רע"א 11588/05 יעקב שרביט נ. מישאל מימון

1.זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט נ' ישעיה), לדחות את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני המונע הליכים משפטיים, עשיית דיספוזיציה או נקיטת הליכי מימוש בהוצאה לפועל לגבי בית ברחוב האילנות 17 ברמלה (להלן - הנכס), וזאת עד למתן פסק דין בתביעתו של המבקש למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בנכס, ולמתן סעד של אכיפת הסכם המכר לרכישת הנכס. בית המשפט המחוזי אף דחה בקשה לעיון חוזר. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה.

2.המבקש הוא אחיה של המשיבה 2. המשיב 1 היה בעלה של המשיבה 2 עד ליום 31.5.05. ביום 11.3.05 נערך הסכם בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2, לפיו מכרו המשיבים 1 ו-2 למבקש את זכויותיהם בנכס תמורת 950,000 ש"ח. המבקש שילם למשיבים 1 ו-2 כ-400,000 ש"ח, אשר מרביתם הועברו ישירות לבנקים שונים לסילוק חובותיהם של המשיבים 1 ו-2, וזאת בהתאם לאמור בהסכם המכר שנערך בין הצדדים. יתרת התמורה אמורה לעבור על פי ההסכם לטובת בנק דיסקונט לסילוק שעבוד הרובץ על הנכס. המבקש הודיע למינהל מקרקעי ישראל ולחברה המשכנת על דבר ההסכם סמוך לאחר עריכתו.

3.המשיבים 6-3 הינם נושים של המשיב 1. ביום 11.4.05 נרשם משכון על זכויותיו של המשיב 1 בנכס לטובת המשיב 3 אצל רשם המשכונות. ביום 13.4.05 נרשם משכון זה במינהל מקרקעי ישראל. בימים 1.6.05 ו-2.8.05 נרשמו בלשכת ההוצאה לפועל עיקולים על הנכס לטובת המשיבים 4 ו-5, בהתאמה. ביום 16.10.05 נרשם בלשכת ההוצאה לפועל עיקול על "כספים/נכסים/זכויות" שבידי המבקש לטובתו של המשיבה 6 עד לכיסוי חובו של המשיב 1 בסך 685,548.95 ש"ח. מתגובת המשיבה 6 עולה כי לזכותה רשום גם עיקול על הנכס. ביום 8.11.05 הגיש המבקש כתב תביעה כנגד המשיבים 1 ו-2, וכנגד נושיו של המשיב 1, המשיבים 6-3, במסגרתו נטען כי גילה "לתדהמתו" את דבר העיקולים והמשכון הנזכרים. לטענת המבקש רכש הוא את הנכס בתום לב ושילם את "עיקר התמורה", ולפיכך הוא בעל זכות שביושר בנכס, הגוברת על זכותו של מעקל מאוחר ואף על זכותו של ממשכן מאוחר. בד בבד עם הגשת כתב התביעה הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד "המונע כל הליכים משפטיים ו/או דיספוזיציה ו/או מימוש הוצאה לפועל" בנכס. המשיבים 3, 5 ו-6 הגיבו לבקשה ואילו יתר המשיבים בחרו שלא להגיב. לטענת משיבים אלו נערך ההסכם בין המבקש לבין המשיבים 1 ו- 2 למראית עין בלבד, ותכליתו היא להבריח את הנכס מנושיו של המשיב 1. המשיבים 3 ו-6 אף טענו כי שוויו הריאלי של הנכס עולה בהרבה על שווי התמורה שננקב בהסכם, אך לא צירפו חוות דעת שמאי התומכת בטענה זו. המשיבים הדגישו בתגובותיהם כי המבקש הינו אחיה של המשיבה 2, פרט שנעלם מהבקשה למתן צו מניעה שהוגשה על ידו. כן נטען כי המשיבים 1 ו-2 עודם מתגוררים בנכס. המשיב 3, אשר לזכותו רשום משכון על הנכס, טען אף לעדיפות קניינית של זכותו בנכס על פני זכותו של המבקש, בנימוק שבמועד רישום המשכון על שמו טרם נרשמה הערה על קיומו של הסכם המכר בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, תוך שקבע כי סיכויי המבקש לזכות בסעדים שנתבקשו על ידו במסגרת התובענה שהגיש הינם קלושים, נוכח "הנסיבות שפורטו בתגובות... אשר חלק מהן הועלמו מידיעת בית המשפט. כך למשל העובדה כי קיים קשר משפחתי קרוב ביותר בין המבקש למשיבים 1-2". המבקש הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, במסגרתה נטען כי השמטת הפרט העובדתי בדבר הקשר המשפחתי בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2 נעשתה מתוך טעות משרדית בתום לב של באת כוחו של המבקש. המבקש ציין כי פרט זה הופיע בכתב התביעה שהוגש על ידו. המבקש הוסיף עוד כי המשיבים 1 ו-2 הינם גרושים, "וודאי שהמבקש לא היה מסייע למשיב 1 להתחמק מחובותיו". לבקשה צורף תצהיר של באת כוחו של המבקש. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. מכאן הבקשה שלפניי.

5.המשיבים 1 ו-2 בחרו שלא להשיב לבקשה. המשיבים 4 ו-6 השאירו את הבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבים 3 ו-5 חזרו בתגובותיהם על טיעוניהם בבית המשפט המחוזי. בשולי הדברים יצויין, כי המבקש ביקש לצרף מסמכים המתייחסים להליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה המשיבה 6, בנימוק שמאותם מסמכים עולה כי המשיבה 6 טוענת בגדרם של אותם הליכים כי הסכם המכר שבין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2 הינו תקף. אני דוחה בקשה זו כבר משום שהמבקש לא הסביר מדוע נמנע ממנו לצרף מסמכים אלו במועד הגשת בקשת רשות הערעור.

6.דין הבקשה להתקבל. אכן, מהחומר שהונח לפניי יכול לעלות ספק בדבר כנותו של הסכם המכר שנכרת בין המבקש לבין המשיבים 1 ו-2. השמטת קיומו של קשר משפחתי קרוב בין המבקש לבין המשיבה 2 בבקשה למתן צו מניעה זמני תורמת אף היא לקיומו של ספק זה. עם זאת, איני סבור כי היו לפני בית המשפט המחוזי נתונים מספיקים על מנת לדחות את הבקשה, דחייה שעשויה לסתום את הגולל על תביעתו של המבקש למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיו בנכס ולמתן סעד של אכיפת ההסכם. המשיבים לא הצביעו על ראיה הקושרת את המבקש לקנוניה אותה רקחו, כנטען, המשיבים 1 ו-2 להברחת נכסיו של המשיב 1. איני סבור כי די בעצם קיומו של קשר משפחתי קרוב בין המבקש לבין המשיבה 2 כדי להוות ראייה מספקת לעניין זה. כל המשיבים, למעט המשיב 3, אינם טוענים לעדיפות קניינית של זכויותיהם על פני זו של המבקש. סיכויי טענתו של המשיב 3 במישור הקנייני, לכאורה, אינם רבים, וזאת בשים לב לנספחים ג' וד' לבקשת רשות הערעור. סיכומו של דבר, חרף הספק המסוים העולה מהחומר שלפני בדבר סיכויי התביעה, הרי בשוקלי סיכויים אלה מול הנזק שעלול להיגרם למבקש במידה ותידחה בקשתו לצו מניעה זמני, נראה לי כי יש לקבל את הבקשה. עם זאת, בשים לב לנזקם הפוטנציאלי של המשיבים, מתנה אני את מתן צו המניעה הזמני בהפקדה במזומן או של ערבות בנקאית אוטונומית על סך 100,000 ש"ח לטובת המשיבים 6-3. הצו הזמני ייכנס לתוקפו מיד. היה ולא תבוצע ההפקדה תוך 10 ימים מהמצאת פסק דין זה למבקש יפקע הצו מאליו.

7.הערעור מתקבל כאמור בפיסקה 6 סיפא לעיל. אין צו להוצאות.