רע"א 10262/04 דימיטרי גפן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ

המבקש נהג ברכב מסוג "איסוזו טנדר דבל קבינה עם ארגז פתוח מאחור". הוא הגיע לביתו של בנו וביקש להוציא מתא המטען מספר שקיות של מזון לכלבים. הוא התקשה להגיע לשקיות המזון, ועל כן עלה עם רגל שמאל על הגלגל האחורי של הרכב ואת רגלו הימנית הניח על דופן הארגז. כך טיפס ועלה לעבר הארגז בידו האחת הוא אחז בגגון תא המטען, וביד האחרת – בשקיות המזון. דא עקא, שכשגמר בדעתו לרדת ממקום עמידתו, החליקה ידו שאחזה בגגון והוא נפל ונחבל. המבקש הגיש אפוא תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' גבאי) קבע כי פעולותיו של המבקש באו בגדר חריג הפריקה והטעינה, ועל כן אינן מהוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות. דעת הרוב (כבוד הנשיא א' גורן וכבוד השופטת ש' דותן) דחתה את הערעור; דעת המיעוט (כבוד השופטת נ' אהד) סברה כי דין הערעור להתקבל. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, אשר החלטתי לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

במקרה זה ניתן לקבוע, על יסוד הממצאים שקבעו הערכאות הקודמות, כי מתקיימת ירידה מן הרכב – פעולה המהווה שימוש מוכר על-פי חוק הפיצויים. החלקה מן הרכב בשעת ניסיון לרדת ממנו, לאחר סיום איסוף הסחורה, היא בבחינת "ירידה" מן הרכב (ראו רע"א 418/03, ע"א 826/03, 8071/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה (טרם פורסם)). אין נפקא מינה שהירידה במקרה זה היתה מגלגל הרכב ולא ממדרגה המותקנת בו, כפי שהיה בפרשת אוסם הנ"ל. נניח אפוא כי הפעולה של הוצאת שקיות המזון היתה, בנסיבות המקרה, שימוש ממעט מתחרה מסוג פריקה כשהרכב עומד – עדיין מתקיימת, כך פסקנו בפרשת אוסם הנ"ל, אחת מדרכי ה"שימוש ברכב מנועי". עוד נפסק, כי ירידה מן הרכב תוך כדי פריקה מקיימת את הדרישה של "למטרות תחבורה" (ראו שם וכן ע"א 498/80 מדינת ישראל נ' קדר , פ"ד לו(1) 492). למעלה מן הדרוש יאמר כי קיים ספק בשאלה אם היה מקום לראות במשיכת שק המזון משום פריקה, כמשמעותה בסיפא של הגדרת השימוש ברכב המנועי.

הערעור מתקבל אפוא. התיק יוחזר לבית משפט השלום לצורך דיון בשאלת גובה הנזק. המשיבות תישאנה בהוצאות המבקש ובשכר-טרחת עורך דינו בסכום של 10,000 ש"ח.