רע"א 10873/04 נמר בסול נ. אחמד בסול(קטין)

בבית המשפט המחוזי הגישו המשיבים תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובמסגרתה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הפסיכיאטריה. המשיבים ביקשו להביא בפני המומחה מספר מסמכים: דו"ח פסיכולוגי, סיכומי ביניים חתומים על-ידי פסיכולוגית, מכתב של מטפלת באומנות וסיכום טיפול באומנות. המבקשים סברו כי מסמכים אלה אינם מותרים בהגשה.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) קבע כי לגבי שני המסמכים הראשונים ניתנה כבר החלטה קודמת, המתירה את הגשתם, ואין הצדקה לדון בכך שוב. מעבר לצריך, קבע בית המשפט כי לאחר ששב ועיין במסמכים אלה, לא מצא מקום לשנות מהחלטתו. בית המשפט הטעים, בין היתר, כי העובדה שהדו"ח הפסיכולוגי נערך לבקשת המשיב ומופנה אליו, אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את המסמך. "לא די" – כך קבע – "בטענה בעלמא שהמסמך מופנה לב"כ בעל הדין אלא יש להראות שגם הבדיקות נערכו לבקשת אותו בעל דין או מטעמו ולצרכי המשפט"; מדובר, כך הדגיש בית המשפט, במסמך המכיל מידע חיוני למומחה מטעם בית המשפט.

אשר למסמכים הקשורים בטיפול באומנות, פסק בית המשפט המחוזי כי "מדובר בשני מסמכים שמתעדים את ממצאי הטיפול שניתן לתובע. בסיכום 'טיפול באומנות' מוזכרים הנושאים שבו לידי ביטוי בטיפולים שניתנו לנפגע וכן גם המלצות להמשך הטיפול". בית המשפט סבר כי אין לפסול את המסמכים אך משום שהם כוללים, בנוסף לאבחונים, גם מסקנות של המטפלת. נקבע, כי מדובר במסמכים שניתנו לנפגע במהלך טיפול שקיבל כתוצאה מהתאונה.

בית המשפט קבע, אפוא, כי כל המסמכים האמורים מותרים בהמצאה למומחה, ועל כך בקשת רשות הערעור שבפני. לטענת המבקשים, מסמכים אלו מהווים חוות דעת פרטיות ולפיכך אין להמציאם למומחה.

דין הבקשה להידחות. אשר למסמכים שנערכו על-ידי הפסיכולוגית – ניתנה, כאמור, החלטה קודמת על-ידי בית המשפט קמא, והמבקשים לא השיגו עליה בהליך ערעורי. הם בחרו להגיש בקשה נוספת לפסילת מסמכים, וכללו בה את המסמכים שנערכו על-ידי הפסיכולוגית. לטענתם, מהלך זה "הוכשר" כאשר בית המשפט המחוזי בחר לשוב ולאמץ את החלטתו הקודמת, במסגרת ההחלטה נשוא הבקשה. אין בידי לקבל טענה זו, בנסיבות המקרה. המבקשים החמיצו את המועד להלין על ההחלטה, ככל שהיא נוגעת למסמכים אלה, ונימוקיו הנוספים של בית המשפט המחוזי, בהחלטה המאוחרת, לא ניתנו אלא מעבר לצריך, לאחר שבית המשפט הבהיר כי סוגיה זו הוכרעה זה מכבר. באשר למסמכים הנוגעים לטיפול באומנות – לא מצאתי עילה מספקת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 10,000 ש"ח.