רע"א 1135/06ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ נ. עמותת שכונת קוטגים בשועפאט

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) מיום 2.1.06 בבש"א 8371/04 בתיק פש"ר 180/96, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את המבקשת למתן הוראות, כפי שיפורט להלן. אציין, כי למקרא התיק נדהמתי מריבוי ההליכים לאין ספור שנוהלו בין הצדדים, שהפכו להיות עצים אשר קשה ביותר למצוא בהם יער. איני יודע אם לא אשחית מלים לריק אם אביע תקוה שהחלטה זו תשים קץ לכך.

ב.

המבקשת (חברה בפירוק; להלן המבקשת ) והמשיבה 1 (עמותה בפירוק; להלן העמותה ) היו בעלות הדין העיקריות בבוררות שנתקיימה לפני נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר . המבקשת והעמותה התדיינו ביניהן בערכאות שונות כאמור ביחס לסכסוכים כספיים, שמקורם בפרויקט בנייתם של קוטג'ים בשכונת שועפאט בירושלים (להלן הפרויקט).

ג.

העמותה הוקמה לצורך ייזומו של הפרויקט. בהתאם להסכם עמה החלה המבקשת בבניית הדירות, אך בעקבות סכסוכים הפסיקה את העבודות. בהליך בוררות קודם, שהסתיים בראשית שנת 1997, חייב הבורר ( השופט

בדימוס חיים שפירא ע"ה) את העמותה, ביחד עם גופים נוספים, לשלם למבקשת סך של כ-7.7 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדי שזו תוכל להמשיך בביצוע עבודות הבנייה. המבקשת עתרה לביטול פסק הבורר שפירא ועתירתה נדחתה על-ידי השופט גל; נגד המשיבה 1 נפסקו הוצאות בסך 90,000 ₪, נכון ל-3.8.98; בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה.

ד.

החוב למבקשת לא שולם, והיא פנתה לבית-המשפט המחוזי בירושלים לשם מימוש זכות עיכבון על בתי המשתכנים. ואולם כיוון ששווי הדירות שהוקמו בפרויקט היה גדול משווי החוב, קבע בית-המשפט המחוזי ( השופטת א' פרוקצ'יה ), ביום 14.8.97, שכנגד עמידה בתנאים מסוימים והפקדת סכום מסוים בידי מפרק העמותה, יוכל כל רוכש דירה לקבל את דירתו והעיכבון שהוטל עליה לזכות המבקשת יוסר. האמור קרוי בהמשך ההתדיינויות "הסדר פרוקצ'יה" או "קרן פרוקצ'יה".

ה.

ביום 21.2.01 החליטו באי-כוחן של המבקשת והעמותה להעביר את כל הסכסוכים שהיו תלויים ביניהן להכרעתו של בורר, הנשיא שמגר . בהסכם שנכרת ביניהן, הוסמך הבורר לפסוק בכל המחלוקות שהועברו להכרעתו. בפסק בוררות שהוציא מתחת ידו ביום 11.9.01, קבע הבורר שמגר – שהוסמך ליתן הכרעתו גם על דרך של פשרה – כי מן הקרן המצויה בידי מפרק העמותה מכוח "הסדר פרוקצ'יה", עליו להעביר למפרק המבקשת סכום של 5.1 מיליון ש"ח וכן "כל סכום שהתקבל אצלו החל ממועד הדיון ועד היום". להלן הוסיף הבורר וקבע, כי "סכום נוסף של 1.5 מיליון ש"ח מתוך כל סכום שייגבה בעתיד על ידי מפרק העמותה יועבר לידי מפרק [המבקשת]". המועד לתשלומו של הסכום הנוסף לא נקבע, אלא נאמר כי הוא "יועבר בהקדם, לאחר גבייתו, בעקבות דיווח לכונס הנכסים הרשמי, ועל פי הנחייתו", וכן כי "הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל".

ו.

המחלוקת בין הצדדים היא האם הסכום (ה"מקורי") של 152,000 ש"ח, שנצבר בקרן "הסדר פרוקצ'יה", ושלטענת המבקשת עומד כיום על סך כ-414,000 ₪ ליום הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי (להלן הסכום שבמחלוקת) אמור להיות משולם למבקשת בנוסף לסכום של 5.1 מיליון ש"ח ובנוסף לסכום של 1.5 מיליון ש"ח כטענת המבקשת, או שמא נכלל הוא בסכום של 1.5 מיליון ש"ח כטענת העמותה.

ז.

ביום 4.3.04 דחה בית-משפט זה בע"א 10000/01 ר.א.מ. מהנדסים וקבלנים נ' עמותת שכונת הקוטג'ים, (לא פורסם) (מפי השופט מצא) את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות שבגדרו הכריע הבורר שמגר בתביעות שהובאו לפניו. במסגרת פסק-דינו התייחס בית-משפט זה לסכום שבמחלוקת, בקבעו כדלקמן: "מפרק העמותה קיים את פסק הבוררות, בכך שהעביר לכונס הנכסים הרשמי, לזכות מפרק המבקשת, את מלוא הסכומים שנצברו בקרן שבידו: סך 5.1 מיליון ש"ח שהופקד בידו ועוד סך של 152,000 ש"ח שהגיע לידו לאחר מועד הדיון ועד למועד מתן הפסק". עוד הוסיף בית-משפט זה כי "איננו רואים טעם להידרש להשערות ולסברות שהעלו באי-כוח הצדדים לעניין מרכיבי החישוב שעל יסודו העמיד הבורר את גובה יתרת חובה של העמותה כלפי המבקשת- לאחר ניכוי מלוא הסכומים שנצברו בידי מפרק העמותה... והועברו על ידו לזכות המבקשת – על סך 1.5 מיליון ש"ח".

ח.

המבקשת הגישה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשה למתן הוראות, בה עתרה לחייב את העמותה לשלם לה את הסכום שבמחלוקת; לשלם לה את הוצאות המשפט שנפסקו על-ידי השופט מ' גל כאמור מעלה; וכן להורות על ביטול אסיפת הנושים של העמותה,

אשר התקיימה ביום 21.7.04 ואשר המבקשת לא זומנה אליה, לטענתה בניגוד לדין.

ט.

(1) בהחלטה מיום 2.1.06 ציין בית-המשפט המחוזי באשר לסכום שבמחלוקת, כי המענה לשאלה זו טמון בפסק הבוררות, ולפיו ברור, כי הבורר שמגר שיקלל את כל הסכומים לסך של 6.6 מיליון ש"ח ולא מעבר לכך; זאת - שכן להערכת בית המשפט חפץ הבורר למנוע מצב, לפיו גם אם אילו נגבו סכומי כסף גדולים, היו הללו עוברים לרשות המבקשת ללא כל הגבלה.

(2) בית-המשפט המחוזי אף התייחס קצרות לעתירת המבקשת לבטל אסיפת נושים אליה לא הוזמנה, בקבעו כי הוא דוחה את הבקשה, מכיוון שאין חולק, כי אם ייפסקו הסכומים המבוקשים יהא בידי העמותה לשאת בתשלומים אף ללא ביטול האסיפה וקיומה מחדש, באשר החוב הנטען הוא חוב של הפירוק.

(3) בית בעניין ההוצאות קבע בית המשפט, כי אכן פסק הבוררות אינו כולל את ההליכים שהסתיימו, כעולה מתוך רשימת הנושאים שהועברו לבוררות; על כן על העמותה לשלם סכום של 90,000 ש"ח בצירוף מע"מ, נכון ליום פסיקתו מתחילה, בקיזוז סכומים שנפסקו לזכות המשיבה.

י.

מכאן הבקשה הנוכחית.

י"א.

נטען בבקשה כי שגה בית המשפט המחוזי בהכרעתו באשר לסכום 414,459 ₪ (ליום בקשת רשות הערעור), וכי פסק הבוררות מפי הנשיא שמגר הורה לעמותה להעביר לידי המבקשת סכומים הכוללים את המרכיבים הבאים: חיוב העמותה בתשלום הסכום של 5.1 מיליון ש"ח באופן מידי למבקשת; חיוב המשיבים להעביר לידי המבקשת כל סכום שהצטבר בעקבות הסדר השופטת פרוקצ'יה, החל ממועד הדיון ועד ליום מתן הפסק; ולבסוף, חיוב העמותה בהעברת סכום נוסף של 1.5 מיליון ש"ח לידי המבקשת מתוך כל סכום שייגבה על-ידי מפרקה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הפסק ועד למועד לתשלום בפועל. לכן אין לראות את הסכום שנפסק על-ידי הבורר שמגר ככולל הכל. כן נטען על-ידי המבקשת, כי טעה בית-המשפט המחוזי שעה שלא דן כלל בטענותיה לעניין ביטול אסיפת הנושים והסדר הנושים של העמותה.

י"ב.

תשובת העמותה לטענות המבקשת היא, כי בפסק הבורר שמגר נקבע, שהעמותה תשלם למבקשת סך כולל של 6.6 מיליון ש"ח, ורובו ישולם מתוך הכספים המצויים בידי מפרק העמותה, המשיב 2, ביום ההחלטה; קרי - סכום של 5.1 מיליון ש"ח שהיו בידיו בזמן הדיון, וכן כל סכום שנתווסף מיום הדיון ועד לפסק הבוררות, דהיינו 152,000 ש"ח. כן נקבע שהיתרה בסך 1,348,000 ש"ח תשולם בהקדם ובתיאום עם הכונס הרשמי. מפרק העמותה טוען עוד, כי כבר במהלך חודש אוקטובר 2001 הבהיר למפרקי המבקשת ולכונס הנכסים הרשמי, כי היתרה לתשלום היא 1,348,000 ₪, שהם 1.5 מיליון ש"ח פחות 152,000 ש"ח.

י"ג.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה.

י"ד.

פסק הבוררות של הבורר שמגר עומד על תילו וכאמור בקשה לביטולו נדחתה בע"א 10000/01 האמור. במסגרת פסק-דינו, התייחס בית-משפט זה למחלוקת הכספית וקבע בין השאר (סעיף 4 לפסק הדין) כי " מפרק [הוא המשיב כאן] העמותה קיים את פסק הבוררות". קביעה זו חשובה לענייננו, משום שבעת מתן פסק-הדין, ידוע היה, על בסיס שורה של ראיות, לרבות מכתבים שהוציא מפרק העמותה כבר במהלך חודש אוקטובר 2001, כי מפרק העמותה יוצא מתוך ההנחה, שהסכום שקבע הבורר שמגר הוא 6.6 מיליון ש"ח. לדידי ברור מעיון בפסק הבורר ובפסק דינו של בית משפט זה כי יעודו היה לסיים את הסכסוך ולא להותיר פתחים חדשים. לא למותר להזכיר, כי הבורר שמגר דחה את בקשת ההבהרה של המבקשת, בקבעו בהחלטה מיום 17.10.01 כי "פסק הבוררות הינו ברור ואיננו מצריך הבהרה נוספת".

ט"ו.

כך אף באשר לטענת המבקשת באשר לאי זימונה לאסיפת הנושים. ביום 1.8.04 אישר בית-המשפט המחוזי בירושלים את הסדר הנושים, אשר בסעיף 5 בו נכתב מפורשות, כי במסגרת ההסדר ישולם למבקשת סך 1,348,000 ש"ח (כלומר 1.5 מיליון ש"ח למעט הסכום שבמחלוקת), וסכום זה יהוה סילוק מלא ומוחלט של כל המחלוקות בין הצדדים. ככלל, הסדר הנושים שאושר כדין מחייב את כלל נושי המבקשת, וזאת לפי האמור בסעיף 350(ט) לחוק החברות, תשנ"ט 1999; לפי תקנה 36 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002, הסדר נושים שאושר, דינו כדין פסק-דין והוא תקף כלפי כולי עלמא. המבקשת לא עירערה על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 1.8.04, שאישרה את

הסדר הנושים, ועל כן יש לראותו כפסק דין חלוט, המאשר אגב הסדר הנושים גם את אסיפות הנושים שקדמו לו, ואשר הסדר הנושים הוא תוצאתן.

ט"ז.

כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה. המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחתו של בא כוחה בסך 5,000 ₪.