רע"א 10746/05 עמרם אזולאי נ. בנק הפועלים בע"מ

1.המבקש הינו קבלן בעל חברת בנייה אשר נקלעה לקשיים כלכליים. במסגרת ניסיונותיו לחלץ את החברה מקשייה משכן המבקש את ביתו ובית אשתו, המבקשת, לטובת המשיב, וקיבל בתמורה הלוואה על סך 50,000 דולר. הלוואה זו לא עזרה למנוע את קריסת החברה והפיכתה לחדלת פירעון. המבקשים טוענים כי הינם נעדרי כל מקור הכנסה כיום, מלבד קצבת ביטוח לאומי, וכי הם חייבים סכומים גדולים מאוד לנושים שונים.

2.ביום 22.11.04 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל למימוש המשכון, ועקב כך מונה כונס נכסים על זכויות המבקשים בנכס. תאריך פינוי המבקשים מביתם נקבע ליום 31.5.05. החוב באותה שעה, על-פי מחשבי ההוצאה לפועל, עמד לטענת המבקשים על סך של 44,877 ₪. המבקשים הצליחו לגייס את סכום החוב באמצעות הלוואות ממכריהם וקרוביהם, אך טרם הפקדת הסכום ביקשו לברר האם הפקדתו ימנע את פינויים ויסגור את תיק ההוצאה לפועל. משניתנה למבקשים תשובה חיובית, הפקידו את הסכום ביום 31.5.05, ובו ביום ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה ההליכים בתיק מעוכבים והליך הפינוי מבוטל. ביום 28.6.05 הגישו המבקשים בקשה לסגירת התיק ובקשתם נענתה.

3.ביום 30.6.05 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לסגור את התיק וכן בקשה להגדלת החוב בתיק. ראש ההוצאה לפועל קיבל את הבקשות והחליט להחיות את התיק ולהגדיל את החוב כמבוקש. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובמקביל אליה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי מביתם.

ביום 23.8.05 הורה בית המשפט (כב' השופט י' צבן) לעכב את הפינוי, אך התנה זאת בהפקדת 20,000 ₪ על-ידי המבקשים כערובה להוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור. בית המשפט קבע בהחלטתו כי למבקשים סיכוי לזכות בערעור, והדגיש כי מדובר בדירת מגוריהם של המבקשים, עובדה המצדיקה עיכוב ביצוע, מה גם שיש יסוד להאמין כי די יהיה בנכס כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב אם יידחה הערעור.

4.המבקשים הגישו לבית המשפט בקשה לפטור אותם מהפקדת עירבון בטענה שידם אינה משגת סכום זה. לחילופין ביקשו לראות בסכום של 5,000 ₪ שהופקד על-ידם כעירבון בתיק ההוצאה לפועל כערובה מספקת להוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור ובערעור. בית המשפט דחה את בקשתם מאחר שלא הוצגו בפניו מסמכים המלמדים על מצבם הכלכלי של המבקשים, מלבד תצהירו של המבקש. בית המשפט ציין כי הבקשה לא הכילה כל פירוט של נכסים שבבעלות המבקשים, פירוט חשבונות בנק וכיו"ב. כן לא הוכח כי נעשו ניסיונות לגייס כספים ממקורות אחרים, כגון בני משפחה וחברים. בית המשפט הזכיר את ההלכה כי באמירות כלליות על מצוקה כספית אין כדי לבסס בקשה לפטור מעירבון. לגבי העירבון המופקד בתיק ההוצאה לפועל קבע בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו שלא היה צורך בעירבון זה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ולכן ההנחה היא שאם יפסידו המבקשים בערעור כספים אלו יועברו למשיב ממילא. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור זו. להשלמת התמונה יצוין כי בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, ולאחר שהמבקשים לא הפקידו את העירבון הנדרש, הורה בית המשפט, לבקשת המשיב, לבטל את עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ופינוי המבקשים מביתם נקבע ליום 30.11.05. עם זאת, במקביל לבקשה זו הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל בעניינם. ביום 27.11.05 נעניתי לבקשה והוריתי על עיכוב הליכים אלו עד להחלטה אחרת.

5.המבקשים טוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי משמעה כי לא ינתן להם יומם בבית משפט שלערעור. לטענתם, טעה בית המשפט קמא כאשר קבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח שמצבם הכלכלי בכי רע. לטענתם די היה בתצהירו של המבקש, שלא נחקר עליו ולכן לא הופרך, ורשימה שצירפו המבקשים של תיקים הפתוחים נגד המבקשים בלשכות ההוצאה לפועל, ואשר סכומם הכולל מגיע לסך של כשני מיליון ₪. כמו כן טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט קמא כי לא הורה למבקשים לצרף ראיות נוספות או מסמכים נוספים שיעידו על מצבם הכלכלי. בנוסף טוענים המבקשים כי צירפו בפני בית המשפט המחוזי מסמך רשמי של לשכת ההוצאה לפועל המוכיח כי העירבון שהופקד בתיק על-סך 5,000 ₪ לטובת הוצאות המשיב עדיין עומד. לפיכך הם סבורים יש בסכום זה כדי להוות ערובה זמינה ובטוחה. לבסוף טוענים המבקשים כי שוויו של הבית, עליו הטיל המשיב עיקול בנוסף לשעבוד הקיים לטובתו, עומד על יותר מפי שניים מסכום החוב שטוען לו המשיב, ולפיכך יוכל המשיב לגבות את הוצאותיו ממימוש שעבוד זה אם יזכה.

המשיב טוען, בין היתר, כי אין הצדקה למתן רשות ערעור, וכי המבקשים אף לא טענו לכך. אף באשר לערעור לגופו סבור המשיב כי אין לו כל סיכוי להתקבל, שכן מדובר בהחלטה דיונית שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה. המשיב סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי יישמה את הכללים למתן פטור מערובה על נסיבות המקרה הספציפי, ולפיכך אין להתערב בכך. המשיב טוען כי למבקשים יכולת כלכלית שמוכחת מהסכומים אותם שילמו המבקשים לצורך עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. באשר לערובה שבתיק ההוצאה לפועל טוען המשיב כי היא כבר חולטה על-פי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 31.10.05 ולכן אינה רלוונטית.

6.השיקולים למתן פטור מעירבון הינם שניים: הראשון הינו הכלל כי אין לחסום את שערי בתי המשפט בפני הפונה אליהם אך בשל העובדה שאין בידו אמצעים למימון ההוצאות הכספיות הכרוכות בהליך; השיקול השני מורה כי יש להתחשב בהפסד שעלול להיגרם לנתבע או למשיב במידה שתידחה התביעה או ידחה הערעור ולא יהיה לו ממה לגבות את הוצאותיו (ראו בש"א 4747/05

ראובן פלד עבודות בנין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, ניתן ביום 29.8.05)). לפיכך, לצורך החלטה בבקשה לפטור מעירבון על בית המשפט לבחון את מצבו הכלכלי של המבקש ואת סיכויי ההצלחה בערעור.

7.על מנת לבחון את מצבו הכלכלי של המבקש פטור מעירבון נדרש פירוט מצד המבקש, הנתמך במסמכים, בדבר רכושו, חובותיו והכנסותיו (ראו שם ). בעניין שבפנינו לא הובאו בפני בית המשפט המחוזי המסמכים הנדרשים, ולכן לא ניתן היה להעריך את מצבם הכלכלי של המבקשים לצורך מתן פטור מעירבון. העובדה כי המבקשים צירפו מסמכים המעידים על חובות בסך שני מיליון ₪ בתיקי ההוצאה לפועל, אין בה די על מנת לספק תמונה מלאה בדבר יכולתם הכלכלית.

אמנם התלבטתי האם אין נסיבות המקרה המיוחדות- כאשר מדובר בדירת מגוריהם של המבקשים המשועבדת למשיב, כאשר על פניו נראה שהמבקשים מצויים במשבר כלכלי, וכאשר נקבע כי יש סיכוי לערעור- מצדיקות מתן משקל נכבד לשיקול שלא לנעול את שערי המשפט בפני דלי אמצעים, ולפיכך ליתן הזדמנות שנייה למבקשים להוכיח את מצבם הכלכלי, אך שני טעמים מנעו ממני לעשות זאת. הטעם הראשון נעוץ בבקשת המבקשים לפטור מאגרה ועירבון בפני ערכאה זו. במסגרת בקשה זו צירפו המבקשים מסמכים נוספים על מצבם הכלכלי, דבר המעלה תמיהה מדוע לא צירפו מסמכים אלו לבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי. עם זאת, וזה העיקר, העירה הרשמת בהחלטתה, ובצדק, כי הבקשה עודנה חסרה פרטים והבהרות, ולבסוף החליטה לקבוע עירבון על-סך 5,000 ₪. משמע גם ההזדמנות השניה שניתנה למבקשים לא מוצתה על ידם, ואם מוצתה לא הצדיקה מתן פטור מלא מעירבון. הטעם השני נוגע לסיכויי ההליך בבית המשפט המחוזי. אמנם בית המשפט קמא קבע כי יש סיכוי בערעור, אך טעמו לכך היה כי המשיב טען לגובה חוב שונה בפני ההוצאה לפועל ובתגובתו לבקשת רשות הערעור של המבקשים שהוגשה לבית המשפט המחוזי. עם זאת, מעיון בבקשה האמורה עולה כי המבקשים כלל אינם מעלים את גובה החוב בגדר שאלה שנויה במחלוקת. טענותיהם העיקריות של המבקשים נוגעות להבטחה שניתנה להם, לטענתם, במערכת ההוצאה לפועל כי יבוטל הליך הפינוי נגדם לאחר הפקדת הסכום על-ידם, ולהסתרה שנעשתה, לטענתם, על-ידי המשיב של גובה החוב האמיתי.

בשל טעמים אלו אני סבורה כי אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור. עם זאת, על מנת לאפשר למבקשים להפקיד בכל זאת את העירבון לצורך ההליך בבית המשפט המחוזי ולא לחסום בפניהם סופית את אפשרות הערעור, יוכלו המבקשים להפקיד את העירבון עליו הורה בית המשפט המחוזי תוך 14 יום מיום המצאת החלטה זו לידיהם. כמו כן בנסיבות העניין אין צו להוצאות.