רע"א 10694/07 דורי מעתוק נ. חיים כץ

1.

המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בפתח-תקווה בגין נזקי ממון ועוגמת נפש שנגרמו לו, לטענתו, על ידי המשיב. בתביעתו טען המבקש כי המשיב, שהיה מזכיר ועד העובדים במקום עבודתם המשותף, עודד אותו לפתוח בהליכים משפטיים כנגד מקום העבודה בגין אי הענקת דרגת שכר שאושרה לו על ידי ארגון העובדים אך לא ניתנה לו בפועל. עם זאת, לאחר שהגיש המבקש תביעה לבית הדין לעבודה, נמנע המשיב מלחתום על תצהיר עדות ראשית ובעדותו במשפט אמר דברים שלא עלו בקנה אחד עם דבריו למשיב עובר להגשת התביעה. תביעת המבקש בבית הדין לעבודה נדחתה, בין היתר בהתבסס על עדותו של המשיב.

2.

בית משפט השלום (כב' השופט נ' שטרנליכט) אשר דן בטענותיו המקדמיות של המשיב כנגד התביעה החליט לדחות את התביעה על הסף בשל השתק פלוגתא. בית המשפט התבסס על דבריו של בית הדין לעבודה לפיהם לא ניתן לקבוע שנאמר למבקש שאושרה לו דרגת שכר או כי קיימת סתירה בין הדברים שאמר המשיב למבקש בשתי ההזדמנויות. בית המשפט היה מודע לכך שטענת השתק הפלוגתא הועלתה על ידי מי שלא היה צד להליך הקודם, אך מאחר שהיא הועלתה כטענת הגנה כלפי מי שכן היה צד להליך הקודם, ומאחר שלמבקש היתה הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין לפני בית הדין לעבודה, ומשהוכרעה הפלוגתא שם, אין מקום להתיר להעלותה שוב.

3.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, א' דודקביץ, מ' יפרח). בית המשפט דחה את ערעורו. באשר לזהות הצדדים להליך, קבע בית המשפט כי הפסיקה הרחיבה את הכלל גם למקרים שבהם אין זהות פורמלית בין הצדדים אך קיימת זהות אינטרסים. בית המשפט יישם את הכלל וקבע כי קיימת בעניין זה זהות אינטרסים. בית המשפט ניתח אף את שאר תנאיו של השתק הפלוגתא וקבע כי הם מתקיימים במקרה דנן.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור זו. בבקשתו הוא טוען כי פסיקת הערכאות דלמטה נועלת את דלתות בית המשפט בפניו ופוגעת בזכויותיו מבלי שנבחנו טענותיו לגופן. לטענתו, מדובר בשאלה משפטית מובהקת שיש לה השלכות מעבר לעניינו שלו. המבקש מעלה ארבע טענות מרכזיות בנוגע להחלת כלל השתק פלוגתא בעניינו: ראשית, לטענתו בית המשפט ובית הדין לעבודה נדרשו לבחון את היחס בין הדברים שאמר המשיב למבקש בפגישה ביניהם לבין עדותו בבית הדין לעבודה מנקודת מבט שונה לחלוטין ולצורך הכרעה בפלוגתא שונה לחלוטין, באופן שיכול להוביל למסקנות שונות. שנית, טוען המבקש כי לא ניתן להחיל במקרה זה את הכלל של השתק פלוגתא שכן מדובר בצדדים זרים להתדיינות הקודמת, וכי יישומו של בית המשפט המחוזי מרחיב באופן בלתי מידתי את הכלל בדבר השתק פלוגתא. שלישית, טוען המבקש כי טעה בית המשפט בקובעו שבית הדין לעבודה קבע ממצא פוזיטיבי בדבר היעדר אי התאמה בין דברי המשיב בפגישה לבין עדותו. לבסוף טוען המבקש כי בית המשפט טעה באיזון בין עיקרון סופיות הדיון לבין זכות הגישה לערכאות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. לצורך קיומו של השתק פלוגתא נדרש שיתקיימו ארבעה תנאים:

"ראשית, נדרשת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא העומדת לדיון במקרה הראשון לבין זו העומדת לדיון במקרה השני; שנית, נדרש כי התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, כי ההתדיינות השנייה היא בין אותם הצדדים, בין חליפיהם או בין מי שיש להם "קרבה משפטית" לצדדים שהתדיינו במקרה הראשון, וכי לצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; שלישית, נדרש כי בהתדיינות הראשונה נקבע ממצא חיובי באותה פלוגתא, להבדיל מממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה; רביעית, נדרש כי ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לתוצאה הסופית שנקבעה בהתדיינות (ראו ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , תק-על 2007(1) 2445 (2007); ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ , פ"ד נד(1) 642 (2000))" (ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ

(לא פורסם, 22.7.07) (להלן: עניין פוליבה )).

הערכאות דלמטה בחנו את ארבעת התנאים והגיעו למסקנה כי כולם מתקיימים במקרה דנן ולפיכך חל הכלל בדבר השתק פלוגתא בנוגע לתביעתו של המבקש. הערכאות דלמטה יישמו את ההלכה בעניין זה, ולפיכך אין לומר כי הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. אשר-על-כן, אין הבקשה מצדיקה הענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". וכבר נפסק כי "יישומה של הלכה כלשהי על עובדות ונסיבות המקרה הספציפי נתונה לשיקול דעתן של הערכאות דלמטה, ואינה מצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי" (רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסמה, 16.1.06)).

6.

באשר לתנאי הדורש זהות בין הצדדים בשתי ההתדיינויות, הרי שהפסיקה יצרה חריג לפיו יתקיים התנאי גם במקרה בו אין זהות בין בעלי הדין, אך קיימת ביניהם זהות אינטרסים. יישומו של חריג זה במקרים ספציפיים אכן היתה לעיתים שנויה במחלוקת, אשר נובעת מגישות שונות באשר להיקף ההרחבה המתאפשרת מחריג זה (ראו הדעות השונות בעניין פוליבה ). עם זאת, קביעתן של הערכאות דלמטה בסוגיה זו אינה חורגת מיישום של חריג "זהות האינטרסים", ויישום זה, אף אם הינו מוטעה, ואיני קובעת בעניין זה דבר, אינו מצדיק בחינת העניין בפני ערכאה נוספת.

הבקשה איפוא נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.