רע"א 1048/98 מנדל נחום נ. טרה מחצבות בע''מ

זוהי בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון, בגין בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, מנדל נחום (להלן: "המבקש"), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.1.98, בע"א 1023/96. פסק הדין המחוזי דחה את הערעור שהוגש על החלטת בית המשפט השלום בתל-אביב מיום 12.5.96, בת"א 29362/93, הדן בשאלה מי אחראי להפרת זיכרון דברים בין הצדדים. בקשת רשות הערעור על פסק הדין המחוזי היא בקשר להחלטה בדבר שיעור העמלה המגיע למשיבים, ולמסקנה כי אין פגם בהחלטות של בית משפט קמא בעניין הערובה והארכת המועד.

בתצהירו של המבקש נאמר כי הוא בן למעלה משמונים וכי הוא נתמך, ביחד עם זוגתו, על ידי המוסד לביטוח לאומי בלבד ואין לו מקורות הכנסה נוספים. המבקש גם טוען באופן סתמי כי יש לו "סיכויים מצוינים לזכות ברשות ערעור והערעור." המבקש נחקר בפני בבית המשפט.

המשיבים

מתנגדים. בדיון בפני טען בא כוחם של המשיבים כי המבקש הציג את עצמו כאיש אמיד, לא הוכיח חוסר יכולת כלכלית. בא כוחם של המשיבים גם טען לפנַי כי אפילו אם היה סיכוי שתתקבל בקשתו לרשות לערער, ולדעתו לא קיים סיכוי כזה, לא יזכה המבקש בערעור לגופו.

מסגרת הדיון לפטור מאגרה קבועה בתקנה 13 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-. לפי תקנה 13(ב), על בית המשפט להיווכח, כי אין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה וכי ההליך מגלה עילה.

אשר לחובה להפקיד ערבון, בעניין זה יש להביא בחשבון שיקול נוסף והוא סיכוייה של הבקשה לרשות ערעור להתקבל. בית המשפט העליון יעניק רשות לערער רק במקרה בו קיימת חשיבות כללית (ראה: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

המבקש אינו עונה על הדרישה הראשונה לפטור מאגרה וערבון- לא שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של המבקש חמור כפי שהוא מציג

אותו, עד כדי חוסר יכולת כלכלית כנדרש בתקנות. ראשית, בעת הדיונים בערכאה הראשונה, בתיק זה ממש, הצהיר המבקש כי הוא אדם אמיד, מייבא ומייצא שיש . שנית, לפי עדותו של המבקש, הוא מכר את כל רכושו - על אף שהוא לא זוכר מה שמכר - אולם באותה עת גם העיד כי אכן יש לו בחו"ל רכוש, כולל כמה מאות או אלפי טון שיש באיטליה (הסכום השתנה תוך כדי עדותו). מעדותו בפני עלה עוד, כי חברה בתל-אביב מימנה לו שמונים אלף שקל כדי שיוכל לטוס בשנים האחרונות הלוך וחזור לאיטליה, והכל, לטענתו, על סמך הסכם בעל פה. לטענתו, החברה עשתה כן כדי לזכות באחוזים מתביעה אותה הוא מנהל באיטליה. מכל האמור לעיל, נראה כי ערך הנכסים שבידיו גבוה מכפי שהצהיר. בנסיבות אלה אני סבורה כי "רב הנסתר על הנגלה" בתצהירו, וכי אין הצדקה למתן פטור מאגרה.

המבקש גם לא ענה על הדרישה השניה לפטור מאגרה, שההליך מגלה עילה, וגם לא ענה על הדרישה לפטור מערבון, כלומר, שיש סיכוי שהבקשה לרשות ערעור תתקבל. ראשית, מדובר כאן כבר בערכאה השלישית. החלטת בית המשפט המחוזי היתה לדחות הערעור על פסק דינה של הערכאה הראשונה, וקשה להניח כי בית המשפט העלון יטה להתערב בהכרעתו. לא זו אף זו, נראה שהטענה העיקרית בערעור היא עובדתית ולא משפטית. בנוסף, המבקש לא הראה כי יש לנושא הערעור חשיבות כללית, החורגת מן העניין שיש לצדדים בהכרעה במחלוקת. וכיוון שסיכויי קבלת הבקשה לרשות ערעור אינם גבוהים, גובר הצורך להגן אל האינטרס של המשיבים, שההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו במקרה של דחיית הבקשה, יובטחו בבטוחה זמינה ויעילה.

לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה ומערבון.

ערבון בסכום 20,000 ש"ח יופקד והאגרה תשולם תוך שלושים ימים מיום המצאת ההחלטה.