רע"א 1114/02 אלמקייס עמרם נ. המגן חברה לביטוח בע"מ

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב התיר למשיבה בבקשה זו להביא ראיות לסתירת קביעה של המוסד לביטוח לאומי, בהסתמכו על הסיפא לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ( להלן: החוק ). זאת, לאחר שבית משפט השלום בנתניה דחה בקשה זהה של המשיבה. המבקש מבקש לערער בפני בית משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי.

2.המבקש נפגע לטענתו בתאונת דרכים בשנת 1998. וועדה רפואית ראשונה של המוסד לביטוח לאומי קבעה לו 0% (אפס אחוזים) נכות בעקבות התאונה. לאחר פניית המבקש, קבעה וועדת עררים של המוסד לביטוח לאומי כי למעשה נותרו למבקש 10% (עשרה אחוזים) נכות כתוצאה מהתאונה. המשיבה טענה, כי החלטת וועדת העררים מצדיקה הבאת ראיות לסתור, שכן נפלו בה מספר פגמים: ראשית, הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים המעידים על פגיעה נוספת של המבקש בתאונת דרכים מוקדמת לזו של שנת 1998. שנית, וועדת הערר לא סיפקה כל הסבר לשינוי שחל במסקנותיה ביחס לוועדה הרפואית הראשונה. שלישית, המשיבה טענה כי קיימת טעות מהותית במסקנות הוועדה, באשר הוועדה קבעה נכות יציבה למבקש בגין ליקוי בעמוד שדרה צווארי, בה בשעה שהוועדה הרפואית הראשונה קבעה ש" אין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי ", ובשעה שסעיף הליקוי שהצמידה וועדת הערר לקביעתה הינו סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי, המתייחס דווקא לליקוי בעמוד שדרה מותני. בית המשפט המחוזי קבע שטענה שלישית זו מצביעה על " טעות בולטת " בהחלטת וועדת הערר, טעות היוצרת " מצב בלתי ברור ", המצדיק הבאת ראיות לסתור.

3.דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ראשית , הבקשה אינה מעלה עניין בעל חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123), ודי בכך על מנת שלא להעניק רשות ערעור.

שנית , גם לגופו של עניין, לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור. אכן, טעותה של וועדת הערר בטופס ההחלטה הינה טעות יסודית, אשר יוצרת מצב בלתי ברור הדורש הבהרה. מצב כזה מצדיק הבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב לחוק. גם פעולתו של המבקש, אשר פנה אל וועדת הערר בבקשה שתתקן "טעות קולמוס" שלכאורה נפלה בהחלטתה, ותקבע שהחלטתה מתייחסת לנכות בעמוד שדרה מותני, הינה בעייתית. בקשתו לוועדה נוסחה בצורה מגמתית. מה גם, שהתיקון שנעשה בטופס החלטת וועדת הערר בעקבות בקשת המבקש אינו מסיר את הערפל מעל ההחלטה. זאת משום שהתיקון חתום על ידי חבר אחד בלבד בוועדת הערר, ולא על ידי שלושת חברי הוועדה, ואין גם כל הסבר לסיבת הטעות ולסיבת תיקונה.

שלישית , בנוסף לאמור לעיל, קיים חשש שלא ניתן משקל על ידי הוועדה לכאבי גב עליהם התלונן המבקש זמן רב לפני התאונה הנדונה. כל אלה מביאים לכך, שאין מקום ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.

4.אשר על כן, החלטתו של בית המשפט המחוזי בבר"ע 2315/01 תעמוד בתוקפה, ולא תינתן למבקש רשות לערער עליה.