רע"א 11467/03 פודי מוחמד נ. אליהו ציון

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא מ' בן דוד, וכבוד השופטים נ' ממן וא' אברהם), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בו נדחתה תביעת המבקש לפיצוי בגין נזקי תאונת דרכים.

בשנת 1998 עלה המבקש למונית בבעלותו של המשיב 1. בעודו עומד ליד הנהג איבד המבקש את שיווי משקלו וראשו נחבט בעמוד ברזל שמאחורי מושב הנהג. המבקש ירד מן המונית ולמחרת פנה לבית חולים העמק בעפולה שם נבדק ונשלח לביתו עם המלצה לחמישה ימי מנוחה ונטילת משככי כאבים במקרה הצורך. בשנת 2001 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בעפולה, כנגד המשיבים, במסגרתה טען כי נפגע בראש בצלעות וברגל ימין, וכי בעקבות התאונה נאלץ לצאת לחופשת מחלה של עשרה ימים מעבודתו. כן נטען בתביעה כי עובר לתאונה היה המבקש בריא בנפשו ובגופו ואילו לאחריה סובל המבקש מכאבי ראש. בבית משפט השלום התברר כי המבקש כלל אינו עובד, אלא מתקיים מקצבת נכות, וכי הוא נפגע בעבר בצורה קשה בתאונת דרכים. בית המשפט אומנם דחה את טענת המשיבים לפיה המבקש גרם בכוונה לפגיעתו, אך התרשם כי המבקש ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו כדי ליצור יש מאין תביעה כנגד המשיבים, לשם קבלת פיצוי. בדיקותיו של המבקש בבית החולים לא גילו כל פגיעה או ממצא רפואי אחר, כך קבע בית משפט השלום, והמבקש אף לא נזקק להמשך טיפול. במצב דברים זה, סבר בית משפט השלום, כי פגיעתו של המבקש הייתה פגיעה זניחה המהווה "נזק של מה בכך", ומכל מקום אינה עולה כדי "נזק גוף" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). לפיכך, קבע בית משפט השלום כי המבקש לא עמד בנטל הוכחת תביעתו, דחה את התביעה, והורה למבקש לשאת בהוצאות המשיבים בסך 9,000 ש"ח.

2.המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שנקבע שהמבקש אכן נפגע, אין בפגיעה כדי להוות נזק גופני ואף לא נזק נפשי. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, מקרה זה מהווה דוגמא מובהקת לפגיעה של מה בכך שאינה מזכה בפיצויים. לעניין הוצאות המשפט שנפסקו למשיבים בבית המשפט השלום קבע בית המשפט המחוזי כי אינן חורגות מגדר הסביר וכי ממילא אין ערכאת הערעור מתערבת בעניינים כגון דא אלא במקרים נדירים. לאור כל אלה דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש והטיל עליו הוצאות המשיבים בסך 5,000 ש"ח. מכאן לבקשת רשות הערעור שבפני.

המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה משפטית כללית המצדיקה דיון שלישי. המבקש מוסיף וחוזר על הטענות שהעלה בפני הערכאות דלמטה. לשיטתו, הנזק שנגרם לו אינו נזק של מה בכך, וממילא, טוען המבקש, חוק הפיצויים אינו קובע סף מינימלי של נזק, הנדרש בכדי שיחולו הוראותיו. הפרשנות שניתנה לחוק הפיצויים בערכאות דלמטה נוגדת, כך סובר המבקש, את תכלית החוק. המבקש אף שב ומלין על ההוצאות שנפסקו נגדו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי.

3.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי שתתבקש תגובה. בקשתו של המבקש אינה מגלה עילה שתצדיק דיון נוסף, שלישי, בעניינו. שתי ערכאות דנו בטענותיו של המבקש לעומקן והגיעו למסקנה כי למעשה על אף שהמבקש נפגע בתאונה לא נגרם לו נזק בר פיצוי. במילים אחרות - מסקנתן של הערכאות דלמטה הייתה כי פגיעתו של המבקש לא גרמה לו נזק; ואכן פגיעה אינה בהכרח נזק. לפיכך, אין מקום להתערב בהחלטותיהן של הערכאות דלמטה לגופו של עניין, וקל וחומר שאין מקום להתערב בהחלטותיהן לגבי פסיקת הוצאות.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבים אין צו להוצאות.