רע"א 1135/97 בן שחר פנחס נ. אשורי אורי

השופט ת' אור :

1.הוחלט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

2.בית המשפט המחוזי קבע, שהמשיב לא קיים חוזהו עם המבקש. על אף האמור בחוזה, לא קיבל את החזקה במושכר ולא שילם את דמי השכירות על פי החוזה. כן קבע בית המשפט, שהמשיב לא היה זכאי לבטל את החוזה, כפי שהתיימר לעשות, ולפיכך ביטולו אותו היווה הפרה של החוזה. אלא שבית המשפט המחוזי החליט לקבל את ערעור המשיב, על יסוד הטענה שהמבקש לא הוכיח את נזקיו. בבסיס קביעה זו עמדה העובדה שלא הוצג על ידי המבקש חוזה שכירות אותו כרת, לדבריו, עם אחר, כעבור זמן, ביחס לאותו מושכר. וכאילו באין ההסכם, לא הובאו ראיות להוכחת גובה הנזק.

3.לדעתנו, נתפס בית המשפט לטעות בקביעתו האמורה. לבית משפט השלום הוגש תצהירו של המבקש אשר שימש במקום חקירה ראשית. בתצהיר זה, מפרט המבקש את שיעור נזקיו עקב זאת שמשך ארבעה וחצי חודשים לא הצליח להשכיר את המושכר, וגם כשהשכיר אחר כך את המושכר, היה זה בדמי שכירות בסך 900 דולר לחודש, בעוד ועל המשיב היה לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 1,100 דולר. המבקש מצהיר, תוך פירוט הנזק, על הפסד של 6,520 דולר (בתצהיר נספח ה' לבקשה). על חלק זה של תצהירו לא נחקר המבקש כלל. המשיב לא הגיש בנקודה זו תצהיר משלו או ראיות לסתור. יתר על כן, כשטען המבקש בסיכומיו בבית משפט השלום לנזקיו כאמור, לא באה לכך הכחשה בסיכומים מטעם המשיב. לכאורה, אם כן, הוכח גובה הנזק ולא היה חולק לגביו, אפילו ללא הצגת ההסכם של המבקש עם השוכר שבא, כעבור חודשים, במקום המשיב.

אכן, בית משפט השלום פסק למבקש סכום נמוך מהאמור בתצהיר המבקש. בהסתמכו על אמירה של המבקש במהלך הדיון, וכן בהסתמך על מכתבים שכתב למשיב, פסק לו סכום של 5,500 דולר בלבד, בצירוף חיובי לואי. על יסוד אלה, אכן רשאי היה בית המשפט להפחית מסכום הפיצויים אותו תבע המבקש.

4.בהסתמך על כל האמור, דין הערעור להתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל בזה, ואנו קובעים שפסק דינו של בית משפט השלום יחזור על מקומו, כך שעל המשיב לשלם למבקש כאמור בפסק דינו של בית משפט השלוםן.

כן ישלם המשיב למבקש הוצאות בשתי הערכאות - בבית המשפט המחוזי ובפנינו - בסכום כולל של 10,000 ש"ח.