רע"א 10779/02 אילן בן עמי נ. מיכאל קידר עו"ד

יורם בן עמי בניה ופיתוח (1990) בע"מ (להלן: החברה) היא חברה המצויה בהליכי פירוק. המשיב 1 (להלן: המפרק) מכהן כמפרק קבוע לחברה. המבקש הוא בעל מניות בחברה, והיה מנהלה עד לפירוקה. בפני בית המשפט המחוזי בירושלים מתנהלים הליכים הקשורים בפירוקה של החברה. במוקד בקשת רשות הערעור שלפני עומדת החלטתו של בית המשפט קמא (כבוד הנשיא ו' זיילר) מיום 8.12.02 לקיים, בו ביום, דיון הוכחות שבמסגרתו ישמעו ראיות במספר תביעות שהגיש המפרק. בא-כוח המבקש התנגד להחלטה זו, וביקש לדחות את דיון ההוכחות למועד אחר. לטענתו, הוא לא היה ערוך באותו יום לשמיעת ראיות מאחר שסבר שהדיון נועד אך לשם קביעת סדרי דין ולשם ליבונן של טענות מקדמיות שהיו למבקש לגבי חלק בלתי-מבוטל של התביעות, ולא לשם הבאת ראיות. בא-כוח המבקש ביסס טענה זו על החלטתו של בית המשפט קמא בדיון שקדם לדיון נשוא הבקשה, אשר נאמר בה: "נוכח הודעת עו"ד קידר, נקבעים כל תיקי בן עמי ליום 8/12/2002 שעה 8:30". לשונה של ההחלטה מלמדת – כך טען בא-כוח המבקש – כי מטרתו של הדיון הייתה דיונית בלבד. בקשתו של בא-כוח המבקש נדחתה על-ידי בית המשפט קמא, כך שבאותו יום נשמעו ראיות וניתנו החלטות בבקשות שונות בתיק הפירוק. בבקשה שלפני משיג העותר כנגד רוב-רובן של החלטות אלה ועותר לביטולן, וזאת, כאמור, משום שניתנו לדבריו מבלי שהמבקש יכל להציג את עמדתו כראוי. המשיב 1, מצידו, עתר למחיקת בקשת רשות הערעור על הסף.

לאחר שבחנתי את טענותיו של בא-כוח המבקש ואת בקשתו של המפרק, החלטתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כפי שמציין המפרק, נמנע בא-כוח המבקש מלצרף לבקשת רשות הערעור בעלי-דין שונים, שעלולים להיפגע מביטול ההחלטות הנזכרות, ומעיכוב נוסף ההליכים כפועל יוצא מכך. אלה הם, למשל, נושים של החברה שעניינם נדון במסגרת ההחלטות נשוא הבקשה. די במחדל זה כדי להביא לדחיית הבקשה. זאת ועוד, משלא נאמר בהחלטת בית המשפט מחודש נובמבר - אשר במסגרתה נקבע הדיון נשוא הבקשה – דבר באשר למטרת הדיון, אין זה ברור מדוע סבר בא-כוח המבקש כי הדיון שנקבע ליום 8.12.02 נועד לקביעת סדרי דין דווקא, ולא להבאת ראיות. בייחוד כך, נוכח העובדה שהליכי הפירוק התעכבו עד אז זמן רב. יתרה מכך, עיון בהחלטותיה של הערכאה דלמטה, שבמסגרתן הורה בית המשפט על הגשת סיכומים בכתב, מלמד כי לא נגרמה למבקש פגיעה בשל קיום הדיון באותו יום. לא ראיתי לפיכך מקום להתערב בהחלטותיה של הערכאה דלמטה, מה גם שהמדובר בהחלטות דיוניות שבפרטיהן בקיאה הערכאה המבררת.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. ממילא, אין מקום להיענות לבקשה להורות על עיכוב הדיון הקרוב בפני בית המשפט קמא, הקבוע ליום 20.3.03. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.