ע"א 2534/01 עזבון המנוח טוביה דקל ז"ל ע"י היורשת ונציגצ העזבון נ. מאירה

בהסכמת הצדדים, בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, הכריע על דרך הפשרה בסכסוך הכספי שנתגלע בין הצדדים, ואשר הובא בפניו במסגרת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה. בפסק-הדין בערעור, שניתן בתאריך 29.8.00, נקבע איפוא, כפשרה, כי המבקש ישלם למשיבה סך של 250,000 ש"ח ב60- תשלומים חודשיים שווים צמודים למדד המחירים לצרכן.

לאחר שניתן פסק-הדין בערעור, הגישה המשיבה לבית-משפט זה בקשה לקבוע כי עיקולים שהוטלו על-ידי בית-המשפט המחוזי, בשבתו כערכאה הראשונה, ואף אושרו על-ידיו - יישארו בתוקפם. בקשתה נדחתה, תוך שבית-משפט זה קובע, כי "בפסק-הדין [בערעור] לא אושרו עיקולים אלה, ואין אנו רואים מקום לשנותו". בקשה שנייה בעניין זה של המשיבה נדחתה אף היא.

המבקש הגיש אז לבית-המשפט המחוזי בחיפה בקשה לבטל את צווי העיקול, וטען כי מדובר בביטול טכני של צווי העיקול, שכן לגופם של דברים בית-המשפט העליון קבע כי אין לקיימם.

לכך התנגדה המשיבה בתוקף.

בית-המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה, בהסבירו כי בית-המשפט העליון, בפסק-הדין בערעור, לא ביטל את החיוב הכספי שהוטל על המבקש, אלא רק שינה את גובה החיוב, ומכך אין ללמוד על ביטול צווי העיקול, שאושרו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נשוא הערעור. בית-המשפט המחוזי הוסיף, כי ניתן להגיע למסקנה זו גם נוכח הוראת תקנה 381 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, שבנוסחה החדש, שנכנס לתוקף בטרם ניתן פסק-הדין בערעור, מורה כי אם זכה תובע בתביעתו, ימשיך העיקול הזמני לעמוד בתוקפו עד שפסק-הדין יבוצע. הוראה זו - קבע בית-המשפט המחוזי - מייתרת את הצורך באישור במסגרת פסק-דין של עיקול זמני שהוחלט עליו בשלבים מוקדמים יותר של בירור הסכסוך.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבה טען המבקש, כי בהחלטתו שם עצמו בית-המשפט המחוזי כערכאת ערעור על בית-משפט זה, וביקש לעקוף את הוראת בית-משפט זה.

מנגד, המשיבה תמכה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

פשוט הוא, כי מתוך ההחלטות בבקשות שהגישה המשיבה לבית-משפט זה לאחר שניתן פסק-הדין בערעור עלה, כי בית-משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, פסק, כעניין פוזיטיבי, שאין מקום להותיר את צווי העיקול על-כנם. שאם-לא-כן, היה בית-המשפט נעתר למשיבה, ומורה על אישור העיקולים כפי שנתבקש על-ידיה. משכך, ברי כי החלטת בית-המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד, ויש להורות על ביטול העיקולים.

אף בתקנה 381 הנ"ל אין כדי לשנות ממסקנה זו. שכן, תקנה 381 קובעת את הסדר ברירת-המחדל ביחס לתוקפם של עיקולים שהוטלו, בין היתר, בהליכים שקדמו להליכי הערעור. אלא שכאמור, בית-משפט זה, בשבתו כערכאת ערעור, בחר לסטות מהסדר ברירת-המחדל ולקבוע תחתיו הסדר אחר.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת, וכן גם צווי העיקול הזמניים שהוטלו על-ידי המשיבה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.