רע"א 10796/02 חאג' יוסף עאטף נ. פקיד שומה נצרת

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט נ' ממן) בה נקבע כי המבקש הוא שיתחיל בהבאת הראיות בערעורים שהגיש על החלטות המשיב, פקיד שומה נצרת.

המבקש ניהל עסק של מסעדה ואולם שמחות. במסגרת חקירה שנוהלה על ידי המשיב נגד המבקש עלו חשדות כי המבקש נהג שלא לרשום בספרי העסק תקבולים בהיקף ניכר ולהפקידם בחשבון בנק של אחד מקרובי משפחתו. בחקירתו הודה המבקש בחשדות שיוחסו לו, ולאחריה הוא הגיש למשיב בקשה לתשלום כופר. המבקש הודה באי רישום תקבולים ובניהול ספרים כוזבים, ושילם את הכופר. בעקבות הודאתו, החליט פקיד השומה לפסול את ספרי המבקש לשנים הרלוונטיות, בהתאם לסמכותו מכוח הוראת סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה. משנפסלו ספרי המבקש קבע לו פקיד השומה שומות על פי מיטב השפיטה לפי ממצאי ביקורת שערך בעסקו של המבקש.

כנגד החלטות אלה של פקיד השומה ערר המבקש לבית המשפט המחוזי. לאחר ישיבת קדם משפט, בית המשפט קמא קבע כי שאלת נטל ההוכחה תוכרע בסוף הדיון, וכי על המבקש לפתוח בהבאת ראיותיו. כנגד קביעה אחרונה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כשהחליט שעליו מוטל נטל הבאת הראיות. המבקש גורס כי לפי פסיקתו של בית משפט זה, כאשר רשות מס פוסלת ספריו של עוסק נטל הראייה מונח על כתפיה. זאת, כך לשיטת המבקש, לאור הכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראייה", שכן כל עוד בית המשפט לא החליט אחרת, חזקה על ספרי העוסק כי הם כשרים.

בתשובתו, טוען המשיב כי אין להלכות העקרוניות עליהן סומך המבקש את בקשתו תחולה בעניינו. לשיטת המשיב, טענתו של המבקש היא טענה של "הודאה והדחה" ועליו מוטל הנטל להוכיחה. את טענתו זו מבסס המשיב על כך שאין חולק על העובדה כי המבקש הודה בחשדות שיוחסו לו ושהיוו את הבסיס לפסילת ספריו. לפיכך הדיון אינו נסוב למעשה על דרישת המשיב לפסול את ספרי המבקש, כי אם על טענת המבקש כי הודאתו שלו נגבתה ממנו תחת לחץ, ומכאן שיש להתיר לו לחזור ממנה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. המבקש מחה בבקשתו על שבית המשפט קמא קיבל את החלטתו בשל עמדתו העקרונית כי לעולם המערערים צריכים לפתוח בהבאת ראיות, מבלי להתייחס לנסיבות המיוחדות של המקרה שבפניו. אלא שגם המבקש מנסה להחיל כלל עקרוני בלי להתייחס לעובדות המקרה. מבקש הוא כי תוחל בעניינו הקביעה העקרונית בדבר נטל הבאת הראיות בעת דיון בפסילת ספרי עוסק. זאת תוך התעלמות מנסיבותיו של המקרה שלו. משהודה המבקש עצמו כי ספריו אינם מהימנים, אין הוא עוד יכול לטעון כי על פקיד השומה, בבואו לפסול את ספרי המבקש, להביא ראיות לטענותיו אלה. כשבעל דין טוען כי פגם נפל בהודאתו שלו, נטל הוכחת הטענה הזו מונח על כתפיו. זאת ועוד, אפילו היה מקבל בית המשפט קמא את שיטת המבקש, ומטיל את נטל הבאת הראייה על המשיב, משהיה מציג זה את הודאת המבקש, היה עובר הנטל מייד אל כתפי המשיב גם כך. בית המשפט קמא לא הכריע בשאלת נטל השכנוע ובהכרעתו דהיום אין מקום להתערב.

אשר על כן, דין הבקשה להדחות. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 8,000 ש"ח.