בש"א 5188/04 תנועת אגד שלנו נ. "אגד" - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

הבקשה הוגשה ביום 2.6.04. פסק הדין נשוא הבקשה הומצא למבקשים ביום 16.4.04. יוצא, כי המועד האחרון להגשת ערעור חל ביום 31.5.04, והבקשה שבפניי הוגשה באיחור של יומים. לטענת המבקשים, עלה בידיהם לגייס אמצעים להגשת ערעור רק בימים בהם הוגשה הבקשה, ועל כן נתבקשה ארכה עד ליום 15.6.04. המבקשים מוסיפים, כי על מנת שלא לחרוג מן המועד הקבוע בדין, הגישו את הבקשה ביום 31.5.04, הן באמצעות הפקסימיליה והן באמצעות הדואר.

יש להעיר, כי בכל הנוגע להגשת הליך באמצעות הדואר, המועד הקובע הוא מועד הגעת הכתב לבית המשפט ולא מועד שליחתו, ומכן האיחור בהגשת ההליך שבכותרת. עוד יש להעיר, כי בבית המשפט לא נמצאה בקשה שנשלחה באמצעות הפקסימיליה, ולא צורף לבקשה שבפניי כל אישור על משלוח של בקשה כאמור לבית המשפט.

מתגובת המשיבה עולה, כי כבר ימים אחדים לאחר קבלת פסק הדין בידי המבקשים, ביום 20.4.04, הודיעו המבקשים למשיבה על כוונתם לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, ולבקש את עיכוב ביצועה. עוד מתברר, כי ביום 30.5.04 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן ארכה להגשת ערעור, ובצידה בבקשה לעיכוב הליכים.

יש ממש בטענת המשיבה, כי לא הוכחו קשיים של המבקשים בגיוס אמצעים לצורך ייצוגם המשפטי, ונראה מתגובת המשיבה כי לכאורה הוכח היפוכו של דבר. במצב זה, מסתמן סימן שאלה מעל לטענת המבקשים בדבר הסיבה לאיחור. עם זאת, נראה לי כי בנסיבות העניין ניתן להעתר למבוקש. מידת האיחור במקרה זה קטנה ביותר. אין המשיבה טוענת כי גיבשה, בעת הגשת הבקשה לארכה, ציפיה לכך שלא תוטרד עוד בהליך ערעורי. אכן, הודעת המבקשים מיום 20.4.04 ובקשתם מיום 30.5.04 מעידים בבירור על כוונה להגיש הליך ערעורי, והיה בהם כדי להעמיד את המשיבה על כוונה זו. במצב זה, נראה לי כי אין לחסום את דרכם של המבקשים לבית המשפט, בהתאם לגישה הנוהגת ביחס לבקשות ארכה (ראו רע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, דינים עליון סא 32).

התוצאה היא, כי אני נעתר למבוקש, ומורה כי הערעור יוגש עד ליום 15.6.04. עם זאת, בנסיבות העניין, המתוארות לעיל, תותנה קבלת הערעור לרישום בהמצאת אישור על ידי המבקשים על תשלום הוצאות בסך של 2,000 ₪ למשיבה. סכום זה כולל מע"מ. החלטה זו תועבר לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסמיליה.