רע"א 1035/13 יוניליוור ישראל מזון בעמ נ. שטיין טל

1.

לאחר שעיינתי בטענות השונות שהעלו בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקשות לא הצביעו על טעמים המצדיקים ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיאה י' גריל ), בה אושר למשיבים לנהל תובענות ייצוגיות נגד המבקשות. זאת, בהתאם לתבחינים למתן רשות ערעור שנקבעו ברע"א 8761/09 סלקום ישראל בע"מ נ' פתאל (6.5.2010).

2.

חובה לציין, עם זאת, כי עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי מלמד, כי על פני הדברים יש בסיס מסוים לטענת המבקשות, לפיה ניצבות עתה לפני התובעים הייצוגיים משוכות לא פשוטות. כוונתי היא, בין היתר, לטענות בעניין יסוד הנזק והקשר הסיבתי. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטת האישור, כי הנזק שנגרם, לכאורה, לחברי הקבוצה, אינו מהווה פגיעה באוטונומיה כי אם נזק מסוג "חוסר נוחות". זאת, מאחר שחברי הקבוצה התקשו, לכאורה, בהשוואת מחירי המוצרים מושא התובענה הייצוגית (דגני בוקר) עם מוצרים מתחרים, שכן מוצרי המבקשות לא שווקו, לפי הטענה, בהתאם לאחד המשקלים המדויקים שננקבו בתקן הישראלי 1118 (חלק 11). בהקשר זה מציינות המבקשות, כי ממילא אין תחליפִיוּת מושלמת (מעבר למחיר) בין המוצרים אותן הן משווקות לבין מוצרים מתחרים. כמו כן טוענות הן, כי גם בהתאם להוראות התקן, כלל לא ניתן לערוך השוואה פשוטה ומהירה בין המחירים השונים של דגני הבוקר. זאת, משום שהתקן אינו קובע כי יש לשווק את המוצרים המוסדרים על ידו במשקל אחיד ומסוים, אלא קובע דרגות שונות של משקלים מותרים (למשל: 375 גרם , 500 גרם , 750 גרם , 1 ק"ג ועוד). בית המשפט לא התייחס לטענותיהן אלה של המבקשות בהחלטת האישור, ונראה כי על פי טיבן ומהותן צריכות הן להתברר לעומקן בשלב הבא של ההליך. בנסיבות העניין, אין מקום למתן רשות ערעור בשלב זה, חרף הקשיים הלכאוריים עליהם עמדתי. מובן הוא, כי אין לראות בדבריי משום הבעת עמדה נחרצת בסוגיות המתוארות או משום הבעת עמדה כלשהי בעניין כל סוגיה אחרת, בין אם הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי ובין אם טעונה ליבון ובירור על ידו (בין היתר לעניין עצם הפרת החובה החקוקה).

3.

בקשות רשות הערעור נדחות, איפוא, בלא לדון בטענות לגופן. טענות הצדדים שמורות להם במלואן. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.