רע"א 1141/99 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נ. אשורנס גנר

המבקש תבע את המשיבות מכוח פוליסת ביטוח בנקאי, לכיסוי נזקים שנגרמו לבנק צפון אמריקה בע"מ (להלן: הבנק) ונתגלו בעקבות חשיפת פרשת המעילות שבוצעו בבנק על-ידי מנהליו. במסגרת תובענה זו הגישו המשיבות לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למתן צו, אשר יחייב את המבקש להוסיף ולהשיב לשאלון שהוגש לו ולמסור תצהיר גילוי מסמכים עדכני.

המשיבות טענו, כי לגבי חלק מן השאלות שפורטו בשאלון השיב המבקש את התשובה "איני יודע", מבלי שניסה לברר את התשובה. כן טענו המשיבות, כי המבקש התחמק ממתן תשובה לחלק מן השאלות בשאלון על-ידי מתן הפנייה בתשובותיו לכתבי בי-דין אחרים הקשורים בפרשה. לבסוף טענו המשיבות, כי המבקש סיפק להן תצהיר גילוי מסמכים ישן ולא מעודכן. המבקש, מצידו, טען בתשובה, כי עובדת היותו מפרק הבנק פוטרת אותו מן הצורך להשיב לשאלון, במיוחד לגבי אותן שאלות הנוגעות לעניינים שהם בידיעת עובדים לשעבר של הבנק. עוד טען המבקש כי עמד בחובתו להשיב לשאלון משהפנה את המשיבות לדלות את התשובות למקצת מן השאלות שנשאל, בכתבי בי-דין ובמסמכים אחרים. לבסוף הוסיף המבקש כי יש בשאלות שנשאל בשאלון משום הכבדה.

בית-המשפט המחוזי (השופטת הילה גרסטל) קבע כי אם סבור המבקש כי שאלה כלשהי מתוך השאלון אינה רלבנטית למחלוקת שבין הצדדים או אם סבור המבקש כי מצויה בידו עילה הפוטרת אותו מלהשיב לשאלה, הרי שעליו לציין בתצהיר התשובה מדוע הוא מסרב לענות ישירות לאותה שאלה. על-כן הורה בית-המשפט המחוזי למבקש להשיב תשובות השלמה לשאלון ולהמציא לידי המשיבות תצהיר גילוי מסמכים מעודכן על-פי טופס 11 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן: התקנות). לגבי טענת ההכבדה, ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש טען זאת בדיעבד ובאופן סתמי.

בפניי חוזר המבקש על הטענות שנטענו לפני בית-המשפט המחוזי, ומוסיף עוד טענה והיא כי צו גילוי המסמכים לפי טופס 11 לתקנות, שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי מטיל עליו משימה שהיא למעלה מכוחותיו, בעיקר משום שהצו מחייבו - בהתאם לסעיפים 2 ו3- לטופס 11 לתקנות - לתאר את כל המסמכים שהיו בעבר בחזקת ובשליטת הבנק, את תאריך יציאתם משליטתו ואת מקום הימצאם הנוכחי.

דין הבקשה להידחות. אכן, בעל דין הנדרש להשיב לשאלון מחויב להשיב לפי מיטב ידיעתו. כשירותו של המבקש כמפרק אינה שוללת ממנו את האפשרות להשיב כמיטב ידיעתו או לברר כמיטב יכולתו את התשובות לשאלון. בעניין זה כבר נקבע כי חוסר יכולתו של תאגיד לכפות על עובדיו לשעבר למסור לידיו מידע, אינו מהווה סיבה מספקת שלא לנסות ולהשיג מידע זה באופן סביר. ראו רע"א 7226/97 אנגל חברה לקבלנות וייזום פרוייקטים בע"מ נ' ענתבי (טרם פורסם), בסעיף 3 לפסק-הדין.

למותר לציין כי הפניית בעל הדין, במסגרת התשובות לשאלון שהציג ליריבו, לחפש את התשובות שביקש במקורות אחרים, נושאת אופי מתחמק ועל-כל-פנים אינה עומדת בסטנדרט המוצב לנשאל - להשיב כמיטב ידיעתו. מטרת השאלון, בין היתר, היא לחייב את בעל הדין המשיב לשאלון להצהיר כמיטב ידיעתו, על-מנת למקד ולצמצם את היקף הפלוגתאות שבין הצדדים. הפניית השואל אל מקורות שאינם ידיעתו של הנשאל, במקום להשיב תשובה, אינה פועלת להשגת מטרה זו.

אף התנגדותו של המשיב לצו גילוי המסמכים לפי טופס 11 לתקנות - דינה להידחות. בקשת המשיבות מבית-המשפט המחוזי לתת את צו גילוי המסמכים לפי טופס 11 לתקנות נבעה מן העובדה שהמבקש מסר לידיהן בשנת 1998 תצהיר גילוי מסמכים משנת 1993, שאינו מעודכן. מעיון בבקשת המשיבות בהליך שהתנהל בבית-המשפט המחוזי ובהחלטתו של בית-המשפט המחוזי עולה שממילא בקשת המשיבות למתן צו גילוי מסמכים הוגבלה לתצהיר גילוי מסמכים משלים אשר בו נדרש המבקש לפרט את "המסמכים הנוספים שהגיעו לידיו ו/או לשליטתו מאז הגשת התצהיר הקודם". בנסיבות אלו ברור שאין המבקש צריך לחשוש כי יידרש להצהיר על מסמכים שלא היו בידיעתו או בחזקתו או שלא יכול היה להשיגם כבר בעת מסירת התצהיר המקורי למשיבים ושלא הגיעו לידיו במהלך התקופה שבין הגשת התצהיר המקורי לבין הגשת התצהיר על-פי הצו שהוציא בית-המשפט המחוזי.

גם ביתר טענותיו של המבקש לא מצאתי ממש ויש לדחותן.

בשולי הדברים תוקף המבקש את הימנעות בית-המשפט המחוזי מהקדמת הדיון בשאלת היקף הכיסוי הביטוחי שחייבות בו המשיבות. המבקש גורס כי הקדמת הדיון בשאלה זו עשויה היתה לצמצם את היקף ההתדיינות בין הצדדים. אף טענה זו יש לדחות על הסף. מקומה של טענה זו הינו בהגשת בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי (המר' 3976/97), במסגרתה הגיש המבקש את בקשתו להקדמת הדיון בפלוגתא האמורה. בקשת רשות הערעור שבפניי אינה נוגעת להחלטה זו. ההחלטה עצמה, אם היתה כזו, לא צורפה ועל-כן אין כל מקום להתייחס אליה.

הבקשה נדחית.