רע"א 10365/06אל חאג מצבח נ. הממונה על המרשם

1.

המבקש הגיש למפקחת על רישום המקרקעין בקשה לפרסם את בקשתו לרישום החלקה שהוא תובע בה זכויות מכוח יפוי כוח של הבעלים המקורי. על החלטה זו הוגש ערעור לממונה על המרשם, אשר נדחה ביום 28.5.06. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט (כב' השופט מ' רביד), לאחר ששמע את טענות הצדדים, החליט לדחות את ערעורו של המבקש ביום 14.11.06. בית המשפט ביסס את מסקנתו על שלושה טעמים המלמדים כי המבקש לא עמד בדרישות המוקדמות המצדיקות את פרסום בקשתו: ראשית, השוני בין שמו של המבקש בין שני מסמכים שונים. בית המשפט ציין כי המבקש אמנם הגיש תצהיר של קרובת משפחתו כי המדובר באותו אדם, אך בתצהיר לא מופיע מספר הדרכון של המצהירה, ועניין זה מעורר שאלות. שנית, הבדלים בגודל השטח שצוין ביפוי הכוח שניתן למבקש לבין גודל השטח שצוין בבקשה. שלישית, בעיה בזהות הקרקע כפי שעלה מהחלטת המפקחת על רישום המקרקעין.

2.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור זו. המבקש טוען כי אחד מנימוקיו של בית המשפט המחוזי כלל לא היווה בסיס להחלטת הממונה על המרשם. עוד הוא טוען כי הבקשה מעלה עניין עקרוני משפטי הנוגע להליכי רישום ראשון ומשקל רישומי מס רכוש בכלל והירדניים בפרט כעילה לדחייה על הסף של בקשה לרישום ראשון. המבקש טוען כי המפקחת על רישום המקרקעין לא רשאית לדחות על הסף בקשה לרישום ראשון ללא מיצוי ההליך של בירור הבקשה בדרך של פרסומה ברבים על מנת לברר אם יש חשש לפגיעה בזכויות קניין של אחרים. שאלה עקרונית נוספת שעולה, לטענת המבקש, הינה האם מוצדקת דחייה על הסף של הבקשה בטרם הפרסום ובטרם נשמעו ראיותיו של המבקש והתקיים דיון לגופו של עניין על ידי שמיעת ראיות ועדים.

3.

דין הבקשה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

אעיר כי אין בידי לקבל את טענתו של המבקש לפיה לא רשאית היתה המפקחת על המקרקעין לדחות את בקשתו לרישום ראשון על הסף בטרם פרסום הבקשה. תקנה 45 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תש"ל-1969 קובעת כי לאחר פרסום הבקשה, אם לא הוגשה כל התנגדות יורה המפקח לרשום את המקרקעין וזאת אם שוכנע כי מן הדין הוא לרשום את המקרקעין. נמצאנו למדים כי בסמכותו של המפקח על המקרקעין להורות שלא לרשום רישום ראשון כמבוקש אף אם לא היו התנגדויות לרישום. לפיכך אך הגיוני הוא שאם לא שוכנעה המפקחת כי יש מקום לרישום המקרקעין על סמך המסמכים שהוגשו לה על ידי המבקש, אין טעם בפרסום הבקשה ויש מקום לדחות את הבקשה על הסף.

עוד טוען המבקש כי במקרים רבים בעבר אושר רישום ראשון וזאת על אף העדר התאמות בעניינים מסוימים מתוך הבנת המציאות בעבר. לכך אשיב כי גם עניין זה תחום לנסיבותיו של המקרה הספציפי. ודאי שלא כל מקרה בו יתגלו אי התאמות יאושר לרישום ראשון. נציג המשיב טען בפני בית המשפט המחוזי כי בקשתו של המבקש לרישום ראשון לוקה באי התאמות רבות ומשמעותיות שלא ניתן לבסס על יסודם בקשה לרישום ראשון. בית המשפט המחוזי החליט לקבל טענה זו ובכך אין לנו להתערב.

הבקשה אם כן נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.