רע"א 1065/10 כמאל אג'דיע נ. שפירו-חבבו לינדסקי ניקו

1.

לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' יעקובי) במסגרתו נתקבל ערעור המשיבות על החלטת ביניים של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט א' רובין).

המבקש, תושב השטחים, הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). ביום 13.5.09, כשלוש שנים לאחר הגשת התביעה, נתקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו כל העדים, וכל שנותר הוא לשמוע את סיכומי הצדדים. בתום הדיון, ביקש בא כוח המבקש לשלוח למומחה שמונה בתחום האורטופדיה (להלן:

המומחה ) שאלת הבהרה. הבקשה התקבלה ותשובות המומחה הוגשו. בעקבות כך, הגישו הנתבעות (להלן: המשיבות ) בקשה לזמן את המומחה לחקירה. בנוסף, עתרו המשיבות לתקן את כתב הגנתן כך שתתווסף בו טענה בדבר העדר תחולה לחוק הפיצויים הישראלי, וכן ביקשו הן לסלק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה, זאת בהסתמך על הטענה האמורה, לפי חוק הפיצויים אינו חל על התאונה. לבסוף, עתרו המשיבות להוסיף ראיות לעניין גובה השכר בשטחים.

2.

בית משפט השלום נעתר לבקשה לחקור את המומחה על תשובות ההבהרה שנתן וחייב את המבקש בהוצאות. יתר בקשות המשיבות נדחו. נקבע כי מדובר בניסיון של ממש לעריכת מקצה שיפורים בתיק, לאחר שהצעת הפשרה שהציע בית המשפט נראתה למבקשות גבוהה. בית המשפט קבע כי מן התצהיר שהוגש מטעם המשיבות לא עולה כל הסבר סביר לכך שהטענות לא נטענו קודם לכן, למרות שכל העובדות היו ידועות למשיבות. ההסבר היחיד לבקשה, כך נראה, הוא בחילופי גברי בייצוג המשיבה, ואולם – כך נפסק – סיבה זו אינה יכולה להקים טעם מספק למקצה השיפורים. בית המשפט הדגיש גם כי המשיבה 2 היא חברת ביטוח שמתדיינת תדיר בבתי משפט וניתן היה לצפות ממנה לערוך את טענותיה כשורה מן הרגע הראשון. לבסוף, נקבע כי קבלת בקשות המשיבות, הנוגעות לעניין החבות והנזק כאחד, משמעה שמיעת התיק מחדש. לאור האמור, דחה בית משפט השלום את הבקשות, בציינו כי למרות הנזק שנגרם למשיבות, האשמה בעניין רובצת לפתחן והן גם בעלות כיס עמוק ויוכלו לשאת בנזק שיגרם.

3.

המשיבות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה כבערעור ולקבל את הערעור. נקבע כי במכלול הנסיבות, אין מקום לחסום את המשיבות מלהעלות את הטענות שהן מבקשות להעלות, אשר לפי הנטען עשויה להיות להן משמעות רבה. זאת בעיקר משום שהמבקש עצמו מנע אפשרות לסיום ההליכים, ולנוכח העובדה שניתן לקבוע מתווה שיוכל להביא לסיום מהיר של ההליכים שיישארו על הפרק ולתת הוראות נלוות שיהיה בהן כדי לפצות את המבקש על התנהלות המשיבות. לאור האמור, קבע בית המשפט כי התביעה לא תסולק על הסף לאור הסכמת המשיבות כי על המשיבה 2 לפצות את המבקש; כתב התביעה יתוקן באופן שיכלול טענה חלופית לפיצוי מכוח הדין הזר הנטען, וכתב ההגנה יתוקן אף הוא בהתאם; המשיבות תהינה רשאיות להגיש חוות דעת בעניין השכר בשטחים וכן עלות הצרכים שקבע המומחה האורטופד, ואילו המבקש יהיה רשאי להגיש חוות דעת נגדיות; לבסוף, המליץ בית המשפט לצדדים להגיע להסכמה בדבר מקום התאונה והדין הזר הספציפי הרלבנטי. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.

המבקש טוען כי בקשת רשות הערעור מעלה שאלה עקרונית, לאמור: אם בית משפט רשאי לתקן את כתב הטענות ולהוסיף טענה כי על התביעה חל דין זר, בשלב מתקדם של הדיון בבית משפט, לאחר שנשמעו ראיות הצדדים ולאחר שהמשפט התנהל במשך שנים על פי דין הפורום הישראלי, בהסכמתם המלאה של הנתבעים. המבקש מדגיש כי המשיבים לא העלו כל טעם לאחור הבלתי סביר בהגשת בקשתם לתקן את כתב הגנתם, וטוען כי פסק הדין עומד בסתירה להלכות השונות שנקבעו על ידי בית המשפט מימים ימימה בעניין תיקון כתבי טענות.

5.

המשיבים מצידם סבורים כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הם טוענים כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, בקשתם לתיקון כתב ההגנה הוגשה טרם הסתיים שלב שמיעת הראיות, שכן היה צורך בישיבות נוספות בשל מהלכים שהמבקש עצמו נקט בהם. בפועל, אכן התקיימו שתי ישיבות הוכחות לאחר מתן ההחלטה על ידי בית משפט השלום. המשיבים מדגישים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מאזן כראוי ובאופן מידתי בין האינטרסים של הצדדים, במובן זה שקיבל את הבקשה לתיקון כתב הגנה, אך במקביל הורה, אף שלא נדרש, על תיקון כתב התביעה כך שיכלול טענה חלופית לפיצוי מכוח הדין הזר, כדי להימנע ממצב של מחיקת התביעה על הסף בהיעדר עילה. בנוסף, כך טוענים המשיבים, הורה בית המשפט על הקדמת תשלום תכוף למבקש, אף זאת ללא שהוגשה בקשה לכך. לעניין המועד בו הוגשה הבקשה לתיקון כתב ההגנה, טוענים המשיבים כי העובדה שהתאונה לא אירעה בשטח מדינת ישראל לא התבררה להם אלא רק בשלב בו הוגשה הבקשה, אך מכל מקום, הם הכחישו כבר בכתב ההגנה את זכאות המבקש לפיצוי על פי חוק הפיצויים. הכחשה זו – כך טוענים המשיבים – מחייבת את המבקש להוכיח את טענתו כי על התביעה אכן חל חוק הפיצויים. לבסוף טוענים המשיבים כי קבלת הבקשה לתיקון כתב ההגנה לא הביאה לשמיעת התיק מחדש, אלא לשמיעת ראיות נוספות שלא נשמעו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. החלטות הערכאות הקודמות – שעניינן תיקון כתבי טענות – הן החלטות המסורות לערכאה הדיונית. ככלל, בהחלטות כאלה, תהיה התערבותה של ערכאת הערעור מוגבלת, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". בטעם זה די כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. ער אני לכך שבמקרה דנן, חרג בית המשפט המחוזי מן הכלל האמור, בנותנו למשיבים רשות ערעור, בקבלו את ערעורם ובהתירו להם לתקן את כתב הגנתם, להוסיף במסגרתו טענות בנוגע לתחולת הדין החל על התאונה ולהביא ראיות בעניין זה. עם זאת – ועל אף השלב המתקדם בו התיר בית המשפט לתקן את כתב ההגנה – לא שוכנעתי כי יש להתערב בפסק דינו. כידוע, מסורה בידי בית המשפט הסמכות לתקן כתבי טענות בכל שלב משלבי הדיון. זאת ועוד. בפני בית המשפט היתה תלויה ועומדת בקשת המשיבים למחוק את התביעה על הסף בהעדר עילה, בקשה שיש לדון בה אף אם הוגשה בשיהוי (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 434 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 401). בהתחשב בכל אלה, ובכך שהמבקש עצמו מנע את סיום ההליכים וביתר נסיבות העניין, נראה כי המתווה שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מאזן באופן המיטבי בין האינטרסים של הצדדים ואינו מצדיק את התערבותנו.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.