רע"א 10824/07 אליעזר כאשי נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

1.הבנק המשיב פתח בלשכת ההוצאה לפועל באילת בהליכים למימוש משכנתא שנרשמה לזכותו על בית מגורים השייך למבקש והנמצא בישוב חבצלת השרון. המבקש התנגד להליכי המימוש, בטענה כי ההלוואות שנטל מהמשיב – ואשר בגינן נרשמה המשכנתא – נפרעו למעשה בהליכי מימוש קודמים שאחז בהם המשיב כנגדו (בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב) ביחס למשכנתא שנרשמה לזכותו על בית מגורים אחר ברמת גן.

כבוד השופט ש' שטיין, ראש ההוצאה לפועל באילת, קיבל בחלקה את טענת ה"פרעתי" של המבקש. בהחלטה מיום 7.6.05 הורה כבוד השופט שטיין על מינוי מומחה לעריכת חישובים של ההלוואות השונות ופרעונן היחסי – מתוך מימוש הנכס ברמת גן – וזאת בהתאם להוראות שנקבעו על ידו בהחלטה קודמת מיום 24.2.05.

הבנק המשיב הגיש בקשת רשות לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ביום 8.8.06 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' הנדל) לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער, וקיבל את הערעור, נקבע, כי החלטת ראש ההוצאה לפועל באילת עמדה בסתירה להחלטה חלוטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל בתל אביב לעניין מימוש הנכס ברמת גן. על כן, מרכיב זה של ההחלטה (באילת) בוטל. יצויין, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לאחר שהמבקשים נמנעו מלהגיב לבקשת רשות הערעור.

2.חלפו להם שמונה חודשים (!) וביום 16.5.07 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובגדרה בקשה להארכת המועד להגשתה.

ביום 6.11.07 דחה הרשם של בית משפט זה (כבוד השופט י' מרזל) את הבקשה להארכת המועד, וכפועל יוצא מכך ירדה בקשת הרשות לערער מעל הפרק.

בעוד בקשת רשות הערעור ובקשת הארכת המועד תלויות ועומדות בפני בית משפט זה – פנה המבקש ביום 12.7.07 לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הדין (מיום 8.8.06), אשר לטענתו דינו כדין פסק דין שניתן בהעדר. במקביל ביקש את בית המשפט המחוזי להאריך המועד להגשת אותה הבקשה (שהוגשה כאמור כשנה לאחר מתן פסק הדין). הבקשה להארכת המועד נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 29.8.07, והמבקש לא ביקש רשות לערער על כך.

חלף זאת, פנה המבקש ביום 11.10.07 בבקשה נוספת לבית המשפט המחוזי. הפעם הוא ביקש לבטל את החלטתו הקודמת מיום 29.8.07.

בו ביום נדחתה הבקשה, שכן זו הוגשה חודשיים לאחר ההחלטה אותה ביקש לבטל וארבעה עשר חודשים לאחר שניתן פסק הדין לגביו ביקש הארכת מועד להגשת בקשה לביטולו.

המבקש לא אמר נואש, ופנה ב"בקשה חוזרת" לבית המשפט המחוזי "להארכת המועד להגשת בקשה לביטול ההחלטה בה נדחתה בקשתו להארכת המועדים להגשת בקשת ביטול פסק הדין". בקשתו זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 21.11.07.

3.עתה עותר המבקש מבית משפט זה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.11.07 (שבה נדחתה בקשתו, השלישית במניין, להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 8.8.06).

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן – לא מצאתי מקום להעתר לבקשה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 8.8.06. כחלוף שמונה חודשים (!) ביקש המבקש רשות לערער עליו בבית משפט זה, ובקשתו להארכת המועד להגשת בקשה זו נדחתה.

במקביל פנה שוב ושוב לבית המשפט המחוזי ב"בקשות חוזרות" להארכת המועד להגשת בקשת ביטול פסק הדין, בקשות שנדחו כאמור על ידי בית המשפט המחוזי.

כל אותן החלטות הפכו חלוטות משלא התבקשה במועד רשות לערער עליהן. נוכח זאת, לא היה מקום מלכתחילה לפנייתו האחרונה של המבקש לבית המשפט המחוזי, ומכאן מובן שגם לא לבקשתו זו שבפני בה מבקש הוא רשות לערער על אותה ההחלטה שניתנה ב"בקשתו החוזרת".

וגם זאת. הלכה היא משכבר, כי לא תינתן רשות ערעור בבית משפט זה ל"גלגול שלישי" של הליכים, אלא באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה החורגת מד' אמותיו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים. טענתו של המבקש בבקשה זו הינה, כי על אף האיחור הכה ממושך בהגשת בקשותיו – מצדיקות נסיבות העניין את מתן האורכה המבוקשת. טענה זו – לכשעצמה – אינה מסוג הטענות המצדיקות מתן רשות לערעור נוסף לבית משפט זה.

וגם זאת. הטענה נדחתה לגופה בגידרה של בקשת הארכת המועד שנדונה בראשונה בפני הרשם של בית משפט זה (בבקשת רשות הערעור הקודמת), ושבה ונדחתה לגופה (שלוש פעמים!) בהחלטות בית המשפט המחוזי (בגדר הבקשות השונות להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין).

ענייננו איפוא אינו בבקשה ל"גלגול שלישי" של הליך אלא לגלגול שביעי ושמיעי – וכזאת לא ייעשה.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה.

כפועל יוצא מכך, מתבטל בזאת הצו הארעי לעיכוב הביצוע שניתן בהחלטה מיום 30.12.07.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ש"ח.