רע"א 1159/99 פנחס נחמני נ. חליל מרים

1.בית המשפט המחוזי מינה מומחה בתחום השיקומי ( להלן: המומחה ), לאחר שהוגשה לבית המשפט, קודם לכן, קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי על פי הפרק הדן בתאונות עבודה, על פיה דרגת הנכות של המשיבה היא 20%. קביעה זו התקבלה כראיה, בהסתמך על סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-. המומחה הגיש את חוות דעתו לבית המשפט, והמבקשים בקשו מבית

המשפט המחוזי שיפסול את חוות הדעת. הטעם לכך הוא, שלטענתם המומחה קבע את ממצאיו שלא כדין, באשר התעלם מקביעת דרגת הנכות בשיעור 20%. בעניין זה מזכירים המבקשים החלטה קודמת של בית משפט זה, בה נקבע כי חוות דעתו של המומחה השיקומי תהא כפופה לקביעת המל"ל לפיה נכותה של המשיבה הינה בשיעור 20%, שהיא הנכות המחייבת בהליך המתקיים בין הצדדים (ראו רע"א 8852/96).

2.אף כי, מבחינה עקרונית, עמדת המבקשים מבוססת, אין להעתר לה בנסיבות המקרה.

בהחלטתו נשוא ערר זה קבע בית המשפט, שאם יוברר בחקירה נגדית של המומחה כי הוא אכן התעלם מהוראות בית המשפט, יסיק מכך בית המשפט את המסקנות המתבקשות. בנסיבות אלה, אצה למבקשים הדרך כשלא היו מוכנים להמתין עד לחקירה הנגדית של המומחה על תוצאותיה. מטעם זה, נדחית הבקשה לרשות ערעור.

3.בשולי הדברים רואה אני להעיר הערה. בשלבים קודמים של הדיון בבית המשפט המחוזי, התבקש בית המשפט המחוזי על ידי המשיבה להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בשיעור 20%. כן התבקש בית המשפט להתחשב לעניין קביעת דרגת הנכות בקביעת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אשר קבעה דרגת נכות במסגרת תביעה לפי הפרק הדן בנכות כללית. דרגת הנכות אשר נקבעה על ידי וועדה זו היתה 46%.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להביא ראיות לסתור, אך קבע שלגבי השאלה האם יש להתחשב בנכויות שנקבעו לתובעת במסגרת התביעה לנכות כללית, אין הוא צריך להחליט בכך וכי יעשה כן בפסק הדין.

לכאורה, טעה בית המשפט בשניים. ראשית, קביעת נכות במסגרת הפרק הדן בנכות כללית אינה מהווה קביעת דרגת נכות לפי סעיף 6 ב' לחוק, ועל כן אין להתחשב בה לצורך קביעת דרגת הנכות (ראו א' ריבלין, תאודת הדרכים סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה שניה ומורחבת, בעמוד 277 והאסמכתאות שם). לא היה כל צורך לדחות את ההחלטה בעניין זה לעת מתן פסק הדין.

לעומת זאת, היה בקביעת דרגת הנכות במסגרת התביעה לנכות כללית לשמש נימוק אשר עשוי להצדיק הבאת ראיות לסתור (ראו, לדוגמה, רע"א 466/92 עברי והסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' צמח , צלטנר, חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הפסיקה והדין, עמוד 665 ח'). לכך לא נתן בית המשפט המחוזי דעתו.

הערתי את הדברים, באימרת אגב, נוכח המחלוקת העזה בין הצדדים לגבי מצבה הרפואי של המשיבה, אשר הצריכה עד כה מספר החלטות של בית המשפט המחוזי ושתי החלטות של בית משפט זה.

יש להעביר העתק החלטה זו לבאי כוח הצדדים.