רע"א 10999/08 אורטופדיה בירו בע"מ נ. עו"ד יצחק יונגר

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד סגנית הנשיא ו' אלשיך), אשר דחה בקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת.

2.

ביום 21.3.07 הגישה המשיבה 2 (להלן - המשיבה) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה להקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות). ביום 26.3.07 הגישה המבקשת לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית ע"ס 240,637 ש"ח נגד המשיבה. ביום 12.4.07 ניתן צו הקפאת הליכים לגבי המשיבה והמשיב 1 מונה כנאמן (להלן - הנאמן). ביום 26.4.07 התקיימה אסיפת נושים של המשיבה מתוך מטרה לגבש הסדר נושים. המבקשת לא השתתפה באסיפה. יודגש, כי המבקשת אינה מכחישה שהייתה מודעת להליכי ההקפאה ולכינוס אסיפת הנושים. ביום 28.5.07 אישר בית המשפט המחוזי הסדר נושים אשר הוצע על ידי הנאמן, לאחר שאושר על ידי רוב מכריע של הנושים. בהסדר נכללו גם המשיבים 4-3, שהם בהתאמה, המנכ"ל של המשיבה וקופת חולים כללית. המשיבה נתנה שירותי ניהול מסוימים למשיבה 4. משיבים אלו התחייבו לתרום סכומי כסף מסוימים לקופת ההסדר ובתמורה נקבע כי סכומים אלו יהוו סילוק מלא של כל התביעות האפשריות של נושי המשיבה כלפיהם. בהסדר הנושים נקבע, כי לצורך חלוקת כספי ההסדר ייקבעו זכויות הנושים כלפי המשיבה על פי הרישום בספרי המשיבה, אלא אם נקבע אחרת על ידי הנאמן. נושה החולק על הרישום במסמכי המשיבה נדרש להגיש בתוך 15 ימים מיום אישור ההסדר על ידי בית המשפט תביעת חוב בדרך הקבועה בתקנות החברות (בקשה לפשרה או הסדר), התשס"ב-2002 (להלן - תקנות החברות (פשרה)) (סעיף 6 להסדר הנושים). יצוין, כי החוב הנטען שבגינו הוגשה תביעת המבקשת אינו מופיע בספרי המשיבה. למבקשת נשלח עותק של הסדר הנושים, אולם היא לא הגישה תביעת חוב. ביום 1.8.07 הגיש הנאמן לבית משפט השלום בחיפה בקשה לעיכוב ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת, וזאת נוכח אישור הסדר הנושים. בבקשה צוין, כי העיכוב מבוקש עד להשלמת הסדר הנושים, שאז תידחה התביעה. המבקשת לא הגיבה לבקשה, וביום 10.10.07 החליטה רשמת בית משפט השלום לעכב את ההליכים. במועד מסוים בסוף שנת 2007 פנתה המבקשת לבית המשפט של הקפאת ההליכים בבקשה למתן הוראות. המבקשת ביקשה, כי בית המשפט יקבע שהיא נושה בלתי מובטחת של המשיבה וכי על הנאמן לדון בתביעה שהגישה לבית משפט השלום כתביעת חוב. עוד ביקשה המבקשת כי תינתן לה זכות עיון במסמכים הנוגעים להסדר הנושים וכי בית המשפט יבטל את ההסדר או יורה על שינוי תנאים מסוימים שנקבעו בו. בית המשפט דחה את הבקשה, בקובעו כי המבקשת כלל לא הגישה תביעת חוב. נגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפניי.

דין הבקשה להידחות.

3.

כאמור, ידעה המבקשת זה מכבר על קיומם של הליכי הקפאת הליכים ועל גיבוש הסדר הנושים ואישורו. המבקשת בחרה לא להתייצב באסיפת הנושים ולא ליטול חלק בהליך אישור ההסדר בבית המשפט. כבר מסיבה זו יש לדחות את טענות המבקשת, ככל שהן נוגעות לבקשה לבטל את ההסדר או לשנות את תוכנו. מלבד הטענות בנוגע לתוקף ההסדר, יש בפי המבקשת שתי טענות נוספות. טענה אחת היא, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי בשל כך שהיא לא הגישה תביעת חוב איבדה היא את זכותה לקבל דיבידנד מקופת ההסדר. לטענתה, תקנות החברות (פשרה) עוסקות רק בתביעות חוב המוגשות לשם קביעת זכות ההצבעה באסיפות הנושים ואין הן עוסקות בקביעת זכותו של נושה לקבל דיבידנד מקופת הסדר הנושים לאחר אישורו. טענתה העקרונית של המבקשת נכונה היא, אך אין בכך כדי לסייע לה. במקרה של הסדר נושים מוגשות ונבדקות תביעות חוב בשני שלבים מובחנים של ההליך. שלב אחד הוא הגשה ובדיקה של תביעות חוב לשם קביעת זכות הצבעה וכוח ההצבעה באסיפת הנושים המתכנסת על מנת לדון באישור ההסדר (ראו, סעיף 350(א) ו-(ט) לחוק החברות). שלב שני הוא הגשה ובדיקה של תביעות חוב לשם קביעת הזכות לקבל דיבידנד על פי הקריטריונים שנקבעו בהסדר (להבחנה בין שני השלבים לגבי אישור הסדר נושים של יחיד לפי סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, ראו, רע"א 986/06 שותפות עוף חיפה (1992) נ' בדש (לא פורסם, 26.6.06)). מטבע הדברים, בדיקת תביעות החוב בשלב הראשון היא יסודית וקפדנית הרבה פחות מאשר בשלב השני. אישור תביעת חוב על ידי הנאמן בשלב הראשון אינו מכריע לגבי השלב השני (ראו, ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים , 472-471, 516-515 (2005)).

4.

תקנות החברות (פשרה) עוסקות, על פי לשונן, בתביעות חוב המוגשות בגדר השלב הראשון בלבד. "תביעת חוב" מוגדרת בתקנה 1 ל תקנות כך: "תביעה המוגשת על פי תקנות אלה בידי נושה של החברה לשם קביעת זכותו להצביע באסיפות וקביעת כוח הצבעתו בהן ולצורך גיבוש הפשרה או ההסדר בלבד". מהוראות נוספות בתקנות עולה כי בדיקת תביעות החוב נעשית אך ורק לשם בדיקת זכות ההצבעה וכוח ההצבעה של הנושים (למשל תקנה 24(ג)). התקנות אינן מסדירות את הסוגיה של הגשת תביעות חוב בשלב השני, היינו לצורך הוכחת הזכות לקבל דיבידנד. באשר למועד להגשת תביעות חוב, קובעת תקנה 15 לתקנות החברות (פשרה) כי בית המשפט רשאי לקבוע מועדים להגשתן. תקנה זו עוסקת רק בתביעת חוב המוגשת לשם קביעת זכות הצבעה וכוח ההצבעה באסיפת הנושים (השלב הראשון). עם זאת, ברי כי המועד להגשת תביעות חוב לשם קבלת דיבידנד (השלב השני) אינו בלתי מוגבל. במסגרת הסדר הנושים ניתן לקצוב זמן להגשת תביעות חוב לצורך זה. מן ההכרח כי ייקבע מועד מסוים ולוּ על מנת שניתן יהיה לדעת את היקף התביעות ובהמשך כדי לבצע התחשבנות כך שהכספים שגויסו לקופת ההסדר יחולקו לנושים אשר הוכיחו את זכותם. הסמכות לאשר הסדר נושים כוללת בחובה סמכות לקצוב לוח זמנים שבגדרו יקודם ההסדר. שאלה שאין צורך להכריע בה היא האם ניתן לקבוע בהסדר הנושים כי רק אלו שהגישו תביעת חוב בגדר השלב הראשון זכאים להשתתף בחלוקת הכספים שגויסו במסגרת ההסדר. אולם, אין ספק כי ניתן לקבוע בהסדר הנושים מועדים עתידיים להגשת תביעות חוב לשם הוכחת הזכות לדיבידנד. במקרה דנא, נקבע בהסדר הנושים כי הזכויות כלפי המשיבה ייקבעו על פי הרישום בספריה וכי על נושה החולק על הרישום להגיש תביעת חוב תוך 15 ימים מיום אישור ההסדר, היינו עד ליום 12.6.07. כאמור, המבקשת הייתה מודעת להליכים ואף נשלח לה עותק של הסדר הנושים מספר ימים מועט לאחר אישורו. אף על פי כן לא הגישה המבקשת תביעת חוב (ולוּ באיחור, בצירוף בקשה להארכת מועד). בכך החמיצה היא את ההזדמנות להיכלל בהסדר הנושים.

5.

טענה שנייה של המבקשת היא, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי היא לא הגישה תביעת חוב. המבקשת טוענת, כי היא שלחה לנאמן הודעה על התביעה שהגישה לבית משפט השלום ואף צירפה עותקים של כתב התביעה ושל נספחיו. לטענתה, מבחינה מהותית המצאת כתב התביעה כמוה כהגשת תביעת חוב. ככל שנפל פגם במהלכים שנקטה מדובר, כך לטענתה, בפגם טכני הניתן לתיקון. דין הטענה להידחות. על פי התקנות, יש להגיש תביעת חוב באמצעות טופס המצוי בתוספת. כמו כן, על תביעת החוב להיתמך בתצהיר (תקנה 17 לתקנות החברות (פשרה)). כאמור, התקנות אינן חלות באופן ישיר על תביעות חוב המוגשות לצורך קבלת דיבידנד. מכל מקום, בהסדר הנושים שלענייננו נקבע במפורש, כי את תביעות החוב לשם קביעת הזכות לקבלת דיבידנד יש להגיש בדרך המתוארת בסימן ב' לפרק ג' לתקנות (סעיף 6.4 להסדר הנושים). כלומר, ההסדר הקבוע בתקנות הוחל על ידי הפניה אליו בהסדר הנושים. המבקשת לא רק שלא הגישה תביעת חוב על פי הפרוצדורה שנקבעה בהסדר, אלא לא הגישה כלל "תביעת חוב". לא הוגש כל מסמך הנושא את הכותרת "תביעת חוב" או שניתן להבין מתוכנו כי מדובר בתביעת חוב. המבקשת שלחה לנאמן עותק של כתב התביעה שהגישה לבית משפט השלום, אולם זאת עשתה היא לבקשת הנאמן. במכתב הנלווה לכתב התביעה לא נאמר, ולוֹּ ברמז, כי מבוקש להתייחס לתביעה זו כתביעת חוב. על כן, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי המבקשת לא הגישה תביעת חוב.

6.

בטרם סיום אעיר, כי במקרים מסוימים עשויה להתעורר השאלה מה הדין אם ידע הנאמן (או בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון אחר) על קיומו של נושה אשר אינו מודע להליך חדלות הפירעון ולצורך להגיש תביעת חוב. ייתכן, ואיני מכריע בדבר, שבמקרה כזה חלה חובה על הנאמן להודיע לנושה על קיומו של ההליך, על אף שהוא פורסם כדין. הפרתה של חובה כזו אפשר ותצמיח לנושה סעדים שונים. אולם, ברי כי הנאמן אינו נדרש "לרדוף" אחר הנושים על מנת שאלו יגישו תביעת חוב. כאשר יודע הנושה על קיומו של הליך הסדר נושים, נתונה בידיו ההחלטה האם להגיש תביעת חוב אם לאו. לא על הנאמן המלאכה להעסיק את עצמו בשיקולי הנושה אם להגיש תביעת חוב. במקרה דנא נמסר למבקשת כל המידע הרלוונטי הנוגע להליך. המבקשת, מסיבותיה שלה, לא צעדה במסלול אותו התווה הסדר הנושים ולא הגישה תביעת חוב. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשתה של המבקשת למתן הוראות.

7.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין לזכות הנאמן בסך 25,000 ש"ח ובסך 4,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים 4-5.

כמו כן תישא היא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח לזכות המשיב 3 (שאינו מיוצג).