פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
10386/08
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשים:
1. אופק אטיאס
2. שלמה אטיאס
3. ענת אטיאס
נ ג ד
המשיבים:
1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
2. אבו קרון סאלם
3. קשר ימי בע"מ
4. רועי ערן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
20.11.08 בבש"א 8648/08 שניתנה על-ידי כבוד השופט ע' גרשון
בשם המבקשים:
עו"ד י' יונגר
בשם המשיבה 1:
עו"ד א' אמסלם
בשם המשיבים 4-3:
עו"ד מ' בר
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון ), שבה נתקבלה בקשתם של המשיבים 3 ו-4 לסלק על הסף הודעת צד ד' שנשלחה אליהם על-ידי המבקשים 2 ו-3.
2.
המבקש 1 (להלן: אופק ), קטין, הגיש תביעה לבית המשפט קמא נגד המשיבה 1, קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית ), לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים, או החוק ). על-פי כתב התביעה, אופק נפגע פגיעות קשות בעת שהיה רכוב על טרקטורון שבו נהג אביו (המבקש 2). הוא נותר משותק בארבעת גפיו ובמיתרי הקול. הטרקטורון נעדר כיסוי ביטוחי, ועל כן תביעתו של אופק הופנתה נגד קרנית, לפי סעיף 12 לחוק הפיצויים. קרנית, מצידה, הגישה הודעת צד ג' נגד הוריו של אופק, שהם המבקשים 2 ו-3 (להלן: ההורים ), ובה טענה כי עומדת לה זכות חזרה כלפיהם לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים. ההורים מצדם הגישו הודעת צד ד' כנגד המשיבים 4-2. לטענתם, המשיבים 4-2 הם הבעלים או המחזיקים מתירי השימוש (כהגדרתם בסעיף 7(6) לחוק הפיצויים) של הטרקטורון, ועל כן מוטל עליהם לשפות את ההורים, אם אלה האחרונים יחויבו לשפות את קרנית בגין הפיצויים שבהם תחויב, אם תחויב, כלפי אופק. המשיבים 4-2 ביקשו, כאמור, לסלק על הסף את הודעת צד ד' שהוגשה נגדם. בית המשפט קמא קבע כי מטרתו של ההסדר הקבוע בסעיף 9 לחוק הפיצויים היא להבטיח ש"קרנית, ולא צדדים שלישיים, תוכל לקבל החזר מלא של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם לנפגע". בנוסף קבע בית המשפט קמא כי במסגרת ההסדר הקבוע בחוק אין באפשרותם של ההורים להיכנס בנעליה של קרנית ולצרף צדדי ג' שקרנית יכולה היתה לצרף אך לא עשתה כן. כפועל יוצא מעמדה זו קיבל בית המשפט קמא את בקשתם של המשיבים 4-2 והורה כאמור למחוק את הודעת צד ד' נגדם.
3.
על החלטה זו משיגים המבקשים. לטענתם, עומדת להם הזכות לשלוח הודעה לצד ד', במקרה זה המשיבים 3 ו-4, שלפי הנטען התירו את השימוש ברכב ללא כיסוי ביטוחי. לדעת המבקשים, אין מניעה לצרף להליך צדדים שאין מחלוקת כי קרנית יכולה היתה לצרפם. קרנית בחרה שלא להציג טענות לגבי המחלוקת נשוא בקשה זו. המשיבים 4-2 טוענים כי ההורים, בהיותם צד ג', אינם יכולים לחזור אל צדדים נוספים, וזאת אף אם לקרנית עומדת זכות חזרה גם כלפי אותם הצדדים. זאת משום שכאשר לקרנית נתונה זכות חזרה כלפי יותר מגורם אחד, נתון לה, ורק לה, שיקול הדעת לבחור אל מי ברצונה לחזור.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.
4.
סעיף 9 לחוק הפיצויים קובע את המקרים אשר בהם, ובהם בלבד, נתונה למי ששילם פיצויים לפי החוק זכות לחזור אל אחר החייב בפיצויים לפי החוק. לעיתים, עומדת למי ששילם פיצויים לפי החוק הזכות לחזור אל יותר מגורם אחד. כך למשל, כאשר בעל רכב התיר לאחר לנהוג ברכבו, והנהיגה היתה ללא כיסוי ביטוחי, לקרנית (אם, כמובן, שילמה פיצויים לפי החוק) תהא זכות לחזור אל בעל הרכב וגם אל הנהג (זאת בכפוף לקיום יסוד של אשם, כפי שנקבע בע"א 7580/03 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר (טרם פורסם, 18.1.07)). כאשר עומדת לקרנית זכות חזרה כלפי מספר גורמים, אופן חלוקת החבות ביניהם תהיה לפי סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראו ע"א 483/84
"קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נ' אברהם , פ"ד מא(4) 754
(1987)). לקרנית נתון שיקול הדעת כלפי מי ברצונה להפנות תביעת חזרה לפי סעיף 9 לחוק. על רקע זה מתעוררת השאלה אם במקום שבו בוחרת קרנית להפנות את דרישת השיפוי רק כלפי אחד מן החייבים, יש באפשרותו של הלה לדרוש השתתפות מן החייבים האחרים. נקודת המוצא היא כי קיימת זכות השתתפות בין חייבים, במקום שבו החבות היא בגין אותו החוב, ורק אחד מהם נשא בה. כפי שכתב השופט ש' אגרנט:
...אם שניים חייבים למלא, כלפי אדם שלישי, אותה דרישה כספית והיא סולקה על-ידי אחד מהם, כך שהשני שוחרר מהמעמסה הזאת בשלמותה או בחלקה, יהיה הראשון זכאי לחזור עליו ולגבות ממנו דמי השתתפות בשיעור הנחשב, בעיני בית המשפט, כמוצדק בנסיבות הענין. טעמו של הדין הזה הוא, כי במקרה כנ"ל לא יהיה מן הצדק שהחייב, ששוחרר מן המעמסה הכספית, יתעשר על חשבונו של החייב שהביא לתוצאה זו...
(ע"א 370/63 בסט נ' "הפול" לביטוח חובה ליד האיגוד הישראלי של חברות לביטוח בע"מ , פ"ד יח(1) 533, 539
(1964)).
עקרון כללי זה מוצא את ביטויו אף בסעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שחל על חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף 9(א) לחוק הפיצויים. ההכרה בזכות השתתפות בין חייבים לפי סעיף 9 אף מתיישבת עם הגיונו ותכליתו של הסעיף ושל חוק הפיצויים בכלל. לסעיף 9 מטרות עונשיות והרתעתיות כלפי מי שלא דאג לביטוח מתאים וכלפי מי שאילו היה נפגע בעצמו, לא היה זכאי לפיצויים (על-פי סעיף 7 לחוק) בשל פסול כלשהו בהתנהגותו. הותרת הפתח לחזור אל מי שמקיימים תנאים אלה, במסגרת תביעת השתתפות, עשויה לתרום להגשמת המטרות האמורות. זכות ההשתתפות אף איננה מתנגשת עם עקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 8 לחוק הפיצויים, שכן היא מוגבלת למי שמלכתחילה היה חייב כלפי קרנית במסגרת סעיף 9. זכותה של קרנית לחזור אל מי מבין החייבים המנויים בסעיף 9 שהיא רואה לנכון לחזור אליו אף היא איננה נפגעת, שכן
במישור היחסים שבין קרנית לבין כל אחד מן החייבים, חייב כל אחד מהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצויים ששילמה. קביעת "חלקו" של כל חייב היא אך במישור היחסים שבין החייבים לבין עצמם.
5.
משנקבע כי קיימת לחייב על-פי סעיף 9 זכות עקרונית להשתתפות מחייב אחר לפי סעיף זה, יוכל אותו חייב לשלוח הודעת צד שלישי לחייב האחר לפי תקנה 216(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ואם החייב הראשון צורף בעצמו כצד שלישי, הוא יוכל לשלוח לחייב האחר הודעת צד ד'.
אשר-על-כן, הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מתבטלת. ההודעה לצד רביעי תיוותר בעינה. המשיבים 3 ו-4 יישאו בהוצאות המבקשים וכן בשכר טרחת עורך דין בסכום של 5.000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ה בניסן התשס"ט (19.4.2009).
המשנה-לנשיאה