רע"א 10657/05 פריטלי בע"מ נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה לפטור מאגרה וערבון בהליך שבכותרת. ההליך נסוב על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת המבקשת לפטור מאגרה בתביעה שהוגשה על ידה יחד עם שני תובעים נוספים, שהם בעלי מניותיה וערבים לחובותיה

( להלן: הערבים ) , בהקשר לפרויקט בנייה בו הייתה המבקשת מעורבת. בכתב התביעה עתרה המבקשת לשני סעדים; סעד הצהרתי לפיו המבקשת לא חבה כל חוב למשיב 3 וסעד כספי בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב כשלון הפרויקט ואבדן רווח. הערבים הצטרפו כתובעים לעניין הסעד ההצהרתי. הערבים שילמו את האגרה הנדרשת בגין התביעה לסעד הצהרתי. המבקשת הגישה בקשה לפטור מאגרה בגין הסעד הכספי לו עתרה, אשר נוכח סכום תביעתה הגיעה כדי סך של 225,000 ₪. בהחלטתו מיום 6.10.05 קבע בית המשפט כי הוא דוחה את הבקשה "לאור האמור בבקשה עצמה והעובדה שישנם תובעים נוספים". מכאן הבקשה לרשות לערער והבקשה שבפני לפטור מאגרה וערבון.

2.לטענת המבקשת, על פי ההלכה, הליך שמטרתו ערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה, פטור מאגרה. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי נוכח בקשתה המקורית לפטור מאגרה, ברור כי היא חסרת כל אמצעים כלכליים, וכי למעשה, בית המשפט קמא לא קבע אחרת, ובקשתה נדחתה מטעמים אחרים. אשר לסיכויי ההליך, נטען על ידה כי בהליכים כגון דא, כאשר על המדוכה ניצבת שאלת כושרו הכלכלי של יוזם ההליך, יש לייחס לתנאי זה משקל נמוך.

3.אכן, יש ממש בטענת המבקשת לפיה כאשר עסקינן בערעור על החלטה בעניין אגרה, כאשר העילה לדחיית הבקשה למתן פטור נעוצה בכושרו הכלכלי של המבקש, הנטייה היא לפטור מאגרה. זאת, על מנת למנוע "מעגל קסמים" אשר בעטיו תחסם דרכו של מבקש הפטור להגיש ערעור על חיובו בתשלום אגרה מאותו טעם שבשלו ביקש פטור מאגרה (ראו: בשג"ץ 7688/04 10882/03 נפתלי אור נר עו"ד נ' משטרת ישראל , תק-על 2004(3) 3069). אולם, הלכה זו אינה מופעלת באופן אוטומטי, אלא היא נתונה לשיקול דעת (ראו: בש"א 7812/00 או. בי. די. נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח תק-על 2000(3), 2105). לא השתכנעתי שיש ליישם את הכלל בדבר מניעת "מעגל קסמים" במקרה בו עסקינן. זאת, שכן צודקת המשיבה בטענתה כי אין בטענה שהועלתה בפני בית המשפט קמא, לפיה מצבה הכלכלי של המבקשת אינו מאפשר לה לשאת בתשלום אגרה בגין התביעה שהוגשה על ידה בפני ערכאה זו, כדי ללמד על יכולתה לשלם אגרה בהליך שבכותרת. זאת, שכן סכום האגרה בו חויבה המבקשת בבית המשפט קמא (המסתכם כאמור, בסכום בסך של 225,000 ₪) גבוה בעשרות מונים מסכום האגרה שעליה לשלם בהליך הנוכחי (ראו לעניין זה: רע"א 8996/01 אבידור חברה למוצר עץ בע"מ נ' מדינת ישראל תק-על 2002(1), 243, 244). מכאן, שעל המבקשת רובץ הנטל להוכיח כי עקב מצבה הכלכלי אין באפשרותה לשלם את סכום האגרה שעליה לשלם במסגרת הליך זה.

עיון בבקשה ובמסמכים המצורפים לה, מעלה כי המבקשת לא עמדה בנטל זה. פרט לטענה לאקונית לפיה מצבם הכלכלי של המבקשת ובעלי מניותיה הוא בכי רע, לא הבהירה המבקשת מדוע אין באפשרותה לשלם את האגרה בהליך שבכותרת. הבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר מטעם מנהלה או בעלי מניותיה (זאת, להבדיל מתצהיר שצורף לבקשה אשר הוגש בפני בית משפט קמא לצורך תמיכה בקשת המבקשת למתן פטור מאגרה בתביעה שהוגשה בפני ערכאה זו). לבקשה צורפו מסמכים שונים להוכחת מצבה הכלכלי הנטען, אולם חלק מהמסמכים שצורפו לבקשה, אינם מעודכנים (לדוגמא, צורף מאזן בוחן ליום 31.12.04). ממסמכים אחרים שצורפו לבקשה לא עולה טעם של ממש לפטור את המבקשת מתשלום אגרה. כך, על פי דפי חשבון הבנק שצורפו, נרשמו בחשבון הפקדות בהיקף גדול. כמו כן, המבקשת אינה מבהירה האם ביכולתה להיעזר ב"קרוביה" לצורך תשלום האגרה. בגדר קרוביה נמצאים הערבים, שהינם בעלי מניותיה (ראו: בש"א 505/89, ע"א 794/89 דנאר בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , תק-על 90(1), 173; רע"א 371/05 מ. מזוז (1990) בע"מ נ' מדינת ישראל , תק-על 2005 (1) 2405). אף כאן, הבקשה שבפני, אינה נתמכת בתצהיר מטעמם של ערבים אלה, אלא מצורפים לה מסמכים שונים אשר אמורים לשפוך אור על מצבם הכלכלי. גם בהקשר זה, חלק מהמסמכים שהובאו אינם עדכניים (לדוגמא, אישור הכנסה מרואה חשבון מתייחס לשנת 2004), ומכל מקום לא עולה מהם כי לערבים אין אפשרות כלכלית להפקיד את סכום האגרה בהליך הנוכחי. יצוין, כי הערבים עמדו בתשלום האגרה בה חויבו בגין תביעתם לפסק דין הצהרתי בבית משפט קמא, דבר שיש בו כדי להצביע על יכולת כלכלית מסוימת. אוסיף, כי המבקשת אף אינה מבהירה מנין משגת ידה לממן את ייצוגה המשפטי. במצב דברים זה, אין לפטור את המבקשת מתשלום אגרה בהליך שבכותרת. יחד עם זאת, בשים לב למצבה הכלכלי הנטען של המבקשת, כפי שהוא עולה מהנתונים החלקיים שהובאו בפני, יופחת סכום האגרה לסך של 500 ₪.

4.אשר לערבון, אכן, אף כאן יש ממש בטענת המבקשת כי כאשר במרכז ההליך העיקרי עומדת שאלת כושרו הכלכלי של המבקש לשלם אגרה בבית משפט קמא, חיובה של המבקשת להפקיד ערבון עלולה אף היא ליצור "מעגל קסמים" אשר ימנע ממנה לתקוף את החלטת בית משפט קמא (ראו: ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , תק-על 2001(2) 871). אולם, בעניין זה יש להתחשב בכך שהתכלית המונחת ביסוד החובה להפקיד ערבון, שונה מהתכלית המונחת ביסוד החובה לשלם אגרה. תכלית הערבון היא להבטיח כי המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת ערעור, לא ייצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם אם יידחה ההליך (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד(2) 383, 386). שיקול זה עומד בעינו גם כאשר ההחלטה נשוא ההליך היא החלטה שלא לפטור את יוזם ההליך מתשלום אגרה. לפיכך, אפילו יש ממש בטענות בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם אגרה בבית משפט קמא, אין בכך כדי להשליך באופן אוטומטי על הפקדת ערבון בבית משפט זה, ועל המבקש עדיין לעמוד באמות המידה שהותוו לצורך זה בפסיקה (ראו: 8996/01 הנ"ל; רע"א 371/05 הנ"ל). כך, למשל, גם במקרה כזה, על מבקש הפטור לפרוש בפני בית המשפט תשתית ראייתית המצביעה על העדר יכולת כלכלית להפקיד את הערבון (ראו:דנ"א 1952/02 יהושע בן ציון נ' מפרק בנק א"י בריטניה , תק-על 2000(2) 429). כמו כן, אף במקרה כזה, עדיין עומד בעינו השיקול של סיכויי ההליך, אם כי המשקל שיינתן לשיקול זה כפוף לשיקול דעת והוא עשוי להשתנות ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות העניין. כך, למשל, כאשר אין מחלוקת בדבר מצבו הכלכלי הקשה של מבקש הפטור, יינתן לשיקול זה משקל נמוך יותר (ראו ע"א 4385/01 הנ"ל). לעומת זאת, כאשר מצבו הכלכלי של מבקש הפטור שנוי במחלוקת, והוא אינו טורח לפרוש בפני בית המשפט תשתית ראייתית מינימאלית באשר למצבו הכלכלי, יינתן לשיקול זה משקל מרכזי יותר (דנ"א 1952/02 הנ"ל).

5.אקדים ואומר, כי דווקא במקרה הנדון, אין לקבוע, בשלב זה ולצורך ההליך שלפני, כי סיכויי ההליך קלושים. השאלה האם בנסיבות המקרה דנן החובה לשלם אגרה מוטל על התובעים בצוותא חדא היא שאלה מעניינת שאינה נקייה מספקות ויש לה פנים לכאן ולכאן (שאלה דומה מתעוררת ברע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). אמנם, לפי לשון תקנה 2(א) לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח-1987, החובה לשלם אגרה מוטלת על כל מי שמביא הליך לפתחו של בית המשפט. בהתאם לכך, יושם הכלל לפיו חובת תשלום אגרה מוטל על יוזמי ההליך יחדיו (ראו: בש"א 102/88 ליאת לב נ' יהונתן לב , תק-על 88(2), 449; בש"א 104/89 יפת לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל , תק-על 89(1), 151; ע"א 4665/03 הרצל רביניאן נ' בנק ישראל , תק-על 2003(2), 2671). אולם השאלה היא, האם יש לפרש את המונח "הליך" בסעיף 2(א) הנ"ל כחל גם במקרה בו סכום האגרה המוטל על כל אחד מהתובעים נגזר מנתונים אינדיבידואליים שונים, כגון מהות הסעד המבוקש על ידו והיקפו. כמו כן, נוכח העובדה כי בפני בית משפט קמא נפרשה תשתית ראייתית לגבי מצבה הכלכלי של המבקשת ובעלי מניותיה, ובית המשפט לא הבהיר באופן מפורט את הטעמים לדחייתה, שכן סבר כי ממילא חובת התשלום מוטלת על ככלל התובעים, אין לקבוע, כבר בשלב זה, כי הבקשה לרשות לערער היא חסרת סיכוי. אולם, למרות האמור, אין המבקשת עומדת בתנאים למתן פטור מהפקדת ערבון, שכן היא לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת חוסר אפשרותה להפקיד ערבון עקב מצבה הכלכלי מהטעמים אשר פורטו לעיל, לעניין בקשתה לפטור מאגרה. כמובהר שם, אין לגזור גזירה שווה מטענתה לגבי חוסר יכולתה של המבקשת לשלם אגרה בסכום ניכר בבית משפט קמא, לעניין יכולתה הכלכלית להפקיד ערבון בהליך שבכותרת. מכאן, שהבקשה לפטור מערבון נדחית. יחד עם זאת, ראוי להתחשב לעניין זה במצבה הכלכלי הנטען של המבקשת, בהעדר חיובה בהוצאות בערכאה הקודמת, ובהיקפו הצר של ההליך שבכותרת ובהעדר מורכבותו. בשים לב גם לכך שעל המבקשת להבטיח את הוצאותיהם של מספרם של המשיבים, יועמד סכום הערבון בהליך זה על סך של 10,000 ₪.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יימחק ההליך או יידחה, בהתאמה, ללא צורך במתן הודעה נוספת.

בשולי הדברים, אפנה את תשומת לב המבקשת לכך, שעל פי תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יצורף כמשיב לערעור. לפיכך, עליה לפעול כנדרש בדין לצורך צירופם של תובעים 2 ו-3 בערכאה הקודמת כמשיבים להליך שבכותרת.