רע"א 11504/05 קרן אטיאס נ. חביב ביטון

המבקשת חפצה לתקן את כתב תביעתה – שעניינו תביעה בנזיקין – בדרך של צירוף חוות-דעת פסיכיאטרית. בית משפט השלום דחה את בקשתה. בית המשפט ציין, כי התובענה הוגשה בסמוך למועד ההתיישנות, ואז, לא נטען בה דבר בנוגע לנכות פסיכיאטרית. גם כשתוקן, כעבור כשנתיים, כתב התביעה, על דרך של הוספת נתבעת, לא נאמר דבר באשר לנכות פסיכיאטרית. רק כעבור למעלה משלוש שנים מיום הגשת התביעה, הוגשה הבקשה נשוא ענייננו. בית משפט השלום קבע כי העילה המתייחסת לנכות הפסיכיאטרית התיישנה, משהמבקשת היתה מודעת, מזה שנים, לקיומן של בעיות בתחום הנפשי.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר כאן, אכן, בעילת תביעה נוספת, המתייחסת לראש נזק שונה לחלוטין מזה שנטען בכתב התביעה המקורי. נפסק, כי אין המדובר בהרחבה גרידא של כתב התביעה, אלא ב"תפנית של ממש, המחייבת הידרשות להכרעות בעניינים שבעובדה, אשר אינם חלק מהמעגל הכללי שהותווה בכתב התביעה". זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הטעים כי אפילו היה מדובר באותה עילת תביעה – הרי שלא היה מקום להתיר את התיקון המבוקש. כלשונו של בית המשפט המחוזי:

לא יעלה על הדעת כי בחלוף כעשר שנים ממועד התאונה, ובחלוף למעלה משלוש שנים מעת הגשת כתב התביעה, עדיין יעמוד ההליך המשפטי בחיתוליו. יותר מפעם אחת הובהר כי 'שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראוי באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד' (ראו: רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה(3) 730).

דברים אלה של בית המשפט המחוזי מקובלים עלי – דבר לא נגרע מהם גם לאחר שעיינתי בטענות המבקשת בבקשת רשות הערעור שהגישה לבית משפט זה. די בנימוק זה, מבלי להביע עמדה באשר לשאלת ההתיישנות, כדי לשלול את העילה להתערבותנו בשיקול דעתן של שתי הערכאות שכבר נדרשו לעניין – ודאי כך באספקלריה של הכלל לפיו אין בית משפט זה נוהג להתערב, ב"גלגול שלישי", אלא בעניינים שמתגלה בהם שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית.

הבקשה נדחית, אפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיבה 2 בסכום של 5,000 ש"ח.