רע"א 10564/06אריה גולובנציץ נ. המפרק הזמני,עו"ד דרור שמחיוף

1.

לפני בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות של בית המשפט המחוזי בירושלים, בגדרן הוחלט, ומאוחר יותר הובהר, כי המפרק הזמני של חברת פנינת טל השקעות ובניה בע"מ (להלן: החברה ) – המשיב 1 – יכול לפעול לגביית כספים המגיעים לה בכל דרך חוקית. לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה, בתאריך 20.11.2006, הגיש המבקש, שהוא בעל מחצית המניות בחברה, שתי בקשות להבהרת ההחלטה האמורה. יוער כי בעל המחצית השנייה של המניות של החברה הוא המשיב 2, אחיו של המבקש (להלן גם: חיים ).

בהחלטה מתאריך 20.11.2006 נקבע על ידי בית המשפט הנכבד קמא כי גביית הכספים הנ"ל יכולה להיעשות גם במקביל להליך הגישור המתנהל בין המבקש לבין חיים. בהחלטה נוספת באותה בקשה מתאריך 4.12.2006 הבהיר כב' השופט י' שפירא כי החלטתו לגבי גביית החובות חלה גם לגבי מי מבעלי המניות בחברה, ובהם המבקש.

יצוין כי מאז הגשת הבקשה שבכאן, הוגשו כבר מספר הודעות מעדכנות מטעם המבקש ובהן הוא דיווח על התקדמות הליכי הגישור בינו לבין אחיו חיים וציין כי ההליך מתקדם יפה וכי ישנם אף מגעים לקראת הסכם פשרה. אולם, לאחר הודעה מטעם המשיבה 6 – רשות המיסים – שבה נמסרו פרטים שונים מעט לגבי קצב התקדמות המגעים בין המבקש וחיים לבין רשות המיסים, התבקשו המשיבים הנוספים לבקשה להגיב לבקשה למתן רשות ערעור והם עשו כן, ומתוך כל החומר שהצטבר נתבררו פרטים רלבנטיים נוספים, שחלקם יצוינו להלן.

2.

ברקע הבקשה שלפני מצוי הליך פירוק החברה בבית המשפט הנכבד קמא, הליך שנפתח לבקשת חיים כבר בחודש יוני 2004, בעקבות סכסוך מתמשך בין שני האחים, לאחר שאף התקיים ביניהם הליך בוררות. בתאריך 11.4.2006 הורה בית המשפט הנכבד קמא על פירוקה של החברה. על פסק דין זה הגיש המבקש שלפני ערעור בפני בית משפט זה (ע"א 4514/06). להשלמת התמונה אציין כי במסגרת ע"א 4514/06 הנ"ל קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט והעבירו את הסכסוך ביניהם, על כל היבטיו, להליך של גישור. אולם, באחרונה הוחלט כי הערעור יועבר בכל זאת לדיון בפני הרכב, ואם הצדדים לערעור יגיעו ביני לביני להסדר מחוץ לכותלי בית המשפט עליהם לדווח על כך (ראו: ע"א 4514/06 גולובנציץ נ' גולובנציץ (לא פורסם, 22.7.2009)).

3.

לאחר שניתן פסק הדין המורה על פירוק החברה, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת הפירוק. בית המשפט הנכבד קמא החליט, בתאריך 7.6.2006, בהסכמת הצדדים כי הליכי הפירוק יתקדמו, ואולם לא תינתן החלטה שתסכל את הערעור התלוי והעומד. ואמנם, תיק הפירוק מוסיף להתנהל בבית המשפט הנכבד קמא. בגדרו, המפרק הזמני של החברה הגיש בקשה למתן הוראות בקשר לחובות נטענים של בעלי המניות בחברה וכן לגבי המועד לפתיחת הליכים משפטיים כנגד בעלי מניות אלה. בית המשפט הנכבד קמא קיים דיון בבקשה בתאריך 23.10.2006 ובתום אותו דיון הורה כי המשיבים לבקשה יגיבו במועד קצוב ולאחר מכן יגיב גם כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) וכן כי יתקיים דיון נוסף במכלול חודש לאחר מכן. המבקש שלפני הגיב לבקשה למתן הוראות, אך יום לפני המועד שנקבע לדיון בבקשה למתן הוראות (20.11.2006) ביקש המבקש, בהסכמת המפרק, כי הדיון בבקשה יידחה ב-60 ימים עד לאחר שיתבררו תוצאות הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים. בית המשפט הנכבד קמא אכן דחה את הדיון כמבוקש. במקביל לכך הגיש חיים בתאריך 20.11.2006 תגובה מטעמו (לבקשה למתן הוראות מטעם המפרק הזמני) ובה ציין כי נושא גביית החובות הינו נשוא דחוף ביותר, ולפיכך לשיטתו אין להמתין עד לסיום הליך הגישור בכל הנוגע לגביית החובות הנטענים, המסתכמים בסדרי גודל של מיליוני שקלים.

במסגרת הליך זה התקבלה בסופו של דבר החלטת בית המשפט הנכבד קמא, שהיא נשוא הבקשה שלפני, כי המפרק הזמני יכול לפעול לגביית כספים המגיעים לחברה בכל דרך חוקית.

4.

המבקש טוען כי החלטה זו ושתי ההחלטות המבהירות אותה, שבאו אחריה, שגויות הן מן הפן הדיוני והן מן הפן המהותי. מן הפן הדיוני ההחלטות שגויות, לשיטתו, מפני שהוא לא קיבל את יומו בבית המשפט, שכן לא התבקשה תשובתו לבקשתו האחרונה של חיים. עוד טוען המבקש כי ההחלטה, נשוא בקשת רשות הערעור שלפני, ביטלה בפועל את ההחלטה שכבר התקבלה לגבי דחיית הדיון בבקשה למתן הוראות וביטול זה היה שלא כדין. מן הפן המהותי, טוען המבקש כי ההחלטה אינה נכונה, שכן מן הדין היה לעכב את ההליכים שבין הצדדים וזאת לנוכח הליך גישור, כעולה מהחלטת בית משפט זה. עוד טוען המבקש כי ההחלטה עלולה להוביל לניהול הליכים כפולים נגדו.

המשיבים מתנגדים לבקשת רשות הערעור, מטעמים שונים. מרביתם שותפים לדעה כי מדובר בהחלטה דיונית של בית המשפט הנכבד קמא, אשר אין מקום להתערב בה בגדרה של בקשת רשות ערעור. לגופו של עניין טוענים הכנ"ר ורשות המיסים שעצם פתיחת הליכי גביית החובות מן המבקש לא יובילו לפגיעה הנטענת בו, שכן ממילא תהיה לו הזדמנות להתגונן בהליכים אלה, ככל שאלה ייפתחו ויתנהלו. עוד יש להדגיש כי אף שגם חיים מבקש לדחות את הבקשה, בפתח תגובתו הוא מציין כי הוא מסכים לעיכוב ההליכים עד לבירור האם הסכם פשרה מותלה, שכבר הגיעו אליו הוא והמבקש –יכול להתקיים.

5.

בשים לב להתפתחויות שנסקרו ולגלגולי המכלול עד הנה ובמיוחד ההחלטה הנ"ל מתאריך 22.7.2009– הגיעה שעת ההכרעה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעות העדכון הרבות ובתגובות לבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות . בניגוד למצג שהמבקש מנסה ליצור בבקשתו, הרי שבפני בית המשפט הנכבד קמא עמדה תגובתו לגופו של עניין לבקשה למתן הוראות (ראו: נספח ז' לבקשה שלפני) ובה פירט את טעמיו להתנגדותו לבקשה. תגובה זו עמדה בפני בית המשפט הנכבד קמא עת שהחליט על דחיית הדיון ועת שהחליט על מתן החלטה ספציפית בבקשה למתן הוראות נוכח תשובתו של חיים, שהיא, בניגוד לנטען על ידי המבקש, איננה צריכה להיחשב במהותה בגדר בקשה חדשה בפני עצמה (כי אם תשובה לבקשה למתן הוראות, שהוגשה מטעמו של המשיב 1).

באשר לטענת המבקש כי לא ניתנה לו אפשרות להשיב ל"בקשתו" של חיים, הרי שכאמור לעיל – לא היה מדובר בבקשה חדשה ועצמאית, כי אם בתשובתו של חיים לבקשת המפרק הזמני. כותרת המסמך שהגיש חיים היא "תשובה לבקשה דחופה בהסכמת המבקש לדחיית מועד דיון ובקשה לקיום הדיון". מאליו מובן כי כוונתו של חיים היתה כי ההכרעה בבקשה למתן הוראות לא תידחה, כפי שהורה בית המשפט הנכבד קמא, ומכאן שלא מדובר בבקשה חדשה מטעמו, שמקנה למבקש זכות תשובה לה. במצב דברים זה, למבקש לא קמה זכות תשובה מוקנית לתשובה שהגיש חיים ובית המשפט המחוזי הנכבד רשאי היה להחליט בעניין על יסוד הבקשה והתשובות לה שהיו בפניו אף ללא קיום דיון (ראו: תקנה 241 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 , החלה כאן מכוח סעיף 2 ל תקנות החברות (פירוק), התשמ"ז – 1987 ).

7.

גם לגופו של עניין אני סבור, כמו בית המשפט הנכבד קמא, כי ממילא יש טעם והיגיון רב בגביית הכספים המגיעים לחברה, במקביל לניסיונות להגיע להסכם פשרה – זאת במיוחד לנוכח משך הזמן הרב שעבר מאז הגשת הבקשה ולעובדה שטרם דווח כי הסכם הפשרה הושלם, או מומש.

8.

הבקשה נדחית איפוא. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 5,2,1 ו-6 בסך 5,000 ש"ח לכל אחד.