ע"א 2534/01 עזבון המנוח טוביה דקל ז"ל ע"י היורשת ונציגצ העזבון נ. מאירה

בפניי בקשה להמרת ערבון בסך 15,000 ש"ח שהמבקש חויבה בהפקדתו.

1.הבקשה באה אחרי שבקשה קודמת, למתן פטור מהפקדת ערבון, נדחתה בהחלטה של הרשמת ח' מאק קלמנוביץ מיום 17.6.01, נוכח נכסים והכנסות אשר הוכח כי יש למבקשת. הבקשה עתה היא, כי כספים בחשבונות בנק, עליהם הוטל עיקול על ידי המשיבה, ישמשו גם להבטחת הוצאות, אם יפסקו לטובת המשיבה ברע"א 2534/01. המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה שיש בהעתרות לה כדי לפגוע בבטוחה שמספקים העיקולים לתשלום מזונות בו חויבה המבקשת לטובת המשיבה. המשיבה מציינת, כי העיקול הקיים הוא עד לגובה החיוב במזונות שנפסק לטובת המשיבה. כן מציינת המשיבה כי אין למבקשת קושי בגיוס סכום הערובה.

2.תכליתו של הערבון, המופקד בגדרי ערעור או בקשת רשות לערער, היא לשמש בטוחה טובה להוצאות המשיב או המשיבים בהליך האמור. בדרך כלל הערבון הנו הפקדה במזומן, והתקנות קובעות כי לעניין זה, כתב ערבות בנקאית כדין ערבון (תקנה 428 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984). עם זאת, התקנות מאפשרות - ואף במעמד צד אחד - מתן "ערובה סבירה אחרת" (תקנה 429). המבחן לסבירותה של ערובה כאמור הוא מבחן התכלית של החובה להפקיד ערבון - היינו, יכולתה של ערובה כאמור לשמש כבטוחה נזילה, הניתנת למימוש מהיר ובטוח, לשם הבטחת הוצאות המשיב. לענין זה אין חולק כי עיקול על כספים המופקדים בחשבון בנק, יכול להוות "בטוחה סבירה אחרת", במובן האמור.

ברם, העיקול הקיים אינו יכול להוות בטוחה הולמת, שכן עולה בבירור מהחלטת בית משפט קמא מיום 18.3.01 כי הוא מוגבל בסכום שנפסק לטובת המשיבה על ידי בית המשפט העליון. ממילא, הוא נועד להוות בטוחה לחיוב נשוא הפסק, ולא לחיוב בהוצאות, החורג מן העקול הקיים. במצב דברים זה, ההצעה כי החובה להפקיד ערבון כספי תאשר בעיקול הקיים בחשבון הבנק אינה מצביעה על חלופה סבירה לערבון כספי, והיא נדחית. בנסיבות אלה, ובהעדר כל טענה ממשית בדבר הכבדה על המבקשת בגין החובה להפקיד ערבון במזומן, הבקשה נדחית.

הערבון הכספי יופקד בתוך שבעה ימים מיום מתן החלטה זו.