רע"א 10278/02 פלורה רפאלי נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

המשיבה 1 (להלן: הבנק) הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת לבית-משפט השלום בירושלים בה דרשה את תשלום יתרת החובה בסך 61,000 ש"ח שהצטבר לטענתה בחשבונה של המבקשת. המבקשת ביקשה רשות להתגונן, כאשר בתצהירה אישרה את טענת הבנק לפיה הוא העמיד לה אשראי והיא התחייבה להחזירו, אך טענה כי היא לא משכה מחשבונה את הסכום הנטען ועל-כן כפרה בחיוב. בשלב זה טענה היא גם כי הבנק מנע ממנה האפשרות לעיין במסמכים הרלוונטיים לחיוב. משהסכים הבנק לאפשר לה לבדוק את דפי החשבון, הגישה המבקשת בקשת רשות להתגונן מתוקנת בה הוסיפה כי בדקה את השיקים שנמשכו מחשבונה וגילתה כי הם לא נחתמו על-ידיה.

בתצהיר העדות שהגישה שינתה המבקשת גישתה, וטענה כי לא ביקשה ולא הועמד בפניה אשראי על-ידי הבנק כלל וכלל. במסגרת הדיונים הוזמן המשיב 2, בעלה של המבקשת (להלן: הבעל), שהעיד כי הוא זה שחתם על השיקים ופעל דבר שבשגרה בחשבונה של המבקשת, ללא ידיעתה. משכך, הגיש הבנק כתב תביעה מתוקן כנגד שני בני הזוג, לפיו הם מנהלים יחדיו עסק של מתפרה, כאשר הבעל הוא שמשך את הכספים והביא לחיוב, אך עשה זאת בהרשאתה, ושליחותה של המבקשת, ויצר מצג בפני הבנק לפיו הוא בעל החשבון לכל דבר ועניין. המבקשת לא שינתה כתב הגנתה; הבעל לא התגונן וניתן כנגדו פסק-דין, בשלבים המוקדמים של הדיון.

בית-משפט השלום, בהתבסס על חומר הראיות שבפניו, קבע כי אין ספק שהבעל פעל בחשבון הבנק של המבקשת בהרשאתה וכשליחה, כי המבקשת ידעה על הקורה בחשבונה וכי ניתן לה אשראי לבקשתה. על-כן קיבל בית-המשפט את התביעה גם כנגד המבקשת.

המבקשת ערערה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, שם טענה כנגד פסק-דינו של בית-משפט השלום, ובפרט, תקפה היא את הקביעה לפיה הבעל פעל בשליחותה. בית-המשפט המחוזי (השופטים יהונתן עדיאל, בועז אוקון וחנה בן-עמי) בחן שוב את חומר הראיות ועל-בסיסו סמך ידו על קביעה עובדתית זו של בית-משפט השלום.

או-אז חזרה ופנתה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בבקשה להשלמת פסק-דינו לפי סעיף 81 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, בטוענה כי בית-המשפט המחוזי השמיט מפסק-דינו התייחסות לטענתה, לפיה הבנק לא הוכיח את סכום התביעה. בית-המשפט המחוזי דחה בקשתה זו, תוך שקבע כי לא נפלה השמטה כאמור.

מכאן הבקשה שבפני, בגדרה שבה המבקשת על טענותיה כנגד פסק-דין בית-משפט השלום, וכן תוקפת היא את החלטת בית-המשפט המחוזי, בה סירב לתקן את פסק-דינו.

בבקשה זו אין ממש, שכן כל כולה תקיפת ממצאיה העובדתיים של בית-משפט השלום שאושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי. ממילא, ברי כי אין בקשה זו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. אף לגוף העניין לא ראיתי ממש בטענות המבקשת בדבר הפגם שבתשתית העובדתית של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.