רע"א 5470/18 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי (כב' השופט א ' בכר ) מיום 18.6.2018 בת"א 29298-09-16.

השאלה המונחת לפתחנו היא אם רכבה של המשיבה 1

(להלן: המשיבה ) היה מעורב בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק ), או שהמשיבה נפגעה כהולכת רגל .

1.

העובדות הצריכות לעניין אינן שנויות במחלוקת, ואביא אותן בלשונו של בית משפט קמא:

"בתאריך 12.8.14 בסביבות השעה 19:45 עת הייתה התובעת במקום עבודתה ובמהלך שעות עבודתה כעובדת ניקיון בבית ספר בראש העין, להבדיל ממועד הגעתה לעבודה או מועד סיום העבודה, יצאה התובעת מבית הספר אל רכבה, מסוג מזדה [...] שחנה במפרץ חניה בסמוך לבית הספר, על מנת ליטול ממנו סולם תלת שלבי לצורך המשך ביצוע עבודות הניקיון. התובעת נהגה מעת לעת לצאת אל רכבה במהלך ביצוע עבודות הניקיון על מנת ליטול ממנו פריטים שונים הדרושים לה לעבודתה.

המזדה חנתה באופן שדלת הנהג פנתה לכיוון המדרכה. כשהגיעה התובעת למזדה, היא פתחה את דלתו הימנית אחורית ורכנה פנימה על מנת להוציא כאמור את הסולם מהרכב. בהיות התובעת במצב זה, היינו רכונה פנימה והדלת הימנית אחורית פתוחה, פגע במזדה רכב אחר מסוג טויוטה [...] נהוג ע"י הנתבעת 3. המזדה נהדפה למרחוק בעוצמה ולתובעת נגרמו בשל כך נזקי גוף".

2.

בית המשפט המחוזי הטיל את החבות על המבקשות, וקבע כי יש לסווג את המאורע כפגיעת רכב בהולכת רגל. נקבע כי פעולות המשיבה אינן נכנסות לגדרי התיבה ' שימוש ' במובנו של חוק הפיצויים מאחר שאין לראות בפעולותיה כ' כניסה ' לרכב; כי לא מתקיימת ההגדרה של התיבה ' למטרות תחבורה ', משלא הוכח שהמשיבה החלה את פעולת הפריקה. נפסק כי בהיעדר ' שימוש ' ברכב אין לראות את המשיבה כ' משתמשת ' ברכבה ולכן אין חבות על מבטחת המזדה , ואין מקום להכיר בקיומה של תאונה מעורבת במובן של סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים.

3.

על פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות את בקשת רשות הערעור שלפניי.

המבקשות טענו כי מתקיים רכיב ה' שימוש ' באשר פעולות המשיבה מהוות ' כניסה ' לרכב, ומתקיים רכיב ' למטרות תחבורה ' כפעולות לוואי שנועדו לאפשר את פעולת הפריקה עצמה. לכן יש לראות במשיבה כ' משתמשת ' ברכבה, ואת המבטחות חבות ביחד ולחוד בנזקי התובעת על פי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים (המשיבה 2 היא מבטחת רכב המזדה של המשיבה).

4.

הערה מקדמית : הבקשה שלפני הוגשה כבקשת רשות ערעור, וכך נכון לסווגה, באשר פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי לא סיים את ההתדיינות בין המבקשות לבין המשיבה. מבחינת

המבקשות מדובר ב'החלטה אחרת' שעליה אין ערעור בזכות, בעוד שמבחינת המשיבה 2 מדובר בפסק דין הדוחה את התביעה נגדה (ראו רע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו , פסקה 7 (21.10.2009); רע"א 9136/17 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (4.3.2018) והאסמכתאות שם). ככלל "קביעה באשר לסיווג תאונה שבמוקד התביעה, עשויה להימנות על אותם 'מקרים יוצאי דופן' בהם יש מקום לברר את השגות הצדדים עוד בטרם מתן פסק הדין הסופי" וזאת מטעמים מערכתיים ודיוניים (לשיקולים השונים ראו רע"א 3559/13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' קרפ , פסקאות 8-7 (12.9.2013)).

ומכאן לגופה של הבקשה.

5.

אקדים ואשים נגד עיננו את ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים:

"'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב

שימוש ברכב מנועי

למטרות תחבורה ;"

"'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד ;"

6.

וזו דרך הילוכה של המבקשת:

שימוש מסוג 'כניסה' לרכב, גובר על השימוש הממעט של פריקה וטעינה ( רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמדג'ה , פ"ד נט (3) 541 (2004));

פריקה וטעינה, הגם שהוא שימוש ממעט, הוא שימוש למטרות תחבורה (ע"א 7481/00 פטאפטה נ' עבד פ"ד נו(3) 707, 720 (2002); רע"א 10262/04 גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (3.2.2005 ) (להלן: עניין גפן ); ת"א (מחוזי חי') 599/05 בכריה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (13.12.2006));

המשיבה עסקה בפריקה וטעינה ולכן יש לראותה כמי שהשתמשה ברכב למטרות תחבורה;

יש לראות את המשיבה כמי שנכנסה לרכב על פי מבחן אובייקטיבי-פיסי של מגע עם הרכב, להבדיל מכוונה סובייקטיבית:

"בחוק

המתוקן

אין

התייחסות

לשאלה

מתי

מתחילה

הכניסה

לרכב,

או

מתי מסתיימת

הירידה

ממנו.

בשאלות

אלה

ראוי

ליישם

את

העקרונות

שנקבעו בפסיקה

אשר

קדמה

לתיקון

מס' 8

ובכללה

הילכת

שולמן

הנ"ל [...] הכניסה

אל הרכב

מתחילה

עם

תחילת

המגע

הפיסי

בין

הנכנס

לבין

הרכב ] ...] הכניסה

לרכב

והירידה

ממנו

כוללות

גם

את

פתיחת

דלת הרכב

וסגירתה [...] אולם

הפעולות

הקודמות

לכניסה

אל

הרכב

אינן

באות

בגדר 'כניסה' והפעולות

העוקבות

את

הירידה

מן

הרכב

אינן

עוד

ירידה. הליכה

אל

המכונית איננה

שימוש

ברכב

וכך

גם

הליכה

מן

המכונית

והלאה. המבחנים

המשמשים לתחימת

גבולות

הכניסה

והיציאה

דומים

במובנים

מסוימים

לאלה

המשמשים לקביעת

גבולות

הטעינה

והפריקה . " (אליעזר ריבלין תאונות דרכים , 181-180 (מהדורה רביעית, 2014) (להלן: ריבלין )).

לכן יש לראות את המשיבה כמי שעשתה שימוש ברכב למטרות תחבורה.

7.

דין הטענה להידחות.

עמדתה של המבקשת מעוררת קושי כבר במבט ראשון, שהרי קשה לומר כי הוצאת סולם מרכב חונה היא "שימוש ברכב למטרות תחבורה". כאמור, המבקשת מנסה להתגבר על קושי זה באמצעות טיעון משפטי הכולל פירוק של ההגדרה לרכיביה וניסיון להיעזר בהגדרות המרחיבות ואף בחזקה הממעטת של "פריקה וטעינה", כדי לדחוק את המקרה הנדון לתוך גבולותיה של ההגדרה החוקית ל"תאונת דרכים". ואולם, גם אם נלך בדרך זו נגיע לתוצאה כי אין מדובר בתאונת דרכים.

8.

הטעם העיקרי לכך הוא שהשימוש של המשיבה ברכב לא היה "למטרות תחבורה". ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר, חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נא(3) 825 (1997) (להלן: עניין פדידה ) החנה המבקש את משאיתו בחצר מפעל לצורך ביצוע תיקון כלשהו. הוא ירד מהמשאית,

אך חזר תוך זמן קצר על מנת לקחת מצית שהשאיר במשאית ובעת ירידתו ממדרגות המשאית, נפל ונפגע. נקבע, כי אמנם עליה וירידה מרכב ממלאת אחר שימוש הלוואי התעבורתי , אך אין מדובר בשימוש ברכב למטרות תעבורתיות : "מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תיחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאילו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו" ( שם , בפסקה 6).

הלכת

פדידה

יפה לענייננו. בשני המקרים הרכב חנה והיה בעצירה מוחלטת, והניזוקים הגיעו אליו על מנת לקחת דבר מה. בעניין פדידה הניזוק נפגע בעת ירידתו מהרכב לאחר שכבר נכנס לרכב, ואילו בענייננו המשיבה נפגעה לאחר שפתחה את דלתו הימנית-אחורית של הרכב ואך רכנה פנימה. פתיחת הדלת והרכינה לתוך הרכב

לא היו למטרה תעבורתית , כפי שבעניין פדידה , הירידה מהמשאית לאחר שנאספה ממנו מצית אינה מקיימת מטרה זו.

9.

אשר להגדרת "פריקה וטעינה", כשלעצמי, אני נוטה להסכים לדעה כי הוצאת ציוד אישי מהרכב או מתא המטען של הרכב, כמו סל מצרכים, או במקרה שלפנינו סולם קטן תלת-שלבי, אינה בגדר "פריקה", כפי שנפסק לא אחת בערכאות הדיוניות (ראו, לדוגמה, ע"א (מחוזי חי') 542/94 סבאג נ' דולב (15.1.1996). וראו גם עניין גפן שם אומר השופט ריבלין (כתוארו אז): "למעלה מן הדרוש יאמר כי קיים ספק בשאלה אם היה מקום לראות במשיכת שק המזון משום פריקה, כמשמעותה בסיפא של הגדרת השימוש ברכב המנועי". והשוו לע"פ

2940/04 לוין נ' מדינת ישראל , פ"ד מח(4) 545 (1994) שם דחה בית המשפט את הטענה כי הוצאת תיק מסמכים מרכב היא בגדר פריקה וטעינה מותרת לצורך תמרור המתיר חניה לצרכי פריקה וטעינה).

אך איני נדרש לקבוע מסמרות בנושא, מאחר שלטעמי יש לראות את הרכב כזירת התרחשות גרידא, כמקום לאחסון בלבד, כך שאין כל משמעות לחפץ אותו ביקשה המשיבה להוציא. כפי שאם המשיבה הייתה מתכוונת לשוב לרכבה על מנת להוציא מצית, ונפגעת עת רכנה לתוך הרכב – התוצאה הייתה, בדומה לעניין פדידה , כי חוק הפיצויים לא חל, כך גם בענייננו שהמשיבה ביקשה להוציא מהרכב סולם קטן לצורך עבודת הניקיון.

חיזוק למסקנה זו אני מוצא בע"א 6936/11 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (17.3.2014) (להלן: עניין פלוני ) הניזוק סיים את פעולת ההעמסה על משאית וטיפס על סולם במטרה למתוח את הברזנט שכיסה את המכולה. בהגיעו לשלב האחרון בסולם ניתק השלב ממקומו והוא נפל מן המכולה ארצה . נקבע שם כי:

"כניסה לרכב תובלה לשם כיסוי המטען היא אינהרנטית לפעולת הנסיעה ונועדה לקדם את תהליך ההובלה, וזאת בשונה, למשל, מטיפוס על סולם הרכב במטרה לתלות שלט פרסומת, או בכניסה לרכב במטרה לקחת דבר מה שנשכח בתוכו " (עניין פלוני , בעמ' 13, ההדגשה הוספה – י"ע ).

10.

זאת ועוד. אפילו אקבל את טענות המבקשות ואראה את פעולת הרכינה לרכב על מנת ליטול את הסולם, בגדר שרשרת פעולות הבאות בגדרי 'פריקה וטעינה', וגם אם נניח "כניסה" לרכב, הרי שלא מתמלא היסוד של קשר סיבתי (" עקב

שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ").

במקרה דנן ניתן להניח קשר סיבתי עובדתי, שכן אין חולק כי הטויוטה פגעה במזדה וכתוצאה מכך נגרמו למשיבה נזקי גוף, וכי להימצאותה במקום ובזמן תרומה ממשית לכך (אך השוו להערתי בע"א 8238/14 סילאוי נ' שירביט

חברה לביטוח בע"מ , בפסקה 7 (12.1.2016); רע"א 10721/05 אליהו – חברה לביטוח בע"מ נ' יונאן , פסקה י"א (9.11.2006) (להלן: עניין יונאן )).

לא כך באשר לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין השימוש לנזק. אמנם הנזק נגרם למשיבה במהלך השימוש (בהנחה שאנו נכונים לראות את הרכינה לתוך הרכב בגדר כניסה לרכב), אך הוא לא נגרם לה עקב השימוש. המבחן לקיום קשר סיבתי משפטי ביחס לתאונות דרכים הוא מבחן הסיכון במשולב עם מבחן השכל הישר. מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש בכלי הרכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות התוצאה (ראו בין היתר רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו , בפסקה 25 (17.6.2014) ; רע"א 7163/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 16 (20.3.2018) והאסמכתאות שם). במקרה דנן, איני סבור כי מבחן השכל הישר מתקיים, באשר הסיכוי הכללי של המשיבה להיפגע בתאונה לא היה קשור לכניסתה ל רכב (ליתר דיוק, לרכינה אל תוך הרכב).

11.

בת"א (שלום ת"א) 35994-07 גולוברודסקי נ' שיכון עובדים חרות הנדסה ומערכות בע"מ (25.1.2015) עצר הניזוק את רכבו במקום האסור לחניה על מנת להוציא מרכבו שקיות עם מצרכים. בעודו רוכן אל תוך הדלת הימנית-קדמית, נפגע מרכב חולף אשר פגע בדלתו הפתוחה. במקרה זה נקבע כי הן העמדת הרכב באופן שבו הועמד, הן פתיחת הדלת "יצרו סיכון תעבורתי של ממש אשר התממש".

לעומת זאת, בענייננו, הרכב עמד בחניה ומנועו היה כבוי. המשיבה יצאה באמצע יום עבודה כדי לקחת את הסולם, והרכב שימש כ'מקום אחסון' ולא כאמצעי תחבורה. רכב הטויוטה סטה מנתיבו ופגע ברכב החונה, שהיווה אך זירה להתרחשות, ולכוונת המשיבה להוציא ממנו סולם אין תרומה לתוצאה שאירעה בפועל (ראו והשוו לעניין יונאן ; עניין פדידה ודנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' מזאוי , פ"ד

נז (3) 145 (2002)).

לפיכך, אני סבור כי לא מתקיים רכיב ה'עקב' הנדרש בהגדרה הבסיסית.

12.

לסיכום, ספק אם מתקיים שימוש של כניסה לרכב; וגם אם כן, הרי שהשימוש לא היה למטרות תעבורה; הרכב שימש כזירת אירוע, וגם לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש הנטען לנזק. לכן, יש לראות את המשיבה כמי שנפגעה כהולכת רגל, ומאחר שאין לראות את רכב המזדה ככלי רכב המעורב בתאונה לפי הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק, אין מקום להכיר באירוע כתאונה מעורבת לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים

(רע"א 3436/09 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (12.6.2009)).

13.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.