רע"א 10172/06 אמנון חביב נ. בנמה יזום השקעות בע"מ

1.

זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבר"ע 1708/06 (כב' השופטת ש' דותן) מיום 13.11.06, שלפיה נדחתה בקשתם של המבקשים למתן רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בא' 14470/05 מיום 3.4.06 (כב' השופט ח' טובי), אשר בה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקשים למתן רשות להתגונן מפני תביעה לסילוק יד שהגישה נגדם המשיבה.

2.

המשיבה הינה הבעלים הרשום של חלקות 11-12 בשלמות, ושל חלקים בלתי מסוימים בחלקה 10 בגוש 6594 (להלן: המקרקעין ), בהרצליה. המשיבה הגישה לבית משפט השלום תובענה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, בה עתרה לסלק את ידם

מהמקרקעין, בטענה כי פלשו אליו בשנת 1998. עוד טענה המשיבה כי המבקשים השיגו את גבולה שלא כדין והציבו מתקנים במקרקעין, מבנים קבועים ויבילים, וכי הם עושים במקרקעין כבתוך שלהם. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן ובה טענו כי הם מחזיקים במקרקעין משנת 1992 וכי השקיעו במקרקעין, שהיה אתר לשפיכת והטמנת פסולת, השביחו אותו ובנו עליו מבנים כגון מחסנים וסככות, בהסכמתה המפורשת של המשיבה או בהסכמתה שבשתיקה. כמו כן הכשירו את החלקות ועליהן הם מגדלים עתה גידולים חקלאיים. עוד טענו המבקשים כי שמרו על המקרקעין מפני פולשים וכי דרך הגישה היחידה לדירת מגוריהם עוברת דרך המקרקעין. המבקשים טענו כי המקרקעין מהווה מקור פרנסתם. לפיכך טענו כי הם ברי רשות במקרקעין - רשות בלתי הדירה, ולחלופין, כי הרשות הדירה, אך יש להתנותה במתן פיצויים הולמים.

3.

בית משפט השלום החליט לקבל את בקשת המבקשים וליתן להם רשות להתגונן, אך באופן חלקי. בית המשפט קבע כי אין ליתן למבקשים רשות להתגונן ביחס לטענה בדבר רשות בלתי הדירה. אשר לטענה בדבר רשות הדירה קבע כי לאור חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, אשר ממנה עולה כי בחלקות 10 ו-11 כלל לא קיימים מבנים ואף לא מתנהל בהן עסק כלשהו, אין כל מקום לדון בשאלת הפיצוי, שכן לא הוכחה בהן השקעה ולכן אין מקום ליתן רשות להתגונן. לפיכך נקבע כי על המבקשים לסלק את ידם מחלקות אלה, ואילו באשר לחלקה 12 ניתנה רשות להתגונן. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי, בה טענו, בין היתר, כי לא היה מקום לקבוע קביעות עובדתיות בשלב בו נדונה בקשתם, שעה שחוות הדעת עליה הסתמך בית משפט השלום לא עמדה במבחן של חקירה נגדית. המבקשים טענו עוד כי היה מקום לבדוק רק אם יש בתצהיר שהגישו כדי להראות הגנה אפ שרית

בפני התביעה, וכי הוכיחו הגנה אפ שרית , כאמור.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט קבע כי גם בהנחה שלא היה מקום לקבל חוות דעת מומחה בשלב בו נדונה הבקשה למתן רשות להתגונן, או להרחבת מסכת הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ונדרש היה לדון בבקשה רק על פי התצהיר התומך בה, אזי עיון בתצהיר המבקשים מעלה כי אין בו מידת הפירוט הדרושה שכן כל הטענות ביחס לשימוש במקרקעין והשבחתם הינן טענות סתמיות, בלתי מפורטות, שלא ניתן לקבל בעטיין רשות להתגונן. כך, למשל, לא פורט בתצהיר אילו גידולים מגדל המבקש במקרקעין, אין פירוט של כל סכום המתייחס להשקעה במקרקעין ועוד. בנסיבות אלה, נקבע, עשה בית משפט השלום חסד עם המבקשים, במתן רשות להתגונן באופן חלקי.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשים חוזרים בבקשתם על הטענה כי די היה בטענותיהם בדבר השבחת המקרקעין, ובכלל זה חלקות 10 ו-11, בכך שהפכו חלקות אלה מאתר אשפה למקרקעין בעל ערך כלכלי המעובדים על ידי המבקשים, בצירוף הטענה בתצהיר שהגישו, שלא נסתרה, כי הם ברי רשות בתמורה, כדי לזכותם בפיצויים על השקעותיהם, ולכן היה מקום ליתן להם רשות להתגונן באופן מלא. לדעתם, כל אחת מטענותיהם - כמו הטענה כי העשירו את המשיבה על חשבונם בהשבחת המקרקעין, כי העניקו שירותי שמירה למשיבה מפני פולשים, כי המשיבה הסכימה שיחזיקו במקרקעין עד שתמכור אותו, וכי קיימת זכות לפצותם גם מבלי שיהיו מבנים על החלקות - מהווה טענת הגנה אפ שרית

המצדיקה מתן רשות להתגונן. המבקשים טוענים כי בניגוד לאמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בתצהיר שהגישו פירטו את כל פרטי הגנתם, ואין מדובר בתצהיר כללי או סתמי. מאחר וניתנה רשות להתגונן ביחס לחלקה 12 והעובדות והפלוגתאות זהות ביחס לחלקות 10 ו-11, לא ייגרם לטענתם כל נזק אם תינתן רשות כאמור גם ביחס

לחלקות אלה.

6.

עיינתי בבקשה על נספחיה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אכן, כלל הוא, כי בית המשפט ייטה להיעתר לבקשת רשות להתגונן בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפ שרית

בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. בשלב זה בית המשפט יוצא מהנחה שהעובדות הנטענות בתצהיר נכונות הן, במיוחד אל מול חומר נוסף אם הובא לפני בית המשפט, אם כי הנחה זו יכולה לקרוס בעת החקירה הנגדית של המצהיר והתמונה כפי שהצטיירה בפני בית המשפט (ראו ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל , פ"ד מג(3) 113 (1989)). אמנם במקרה שלפנינו, בית משפט השלום ביקש להיעזר בחוות דעת מומחה לבדיקת המקרקעין, ואולם, נראה כי מהלך זה דווקא תרם לכך שניתנה למבקשים רשות להתגונן באופן חלקי ביחס לחלקה 12, שלא היתה ניתנת להם אחרת. כידוע, מבקש רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס טענות ההגנה שלו: עליו להראות בתצהירו תשתית עובדתית מפורטת ושלמה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש תצהירו בתור כתב הגנה בתיק (ראו למשל: ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר נ' סולל בונה בע"מ , פ"ד ל"ו (1), 267, 272). תצהיר המנוסח באופן כוללני, החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה, אינו יכול לשמש בסיס לקבל רשות להתגונן. קריאת התצהיר שהוגש כתמיכה בבקשה למתן רשות להתגונן מעלה כי טענותיהם ביחס להשבחת המקרקעין והשימוש בו, לשמירתו מפני פולשים, להכשרתו ולגידול גידולים בו, נוסחו בצורה כללית ביותר, ללא כל פירוט של התשתית העובדתית עליה מתבססות הטענות, כמו סוג הגידולים, סכומי ההשקעה, אופן ההשקעה והכשרת הקרקע והשירותים שניתנו, אם בכלל, על ידי המבקשים למשיבה במקרקעין. לפיכך, איני מוצאת מקום להתערב בהחלטות הערכאות הקודמות, ומכל מקום ברי כי אין הבקשה מעוררת כל שאלה שחשיבותה חורגת מעניינם של הצדדים לבקשה זו.

מטעמים אלו הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.