רע"א 1131/14 ציון בן דלק נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

נגד המבקש התנהלו הליכים בלשכת הוצאה לפועל לאחר שחברה עסקית, שלחובותיה היה ערב, קרסה וצברה חובות למשיב 1 (להלן: המשיב ). בקשת המבקש, לסגירת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו ולעיכוב ההליכים בו בשל טענת "פרעתי", נדחתה על-ידי רשם ההוצאה לפועל, על סמך כתבי הטענות של הצדדים ובלי שהתקיים דיון בבקשה. בפסק דינו מיום 24.6.2012 קיבל בית משפט השלום, באופן חלקי, ערעור שהגיש המבקש על החלטת רשם ההוצאה לפועל. בפסק דינו קבע בית משפט השלום, כי בפני רשם ההוצאה לפועל לא התבררה די הצורך טענת המבקש באשר לשיהוי שנקט המשיב בגביית חובו, והטענה כי הדבר הביא לתפיחת החוב ושינוי מצבו של המבקש לרעה. נוכח האמור הורה בית משפט השלום על החזרת התיק לרשם ההוצאה לפועל לצורך בירורה העובדתי של טענת השיהוי ולצורך זה בלבד.

2.

בהחלטתו מיום 10.9.2013 דחה רשם ההוצאה לפועל את טענת המבקש לפיה המשיב השתהה בנקיטת הליכים לגביית חובו. תחילה קבע רשם ההוצאה לפועל כי מעבר לטענות כלליות ולא מבוססות "לא הוצג כל תחשיב המצביע על כך כי החוב לזוכה [המשיב], לאחר התשלומים ששולמו לזוכה [המשיב] ובניכוי הפרשי הריבית שנצברו במהלך השנים (בהם השתהה הזוכה [המשיב] לשיטת החייב [המבקש]) הביאו לאיפוס החוב". בבחינת מעבר לדרוש, סקר רשם ההוצאה לפועל את עדויותיהם של גורמים המעורבים בתיק, ובכלל זאת המבקש עצמו, וקבע כי ממכלול הנתונים עולה שהמשיב או מי מטעמו לא השתהו בגביית חובו של המבקש.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית משפט השלום נדחה ביום 1.12.2013. תחילה קבע בית המשפט, כי אין מקום לדון בטענות המבקש, ככל שהן חורגות מנושא השיהוי, שהרי בפסק דינו של בית משפט השלום מיום 24.6.2012 הודגש כי עניינו של המבקש יוחזר לרשם ההוצאה לפועל לבירור טענת השיהוי בלבד. לגופם של דברים נקבע, כי המבקש אכן לא עמד בנטל להוכיח את טענתו כי המשיב השתהה בגביית חובו או כי הדבר שינה את מצבו של המבקש לרעה, שכן טענותיו בעניין זה נטענו ללא ביסוס או תחשיב מדויק שיתמוך בטענתו. בית המשפט עמד גם על נימוקיו הנוספים של רשם ההוצאה לפועל לדחיית טענת השיהוי וקבע, כי מעבר לכך שמדובר בממצאי עובדה ומהימנות בהם לא תטה ערכאת הערעור להתערב, הרי שהמבקש לא הצביע על עילה טובה להתערב בקביעותיו של הרשם בעניין זה.

3.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום נדחתה אף היא. באשר לטענת השיהוי נקבע, כי לא נמצא שבפסק דינו של בית משפט השלום נפל פגם המצדיק התערבות, וכי חוות הדעת שצורפה לבקשת רשות הערעור (בלא שניתנה רשות לצרפה) ממילא אינה עוסקת בנזק לגביו נטען כי הוא נגרם למבקש בעקבות השיהוי הלכאורי מצד המשיב. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

המבקש, שאינו מיוצג, פורש בבקשתו את הרקע לבקשתו וכן טענות החורגות מטענת השיהוי, שלשם בירורה הוחזר התיק לרשם ההוצאה לפועל. לטענת המבקש, בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום מיום 1.12.2013, שבו נאמר כי טענותיו בעניין השפעת השיהוי על חובו לא זכו לתמיכה ראייתית, צורפה לבקשת רשות הערעור חוות דעת חשבונאית המבססת את טענותיו בעניין זה.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הקודמות בעניינו של המבקש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלא שתתבקש תשובה. מהרקע שנפרש לעיל נקל להבין שהבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של בעלי הדין באופן שיצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי". כאמור, לעיל, עניינה של הבקשה בטענת המבקש כי, בניגוד לקביעת רשם ההוצאה לפועל, המשיב אכן השתהה בגביית חובו והדבר השפיעה לרעה על מצבו נוכח תפיחת החוב כתוצאה מחלוף הזמן. ברי כי עניין זה תחום לדלת אמותיו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים ועל כן אינו מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה (ראו, למשל, רע"א 4932/14 וולך נ' עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ

(15.7.2014)).

זאת ועוד, לטענת המבקש, בעקבות פסק דינו של בית משפט השלום, הוא צרף לבקשת רשות הערעור חוות דעת המבססת את טענותיו בעניין הנזק שנגרם עקב השיהוי. מעבר לכך שחוות דעת זו הוגשה לבית משפט קמא בלא נטילת רשות, הרי שמעיון בה עולה, כי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, אין בה התייחסות לטענות המבקש בעניין השיהוי ולכן אין בה כדי לשנות ממסקנות רשם ההוצאה לפועל בעניין זה. אם לא די בכך, הרי שרשם ההוצאה לפועל ביסס את החלטתו גם על ממצאי עובדה ומהימנות, אשר נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות שלא מצאו להתערב בהם, ונראה כי גם בטענות המבקש בפניי אין כדי להביא להתערבותו של בית משפט זה בממצאים אלה (לא כל שכן בגלגול רביעי).

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.