פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
1147/07
בפני:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ
המבקשים:
1. יעקוב פארוק
2. יעקוב יוסף
נ ג ד
המשיבה:
פלד ובניו חברה לבניין ופיתוח בע"מ
הוגש הליך
החלטה
במסגרת ההליך שבכותרת התעוררה שאלת הדרך הראויה להשיג על החלטת בית משפט קמא.
1.
לצורך הדיון בסוגיה שבפני אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. במסגרת רע"א 10455/06, אשר הוגש ביום 18.12.06, הגישו המבקשים בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה אשר דחה את בקשתם לביטול פסק בורר ואישר את פסק הבורר פרט לנושא אחד אשר הוחזר לבורר על מנת שיכריע בו. המשיבה הגישה בפני בית משפט קמא בקשה למתן פסיקתה בהתאם לפסק הדין. הבקשה נדונה בפני רשמת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת חני הורוביץ). המבקשים התנגדו לבקשה. כבוד הרשמת קיבלה את בקשת המשיבים ונתנה פסיקתה בהתאם. ביום 21.1.07 הוגש על ידי המבקשים ההליך שבכותרת, אשר במסגרתו הוגשה על ידם בקשה למתן רשות לערער על החלטת כבוד הרשמת.
2.
המבקשים הגישו בקשה לאיחוד ההליכים הנ"ל וכן הגישו בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת. במסגרת תגובת המשיבה לבקשה נטען כי ההחלטה למתן הפסיקתה, כמו הפסיקתה עצמה, הינה "החלטה אחרת", ובשים לב לכך שההחלטה נתנה על ידי רשמת בית המשפט המחוזי, הדרך להשיג עליה היא באמצעות הגשת ערעור על החלטת רשם לבית המשפט המחוזי. המבקשים מתנגדים לכך. לטענתם, תקיפת החלטת כבוד הרשמת נעשתה כדין. זאת, שכן לפי הנטען, הפסיקתה שנתנה על ידי כבוד הרשמת הינה במהותה, פסיקתה "מתקנת" ולא
פסיקתה "משקפת", ולפיכך הדרך לתקיפתה נגזרת ממעמד ההחלטה המקורית. במקרה דנן, הדרך להשיג על ההחלטה המקורית הינה באמצעות הגשת בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון ולפיכך גם ההליך הערעורי על מתן הפסיקתה הוגש, כדין, כבקשת רשות לערער לבית משפט זה.
3.
לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיבה.
המבקשים שטחו בפני כבוד הרשמת את טענותיהם לפיהן לא היה מקום ליתן את הפסיקתה המבוקשת מנימוקים שונים, ובכללם שאין הפסיקתה תואמת את פסק הדין ואת ההוראות האופרטיביות הכלולות בו. כבוד הרשמת דחתה טענות אלה שכן היא סברה שהפסיקתה משקפת את החלקים הרלבנטיים בפסק הדין אשר לגביהם נתנה החלטה אופרטיבית סופית. במצב דברים זה, כל עוד לא הוחלט אחרת על ידי ערכאת ערעור, החלטת הרשמת מחייבת את הצדדים וזאת אף לצורך דרך תקיפת ההחלטה (השוו: בש"א 8768/06 משה ינקוביץ נ' חברת הירקון בע"מ , תק-על 2007(1), 3252 פסקה 5). אין מחלוקת בין הצדדים כי פסיקתה משקפת, בהיותה טפלה להליך העיקרי, הינה "החלטה אחרת" (ראו: ע"א 1050/01 גבעת כוח נ' עו"ד זרח רוזנבלום , תק-על 2002(1), 757). לפיכך, ככול שסוברים המבקשים שהחלטת הרשמת מוטעית, ובעניין זה איני מביעה כל דעה, היה עליהם להגיש ערעור על החלטת רשם לבית המשפט בו מכהן הרשם, קרי לבית המשפט המחוזי בחיפה.
אוסיף, כי איני מתעלמת מכך שבנסיבות, בהן קיים הליך תלוי ועומד בפני בית משפט זה על פסק הדין העיקרי, כמו במקרה דנן, הפיצול בין ההליכים מוביל לתוצאה שאינה משביעת רצון לפיה הבקשה למתן רשות לערער על פסק הדין תידון בפני בית משפט זה, ואילו הערעור על מתן הפסיקתה יידון לפני בית המשפט בו מכהן הרשם. חרף האמור, אין בכך כדי לשנות את מסקנתי הנ"ל. הטעם המרכזי לכך הינו שעל פי דין, הדרך לערער על החלטה אחרת של רשם הינה באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט בו הוא מכהן רשם וכי עקיפתה של ערכאת ערעור זו עלולה לפגוע בזכויות הצדדים שכן יש בה משום "דילוג" על ערכאת ערעור (השוו: בע"א 853/06 אילן אזולאי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , תק-על 2006(4), 1974. לגישה שונה ראו: ע"א 3400/03
רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, תק-על 2004(1), 985). איני סבורה כי בנסיבות אלה החלטת הרשמת "נבלעת" בפסק הדין (לעיקרון הבליעה של החלטת רשם בפסק הדין הסופי ראו:ע"א 476/90 מיטב הנדסה נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(4) 411; רע"א 6059/04 ר.י.ו מהנדסים נ' בנק לאומי לישראל , תק-על 2004(3) 1105), שכן ההחלטה נתנה לאחר מתן פסק הדין. בעניין זה, ההלכה היא כי "מקום בו ההחלטה נושא הערעור טפלה פסק הדין העיקרי שקדם לה, וכאשר ההכרעה במחלוקת המרכזית שבין הצדדים נעשתה בפסק הדין המוקדם, או אז אין בהחלטה המאוחרת משום פסק דין חדש ונוסף באותו התיק, אלא רק 'החלטה אחרת'" (ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז (152 (1, בע' 157). למעלה מן הנדרש יוער, כי במצב דברים זה על בית משפט הדן בערעור על החלטת הרשם לשקול את השהיית הטיפול בערעור על החלטת רשם עד מתן פסק הדין בערעור שהוגש בהליך העיקרי.
התוצאה היא, שהבקשה שלפני הוגשה לבית משפט זה שלא כדין, ולפיכך אני מורה על מחיקתה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ז' סיון תשס"ז
(24.5.2007).
שושנה ליבוביץ
ר
ש מ ת