רע"א 1052/99ליאור שוקר נ. מדינת ישראל

1.כנגד העותר הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כתב אישום, בו הואשם, בין היתר, בעבירה של אינוס (לפי סעיף 345(א)1 ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז1977-), וכן עבירות של שימוש בסם מסוכן ואספקת סם מסוכן (לפי סעיפים 7(א) ו13- לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-). על פי כתב האישום, באחת הפעמים, בעל העותר את המתלוננת ללא הסכמתה, כאשר לפני עשותו כן, הכריח אותה לעשן סיגריה שהכילה סם מסוכן.

2.בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 19.7.98, הרשיע את הנאשם בחלק מן העבירות בהן הואשם, לרבות עבירת האינוס. בה בעת, זוכה העותר מן האישומים שעניינם שימוש ואספקת סם מסוכן, לאור חזרתה של התביעה בה מאישום זה. טרם מתן גזר דינו, ביקש העותר כי יתבקש בעניינו תסקיר של שירות המבחן. בית המשפט סירב לבקש התסקיר, בקובעו בין היתר, כי משעה שהעותר אינו מודה באשמה, אין ממילא יכולת לטפל ולשקם ומטעם זה, אין טעם בהמלצה על שיקום וטיפול. בגזר הדין, מיום 27.7.98, נגזר על העותר עונש מאסר של שש שנות מאסר, מתוכן ארבע לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

3.ערעור על הרשעתו של העותר ועל חומרת העונש הוגש לבית משפט זה. בישיבה שנערכה בפני כב' השופטים: י' קדמי, ד' בניש וח' אריאל, ביום 26.10.98, הסכימה המשיבה לבקשת העותר-המערער להכנת תסקיר. באת כוח המשיבה סיכמה טיעוניה, בציינה:

"אני מבקשת לדחות את הערעור על ההרשעה ולקבל תסקיר גם לגבי המתלוננת והמערער ולא - לדחות את הערעור על כל חלקיו ולהשאיר את העונש על כנו ".

4.ביום 29.12.98 ניתן על ידי כב' השופטים פסק הדין בערעור. הוחלט לדחות הערעור הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. לעניין גזר הדין, ציין בית המשפט, בין היתר, כי:

"להשלמת התמונה יצויין, כי בפי הסניגור תרעומת קשה כנגד שירות המבחן, על שלא היה מוכן להכין תסקיר לגבי המערער, בשל כך שהוא מכחיש את אחריותו לעבירות המין בהן הואשם. ברם, בנסיבות העניין אין טעם לדון בטרוניות אלו, בהתחשב בכך שהנסיבות האישיות של המערער הובאו בפני בית המשפט קמא; ולהעדרו של תסקיר לא היתה השלכה ממשית על קביעת עונשו של המערער...

הסניגור טען כל שניתן למען מרשו. שקלנו את נסיבותיו האישיות של המערער כפי שנפרשו בפנינו אך לא מצאנו, טעם המצדיק התערבות מצידנו. המערער כפה על המתלוננת עישון סם מסוכן; ובעל אותה כשהוא מודע לכך, שהיא אינה מסכימה לבעילתה. היום, שוב אין צורך להכביר מילים הרבה על מנת להציג את ההשפלה והפגיעה הנפשית הכרוכה בבעילתה של אשה שלא מרצונה; ועל גזר הדין ליתן לכך ביטוי הולם שיהיה בכוחו להרתיע עבריינים בכח.

אכן, העונש שנגזר על המערער אינו קל כלל ועיקר; אך יחד עם זאת, אין הוא חורג מן המיתחם הראוי בעבירות אלה".

5.בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה. טענות העותר מכוונות אך לעניין דחיית ערעורו בעניין העונש שהושת עליו. טענותיו הן ראשית , כי הובן בישיבה מיום 26.10.98 כי גם אם יוחלט על דחיית הערעור לעניין ההרשעה, יתבקש ויוכן תסקיר מבחן לעניין העונש. בה בעת, פסק הדין שניתן, ניתן לבסוף ללא קבלת תסקיר, כאשר המשיבה עצמה הסכימה לקבלת התסקיר. שנית , בדחיית הערעור על גזר הדין התחשב בית המשפט בקביעה, ולפיה כפה העותר על המתלוננת עישון סם מסוכן. בה בעת, זוכה העותר מעבירה זו בערכאה הראשונה ואף בערעור לא נקבע ממצא פוזיטיבי בעניין זה. על כן, לא היה על בית המשפט להביא שיקול זה בין שיקוליו.

שלישית , כי מן הדין היה לקבל תסקיר בנסיבות המקרה. קל וחומר, כך נטען בפני, שאין לסרב לקבלת תסקיר אך בשל העובדה, שמורשע בעבירת מין מסרב להודות בעבירה.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. אשר לטענה הראשונה, הרי שהן מפרוטוקול הדיון והן מתגובת המשיבה עולה, כי השאלה אם אכן הוחלט על קיום ישיבה נוספת אליה יתבקש תסקיר, שנויה במחלוקת. מבלי להכריע בעניין זה ברי, כי כבר בדיון מיום 26.10.98 נשמע טיעון לעניין העונש. כמו כן, אף בית המשפט עצמו קבע כי אין הוא נזקק לתסקיר לאור החומר שבפניו. מטעם זה, לא מצאתי בנסיבות המקרה עילה לקיומו של דיון נוסף בעניין זה, שכן אין בטענה זו אלא ערעור נוסף על פסק דינו של בית משפט זה. מטעם זה גם נחה דעתי, כי אף בטענתו השלישית של העותר אין משום עילה לקיומו של דיון נוסף. אכן, השאלה בדבר סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט לבקש תסקיר ולקבלו - לפי סעיף 38 לחוק העונשין, התשל"ז1977- יחד עם אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ"ד1964- - כלל לא נדונה במסגרת הערעור בבית משפט זה. מטעם זה, הגם שיתכן ויש ממש בטענת העותר, ולפיה יש לבחון הדין בעניין זה באספקלריית חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ומבלי להביע עמדה בסוגיה זו לגופה), הרי שבנסיבות העניין אין בפסק דינו של בית משפט זה כל הלכה או קביעה בסוגיה זו לגופה ואין בה, כל שכן, עילה לדיון נוסף.

7.אשר לטענתו השניה של העותר - הרי שנכון הדבר, כי העותר זוכה לבסוף מן האישום שעניינו השימוש בסם המסוכן ואספקתו. בה בעת, דומה שלא היתה שנויה במחלוקת העובדה, כי אכן המתלוננת עישנה סם כאמור. בין כך ובין כך, לא מצאתי בנסיבות העניין בעצם העובדה כי בית משפט זה הזכיר אישומים אלה כממצאים בשיקול דעתו, כמקנה עילה לדיון נוסף. אכן, גם אם טעה בעניין זה בית המשפט - ומבלי להכריע בסוגיה זו, הרי שאין בכך בנסיבות המקרה ונוכח הנמקת פסק הדין, משום הלכה המצדיקה דיון נוסף, כמשמעו בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. על כן, דין העתירה להידחות.

8.נוכח דחיית העתירה לדיון נוסף, הנני מורה כי העותר יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 23.5.99, עד השעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.