רע"א 10221/05 משה [מוריס] מלכה נ. משהב''ט /אגף שיקום /ק. התגמולים

1.המבקש בן 60, גמלאי צה"ל, אשר היה בשירות ממושך ורציף במשך כ-33 שנים. המבקש הוא נכה צה"ל. שיעור נכותו המשוקלל הוא 54%. ועדה רפואית מחוזית קבעה כי נכותו של המבקש בגין טחורים הינה 1%. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לוועדה הרפואית העליונה (להלן: "הוועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"יט-1959 [נוסח משולב]. הוועדה דחתה את ערעורו. לפיכך הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בטענה כי חלה שגיאה בקביעת שיעור נכותו בגין טחורים מהם הוא סובל.

2.בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט ציין בפסק דינו כי בעקבות טענה קודמת של המבקש באותו עניין, שלפיה הוועדה קבעה לו שיעור נכות נמוך בגין טחורים בשל סירובו להיבדק בדיקה פולשנית הגורמת לו סבל רב, החליט בית המשפט להחזיר את התיק לדיון בוועדה על סמך חומר רפואי שיציג לה המבקש, וזאת כדי להימנע מהבדיקה האמורה. ואכן, בדיון החוזר שקיימה הוועדה הציג לה המבקש מסמכים, ולאחר בחינת הראיות, שבה הוועדה על קביעתה כי שיעור הנכות של המבקש בגין טחורים הינו 1%. בית המשפט קבע כי מסקנות הוועדה מעוגנות בחומר הרפואי שהוצג לה ולא מצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה. לפיכך החליט כאמור לדחות את הערעור. על פסק הדין הוגשה הבקשה שבפניי.

3.המבקש, שאינו מיוצג, מתאר את השתלשלות הטיפול בעניינו אצל המשיב וטוען כי קביעת שיעור הנכות אינו משקף את מצבו הרפואי הקיים. עוד טוען הוא כי הוועדה התעלמה מכל המסמכים הרפואיים שהציג, לרבות חוות הדעת הרפואיות הקובעות כי המבקש עבר מספר רב של קשירות וקשירות חוזרות בטחורים ושבהן קבעו לו אחוזי נכות ניכרים. לדעתו, התעלמות הוועדה מחוות הדעת עולה כדי טעות משפטית. מדובר בתוצאה שרירותית ומגמתית. המבקש משיג על כך שבהרכב הוועדה לא ישב פרוטולוג מומחה וסבור כי יש בסחבת בטיפול בתביעתו אצל המשיב משום התנכלות אישית.

4.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, כלל הוא שבית המשפט ייעתר לבקשה לשמש כערכאת ערעור שנייה מקום בו הבקשה המועלית בפניו נוגעת לסוגיה משפטית עקרונית, אשר עניינה חורג מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"א 9648/04 אליהו דהאן נ' קצין תגמולים (לא פורסם)). במקרה דנן, טענות המבקש אינן מצדיקות היעתרות לבקשה היות ועניינן בקביעת הוועדה הרפואית שבבסיסה מצבו הרפואי של המבקש. במקרה שלפנינו נבדק עניינו של המבקש בידי הוועדה הרפואית המחוזית והעליונה, ושוב הוחזר, בהתאם לפסק דין של בית המשפט, ונבחן בשנית על ידי הוועדה. הוועדה ציינה בהחלטתה כי מחובתה להסתמך על ממצאים אובייקטיביים בקביעתה את שיעור הנכות וכי ממצאים אלה לא נמצאו, שכן המבקש סירב להיבדק. עוד קבעה כי בחוות הדעת והמסמכים שהציג המבקש לא מצאה ממצא אובייקטיבי שכזה. בנסיבות אלה, לא ראה בית משפט שלערעור להתערב בהחלטה להשאיר את שיעור הנכות שנקבע על כנו, ואין אף מקום להתערבות בית משפט זה, שכן עניינו של המבקש מעוגן בנסיבות פרטניות שאינן מעלות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית הראויה להידון בגלגול נוסף. אציין כי הוועדה ציינה בהחלטתה כי אם יחזור המבקש על הבדיקות ויהיה ממצא זכותו להגיש בקשה לוועדה המחוזית ולקצין התגמולים, ולפיכך פתוחה בפניו הדרך לפעול בדרך זו.

לפיכך, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.