רע"א 1046-23 רע"א 1046-23

1.זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.12.2022 (רע"א 15268-12-22, השופט ג' גדעון). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 20.11.2022 (ת"א 23333-10-21, השופטת ר' טיקטין עדולם).

2.הבקשה שבפני מכוונת לדחיית ביצועו של צו לסילוק יד ופינוי ממקרקעי ציבור שהוצא ביחס למקרקעין המצויים בישוב אל-סייד שבנגב. העובדות הרלוונטיות פורטו לאחרונה בפסקי הדין שניתנו בבית משפט זה בבג"ץ 8263/22 מיום 5.12.2022 (השופטת ע' ברון, השופט ע' גרוסקופף והשופטת ר' רונן) ובבג"ץ 8648/22 מיום 5.2.2023 (בהרכב שכלל את השופט נ' סולברג והשופטת ברון יחד עמי). על כן, לא ראיתי צורך לשוב ולפרטן. בתמצית ייאמר כי בשלהי שנת 2020 המבקש בנה בית במקרקעין שלטענתו מיועדים לשיווק בפטור ממכרז במסגרת תכנית המיועדת להסדיר את ההתיישבות של שבט אל-סייד שעמו הוא נמנה (להלן: התכנית). אולם, בית זה נבנה שלא כדין. ביום 26.5.2021 הוצא כנגד המבקש צו לפינוי המקרקעין בתוך 90 ימים, לפי סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א-1981 (להלן: הצו).

3.ביום 11.10.2021 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום שבה עתר לביטול הצו. בו ביום הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה שלפיה המבקש אישר כי אין לו זכויות במקרקעין, וכי ניתנת לו "ארכת חסד", כלשון ההודעה, לפינוי המקרקעין עד לחודש אפריל 2022. המבקש הצהיר, במסגרת הסכמה זו, כי לא יעלה בעתיד כל טענה ביחס לצו או ביחס להמצאתו לידיו. בית משפט השלום נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. בהמשך ניתנה ארכה מוסכמת נוספת לפינוי המקרקעין עד לחודש אוקטובר 2022. כאשר הגיע המועד האמור, הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשת ארכה נוספת, שאליה צירף מכתב מאת מי שמכהן כסגן מנהל אגף וממלא מקום סמנכ"ל הסדרה ברשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב בנושא קידומה הצפוי של התכנית. בשלב זה המשיבה התנגדה למתן ארכה נוספת.

4.בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים דחה בית משפט השלום את בקשת הארכה. בית משפט השלום ציין כי מהמכתב האמור שצירף המבקש עולה כי צפוי לחלוף פרק זמן ארוך עד לסיום ההליכים שעניינם תכנון ושיווק המגרשים הכלולים בתכנית. בית משפט השלום ציין עוד כי מתן ארכות חוזרות ונשנות לביצועם של צווים מנציח את תופעת הבנייה הבלתי חוקית.

5.המבקש הגיש על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה. בית המשפט המחוזי הטעים כי המבקש התחייב באופן חד-משמעי לפנות את המקרקעין והצהיר כי אין לו כל זכות בהם. התחייבותו זו ניתנה, כך נקבע, בעת שהיה מיוצג, ופסק הדין שנתן לה תוקף הפך חלוט. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העובדה שהמשיבה נתנה למבקש, לפנים משורת הדין, ארכה לפינוי, אינה משנה מההסכמה שאומצה בפסק הדין. בית המשפט המחוזי הוסיף כי האינטרס הציבורי מטה את הכף לעבר דחיית בקשות ארכה נוספות, שאינן מוסכמות.

6.להשלמת התמונה יצוין כי ביני לביני הגיש המבקש את שתי העתירות הנזכרות לעיל לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. הראשונה שבהן כוונה כנגד החלטתו של בית משפט השלום, והשנייה נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. עתירות אלו נדחו שתיהן, בין היתר בשל קיומם של סעדים חלופיים בדמותן של פניות מתאימות לערכאות הערעור הרלוונטיות.

7.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי התנגדות המשיבה למתן ארכה נוספת היא שרירותית ובלתי סבירה, בהתחשב בכך שלא אכפה את הצו במשך תקופה ארוכה ולאחר מכן הסכימה למתן ארכה. המבקש מוסיף וטוען, כי ישנו אופק להסדרה תכנונית של הבנייה במקרקעין במהלך המחצית השנייה של שנת 2023. המבקש סבור כי אין גורם אחר מלבדו שמעוניין במקרקעין ולפיכך יש להניח כי אלו יוקצו לו. בנסיבות אלה, לשיטת המבקש, יש להמתין להשלמתם של הליכי התכנון ועד אז להימנע מביצוע הצו. לבסוף, המבקש טוען כי מוצדק ליתן לו רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שכן עניינו משליך, באופן רחב, על הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. עוד הוא טוען כי שיקולי צדק מחייבים להיעתר לבקשתו ולהימנע מביצוע הצו כעת.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. זאת, מאחר שהבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". טענותיו של המבקש נושאות אופי "ערעורי" במהותן, נטועות היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן, ואינן מעוררות כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים. כל פעולה של הריסת בית מעוררת קושי מהיבטו האישי של הנוגע בדבר, אך אין לומר במקרה זה שקיים חשש לגרימת עיוות דין, בהתחשב בכך שמדובר בבנייה חדשה יחסית שנעשתה תוך הפרת חוק ברורה. חרף ההבנה למצוקתו של המבקש שלתחושתו הליכי התכנון קרובים לסיומם, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עיוות דין.

9.טרם סיום, אבהיר כי דחיית הבקשה דנן אינה גורעת מהצורך להוסיף לפעול ליישום התכנית באופן שיביא לרווחת תושבי המקום.

10.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.