים. מכאן והלאה היתה המבקשת אמורה ליתן דעתה לכך שהצו לא מקוים, ולפעול כמתחייב. המשיבה אכן טוענת, כי לה טענות טובות כנגד התקיימותם של תנאי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, ולגבי האפשרות לחייבה בנסיבות אפילו בחלק מהחוב הפסוק. ברם, ראש ההוצאה לפועל סבר שתנאים אלה התקיימו, ואין בנסיבות הצדקה להשיב את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שידון בהשגות המשיבה על הכרעה זו. בהתחשב ב"אחריות המשותפת" לתוצאה, אציע להיעתר לבקשת הצדדים ולא לעשות צו להוצאות.

ט"ו.

הערעור מתקבל איפוא חלקית על פי האמור; קרי, המשיבה תישא בסכומי העיקול הנוגעים לשתי המשכורות הראשונות, נכון למועד שלגביו חלה הכרעתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 17.5.07. אין צו להוצאות בערכאתנו.

שופט

השופט ס' ג'ובראן

אני מסכים.

שופט

השופט ע' פוגלמן

אני מסכים.

שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין.