רע"א 1061/99 מדינת ישראל נ. מוסא רכיד

המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של המשיב, בתום תקופה של תשעה חודשים בה הוא נתון במעצר.

כנגד המשיב הוגש ביום 5.6.98 כתב אישום בן שלושה אישומים, שתוקן פעמיים בתיקונים קלים. באישום הראשון מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וכן עשיית עיסקה וסחר בסם מסוכן. לפי המתואר, קיבל המשיב מאחד בשם סעיד זידאן (להלן: זידאן) במספר הזדמנויות, 50 גרם הירואין בכל פעם. המשיב מכר את הסם והעביר את התמורה לזידאן, לאחר שניכה את רווחיו.

באישום השני, מואשם המשיב בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וכן נהיגה ללא רשיון נהיגה וביטוח. זאת לאחר שביום 18.5.98, כאשר המשיב נשא על גופו הירואין במשקל 48.4 גרם, ובעודו נוסע על קטנוע יחד עם זידאן, נעצרו השניים על-ידי שוטרי הבילוש. המשיב וזידאן לא נענו להוראות השוטרים לעצור והמשיכו בנהיגה פרועה בקטנוע. המשיב נהג אותה עת, ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. באישום השלישי, מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, החזקת נשק שלא כדין וכן הובלה ונשיאה של כלי נשק. לפי המתואר, קשר המשיב קשר עם זידאן לשדוד אדם אחר (להלן: האחר). לשם כך, מסר זידאן למשיב אקדח ושתי מחסניות. המשיב ארב לאחר בשלושה מועדים שונים במטרה לבצע את השוד, אולם האחר לא הגיע למקום באותם המועדים.

ביום 21.10.98 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'ובראן) להיענות לבקשת המדינה, והמשיב נעצר עד תום ההליכים.

המשיב נתן תגובתו לכתב האישום וכפר בהאשמות המיוחסות לו, רק ביום 3.2.99. באותה ישיבה נשמעו ארבעה עדי תביעה. ביום 7.2.99 נשמע עד תביעה נוסף. המשך הדיון בבית משפא קמא, קבוע ליום 24.3.99 וליום 25.4.99. העיכוב בניהול המשפט היה בעיקר בתחילתו, בין היתר, כתוצאה מהחלפת סניגורים, מיומנו העמוס של הסניגור וכן מיומנו העמוס של בית המשפט קמא. יש לציין כי שותפו של המשיב, זידאן, הורשע לבינתיים במסגרת עיסקת טיעון, וביום 22.2.99 נגזר דינו לארבע שנות מאסר בפועל. הערכת המדינה הינה כי יש סיכוי שבשני המועדים הקבועים, תסתיים פרשת התביעה, ובכלל זה עדותו של זידאן.

בבקשתה להארכת המעצר, ציינה המדינה את הסכנה הצפויה משחרורו של המשיב, לאור חומרת העבירות המיוחסות לו, ולאור עברו הפלילי המכביד של המשיב. כמו-כן ביקשה המדינה להתחשב בכך שהעבירות המיוחסות למשיב, בוצעו שעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הכתוב שהוגש, החלטתי להיענות לבקשת המדינה.

סוג הסם בו סחר המשיב וכמותו, מצביעים על מסוכנותו של המשיב. עבירות הנשק המיוחסות למשיב, וכן עבירת הנהיגה ללא רשיון וביטוח, מדגישות אף הן את הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה משחרורו של המשיב ממעצר.

לכך יש להוסיף את עברו הפלילי העשיר ביותר של המשיב הכולל, בין היתר, עבירות רכוש, שוד מזויין, זיוף, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, שימוש ברכב ללא רשות, וכן עבירות על פקודת הסמים המסוכנים ועבירות של בריחה ממשמורת חוקית. באת-כוח המדינה הדגישה את עברו הפלילי יוצא הדופן של המשיב אשר בסך-הכל, מצירוף התקופות, עולה כי נידון עד היום לשבע-עשרה שנות מאסר, מתוכם ריצה שלוש-עשרה שנים וחצי. המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו, כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה. כל אלה מעידים כי המשיב אינו נרתע מביצוע מעשי עבירה נוספים, ועל-כן מסוכנותו לציבור היא רבה. (בש"פ 501/89 אוחיון נ' מדינת ישראל, דינים-עליון, כרך יב, 151). המספר הגדול יחסית של עבירות בריחה ממשמורת חוקית שביצע המשיב בעברו, מחזק את החשש שהעלתה המדינה, מפני התחמקות המשיב מהליכי שפיטה אם ישוחרר.

בקשתו של בא-כוח המשיב לשחרר את מרשו, על-מנת שיוכל לשהות בהוסטל שיקומי בכפר ג'דידה מעוררת קושי, בהתחשב בטענת באת-כוח המדינה, לפיה העבירות המיוחסות למשיב, בוצעו בתקופה בה אמור היה המשיב לשהות בהוסטל המדובר, לאחר שחרורו מן הכלא.

בא-כוח המשיב טען בפניי כי יש להתחשב בהתארכות משפטו של המשיב. אכן, חלוף הזמן מאז נעצר המשיב, מחייב בדיקה מחודשת של הסיכון הנשקף ממנו כנגד התמשכות מעצרו (ראו: בש"פ 7679/97 מדינת ישראל נ' נבואני,

(טרם פורסם)), אך בסופו של דבר, לאור השיקולים שהובאו לעיל, סבורה אני כי הכף נוטה לטובת קבלת בקשת המדינה. אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 5.3.99.

אין לי אלא לצפות כי הצדדים ובית המשפט יעשו את המאמץ הנדרש, ואם יהיה צורך בכך, יעלה בידם לקבוע מועדים נוספים מלבד אלה שכבר נקבעו, כדי לסיים את שמיעת משפטו של המשיב בהקדם האפשרי.