רע"א 1116/14 אבי אבנר נ. איביצה סטקוביץ

א.כעולה מהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים, המשיבים שכרו דירה מהמבקש. בתביעה שהגישו המשיבים בבית המשפט לתביעות קטנות באילת (ת"ק 1125-04-13) נטען, כי סיכמו עם המבקש על קיצור תקופת השכירות, וכי מסרו לו 3,000 ש"ח על מנת לקבל המחאת ביטחון שניתנה לו בסך 20,000 ש"ח וכן שיק פתוח. המשיבים עתרו להשבת הסכום הנזכר (3,000 ש"ח) וההמחאות המוחזקות אצל המבקש, וזאת כנטען לאחר שהמבקש הגיש את השיקים להוצאה לפועל. האחרון, מצדו, הגיש אף הוא תביעה (ת"ק 13547-04-13), בה נטען כי המשיבים עזבו את הדירה בניגוד גמור להסכם השכירות. בשל הפרה נטענת זו ובשל נזקים נטענים בדירה ועגמת נפש עתר המבקש לחייב את המשיבים בסכום של 29,980 ש"ח.

ב.בפסק דינו מיום 16.10.13 קיבל בית המשפט (השופט ברינגר ) את תביעתם של המשיבים, ודחה את תביעתו של המבקש. בפסק הדין ציין בית המשפט, כי הוא מקבל את עדותם של המשיבים בנוגע לקיצור תקופת השכירות וזו מהימנה עליו, ומנגד כי לא הוכחו הנזקים ברכוש הנטענים על-ידי המבקש. בית המשפט נדרש גם לתמונות שצולמו על-ידי המשיבים, המחזקות – כך נאמר – את מסקנותיו. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (רת"ק 27442-11-13) – נדחתה בהחלטה מיום 29.12.13 (סגנית הנשיא יפה-כ"ץ ). נאמר, כי טענותיו של המבקש מצויות במישור העובדתי, בו ממעטת ערכאת הערעור להתערב, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה. עוד נאמר – בזיקה לטענת המבקש כי בית המשפט לא איפשר לו להעיד עדים – כי פרוטוקול הדיון אינו תומך בטענה זו, ואדרבא – הוא מלמד כי בית המשפט איפשר לו להעלות מלוא טענותיו.

ג.מכאן בקשת רשות הערעור, בה חוזר המבקש על גרסתו העובדתית. בין היתר נטען, כי בתי המשפט הקודמים התעלמו מהפרת ההסכם על-ידי המשיבים ומהנזקים שנגרמו לדירה. המבקש טוען לעוול ולחוסר צדק משווע.

ד.לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במקרים בהם מתעוררת שאלה כללית, החורגת מעניינם של הצדדים. כך בכלל, וביתר שאת בהליכים שהורתם בבית המשפט לתביעות קטנות, שאף הערעור לבית המשפט המחוזי על הכרעותיו הוא ברשות ולא בזכות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984). ראו, לאחרונה, רע"א 3376/14 רפאל נ' פייטל (2.6.14), שם הזדמן לי לציין (בפסקה ז') –

"אמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הן מטבען מחמירות אף יותר, כאמור: רשות זו תינתן 'במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר' (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (2005); רע"א 4587/12 קטורזה נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2012), בפסקה ה'; בן-נון וחבקין

הערעור האזרחי , מה' 3 (2012) בעמ' 552-551). יפים לעניין זה דבריו של המלומד ד"ר שלמה לוין: 'סיכוייה של בקשה כזו להצליח הם מועטים. כרגיל קופץ בית המשפט את ידו ממתן רשות לערער בגלגול שלישי, אלא אם כן מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, והדברים הם מקל וחומר בעניין שנדון לראשונה בבית המשפט לתביעות קטנות, שהערעור על פסק דינה בערכאה השניה טעון נטילת רשות' (ש' לוין, פרוצדורה אזרחית – סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט , תשס"ג – 2003, בעמ' 100-99)".

ה.בנדוננו, לא נטען בבקשה – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, באשר עיון בה מלמד כי טענותיו של המבקש נטועות במובהק במישור העובדתי, ונסבות על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתביעות קטנות, שאושררו בבית המשפט המחוזי. קביעות אלה – כמפורט מעלה – הושתתו, במידה רבה, על התרשמותו של בית המשפט מעדותם של המשיבים ומהימנותה. משאלה פני הדברים, איני סבור גם כי נגרם עוול או עיוות דין למבקש, אף אם ניתן להבין אנושית את אי-הנחת שלו מן התוצאה. נוכח זאת, ועל רקע האמור, אין ענייננו עומד באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, לא כל שכן בהליך שהחל בבית המשפט לתביעות קטנות.

ו.איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור.