רע"א 10199/07רחל מנשה נ. קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגניות הנשיא א' קובו ומ' רובינשטיין וכבוד השופטת ש' דותן), בו נתקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ח' ינון).

1.

המשיבה הקימה יחידות נופש באתר הנופש "קלאב אין" באילת, והמבקשים התקשרו עימה בהסכמים לרכישת זכות שימוש ביחידות אלה. בנספחים להסכם נקבע, כי בניית יחידת הנופש תסתיים עד ליום 31.12.1999, וכי מועד זה יוארך אם השלמת המבנים תעוכב מחמת גורמים שאינם בשליטת החברה, וביניהם עיכוב בקבלת היתרי בניה. עוד נקבע, כי עד להשלמת הבניה הרוכשים יהיו זכאים לנצל את זכות הנופש ביחידת נופש אחרת.

בעקבות עיכובים בקבלת האישור לבניית יחידות הנופש, ערכה המשיבה שינויים בתוכניותיה, ובשנת 2000 החלה לבנות את יחידות הנופש על בסיס חלק ממעטפת בנין קיימת. בניית היחידות הושלמה במאי 2001 ובמרץ 2002 התקבל היתר הבניה.

בחודשים יולי – אוגוסט 2001 שלחו המבקשים מכתב למשיבה, ובו הודיעו על ביטול החוזה בנימוק שבניית היחידות טרם נסתיימה, וכי היחידות המוצעות להם אינן יחידות חדשות כמובטח, אלא מגורי העובדים של המלון ששופצו. כמו כן טענו, כי בניית יחידות הנופש נעשתה ללא היתר בניה.

המשיבה לא הסכימה להודעת הביטול, וטענה כי לא הפרה את ההסכמים, ולכן הגישו המבקשים תובענה לביטול ההסכמים ולהשבת הסכומים ששולמו.

2.

בית משפט השלום קיבל את התביעה, וחייב את המשיבה להשיב למבקשים את הסכומים ששולמו בגין רכישת יחידות הנופש. נקבע, כי בניגוד ללשון החוזה ולמפרט הטכני שצורף לו, לא הוקמו בפועל יחידות נופש חדשות, ויש לראות בכך הפרה יסודית של החוזה. עוד קבע בית המשפט, כי הבניה נעשתה ללא היתר בניה בעת ביצועה, והדבר עומד בניגוד לחוק.

המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור. תחילה נקבע, כי לפי לשון החוזה והמפרט שצורף לו המשיבה לא היתה מחויבת לבנות דירות חדשות, והיתה רשאית להכשיר את יחידות הנופש החדשות בדרך של שיפוץ מבנה מגורים ישן.

בית המשפט המחוזי דן גם בטענת המבקשים לפיה בנית יחידות הנופש נעשתה ללא היתר בניה כדין. נקבע, כי אף בהנחה שהמשיבה הפרה את החוק ובנתה את יחידות הנופש ללא היתרים, אין הדבר מהווה הפרה יסודית כלפי המבקשים. לאור העובדה שבמרץ 2002 ניתנו היתרי בניה כדין ליחידות הנופש, הרי שלמשיבים ניתנה הזכות לנפוש ביחידות הנופש שלהם כדין, והעיכוב במסירת הדירות קודם לכן נעשה במסגרת החוזה.

מעל לנדרש ציין בית המשפט קמא, כי גם לו היה מוכח כי המבקשים קיבלו יחידות נופש שונות מאלה שהובטחו להם, עדיין אין פירוש הדבר כי מדובר בהפרה יסודית, שכן המבקשים היו יכולים להסתפק בתביעה לפיצויים בגין הנזק שנגרם להם לטענתם.

3.

מכאן הבקשה שבפני. בבקשתם טוענים המבקשים, כי בית המשפט קמא התעלם מפסק דין חלוט שניתן על ידי בית משפט השלום בתל-אביב והוצג במסגרת עיקרי הטיעון (א (שלום ת"א) 215918/02 כץ נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ (טרם פורסם, 25.1.06)). המבקשים טוענים, כי בפרשת כץ

נדונה מחלוקת הזהה למחלוקת נשוא בקשה זו, ולכן ממצאי פסק הדין הפכו להיות "השתק פלוגתא ו/או מעשה בית דין".

השגה נוספת של המבקשים מכוונת כנגד קביעת בית המשפט קמא שלא לאפשר להם להגיש ראיה נוספת.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא מיצה את הדין עם המשיבה "בשל ניסיונה להכשיל את כב' ביהמ"ש השלום", בכך שלא הציגה בפניו פסק דין של בית משפט השלום באילת שניתן בתביעה כנגד המשיבה.

המשיבה טוענת בתגובתה, כי חלק מטענות המבקשים לא הועלו בפני הערכאות הקודמות, ולכן אין המבקשים רשאים להעלותן בבקשת רשות הערעור. כן נטען, כי המבקשים לא העלו בפני בית המשפט קמא את הטענה בדבר השתק פלוגתא, על אף שזוהי טענה אותה יש להעלות בהזדמנות הראשונה. עוד טוענת המשיבה, כי לא מתקיימים התנאים לקיום השתק פלוגתא, הן מכיוון שלא מדובר בשאלה זהה, והן מכיוון שניתנו בענין זה פסקי דין נוספים בהם נקבעו מסקנות שונות.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה על נספחיהן, לא מצאתי מקום למתן הרשות לערער.

כידוע, הרשות לערעור שני לבית המשפט העליון תינתן במשורה, וזאת רק באותם המקרים המיוחדים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים בסכסוך הספציפי שביניהם (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שבפנינו אינו נמנה על מקרים אלה, שכן הוא אינו מעלה כל שאלה משפטית עקרונית.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבסס על הפרשנות שניתנה על ידו לתנאי ההסכמים ונספחיהם וליישום המתבקש מכך על העובדות המוכחות שלא היו למעשה שנויות במחלוקת. מסקנותיה אלה של ערכאת הערעור אינן מעוררות סוגיות או שאלות עקרוניות הטעונות ליבון ובירור כערכאת ערעור נוספת.

גם לגופם של דברים לא נמצאה לי שגגה או טעות בדרך הפרשנית בה אחזה ערכאת הערעור וביישומה לעובדות המקרה.

אשר לטענה בדבר השתק הפלוגתא – זו לא הועלתה כלל בפני ערכאת הערעור.

לאור כל זאת, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 12,000 ש"ח.