רע"א 10272/02 גירת שלמה נ. הדר חב' לביטוח בע"מ

1.המבקש נפגע בתאונת דרכים. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי לעניין נפגעי עבודה ( להלן: ועדה לעניין נפגעי עבודה ), דנה בעניינו של המבקש, ולאחר ערעור הוחלט על קביעה של 15% נכות רפואית קבועה בתחום הפסיכיאטרי. ועדה רפואית אחרת של המוסד לביטוח לאומי לעניין נכות כללית ( להלן: ועדה לעניין נכות כללית ), שדנה בעניינו של המבקש עוד לפני החלטתה האחרונה של הוועדה לעניין נפגעי עבודה, קבעה למבקש אחוזי נכות גבוהים יותר באופן משמעותי. למבקש נקבעה ע"י ועדה זו נכות רפואית קבועה של 66% (משוקלל), ובכלל זאת 40% על חבלה בראש ומצב דכאוני, 20% על חולשה בפלג גוף שמאלי, 20% על אין אונות נפשית, 20% על בעיה חסימתית בהטלת שתן ו-10% על כאבי גב תחתון. המבקש ביקש מהערכאה הראשונה (בית משפט השלום), להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה לעניין נפגעי עבודה, בהתאם לסיפא של סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בבקשתו זו התבסס בעיקר על החלטת הוועדה לעניין נכות כללית, ולאור השוני בין החלטות הועדות.

2.הערכאה הראשונה דחתה את בקשתו של המבקש. המבקש ביקש לערער לבית המשפט המחוזי, אך בקשתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי במרבית העניינים. הנימוקים לדחיית בקשות המבקש שניתנו ע"י הערכאות הקודמות, היו כי הנושא נבחן כבר ע"י מספר רב של ועדות וניתנה למשיב הזדמנות להציג את ראיותיו בפניהן ואף לערער על החלטותיהם; וכי הוועדה לעניין נכות כללית לא דנה בהכרח בנזקים שיש להם קשר סיבתי לתאונה. זאת, במיוחד לאור העובדה שהמשיב סבל מחבלות נוספות לאחר התאונה. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של המבקש בעניין אחד, והוא בנושא קביעת נכות עקב חסימת שתן. נקבע על ידו, כי בנושא זה יוכל המבקש להביא ראיות לסתור, בשל העובדה שנראה כי הנושא לא מוצה עד תום בידי הוועדה לעניין נפגעי עבודה שלא התייחסה לנושא באופן מעמיק וענייני דיו.

המבקש ביקש רשות לערער בפנינו על החלטה זו של בית המשפט המחוזי.

3.האם החלטת הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, מספיקה בנסיבות דנן כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את החלטות הוועדה הרפואית לעניין נפגעי עבודה?

כבר נפסק, כי קביעה סותרת של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי לעניין נכות כללית יכולה לשמש כראיה המצדיקה מתן רשות להבאת ראיות לסתור קביעה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי בדבר נכות עקב תאונת עבודה (רע"א 129/89 הורוביץ נ' ואסילה , תק-על 89(3), 1565; רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' קמחי רחמים , פ"ד מז(4) 815; רע"א 1159/99 פנחס נחמני ואח' נ' חליל מרים , תק-על 99(2) 39). אולם, לא כל סתירה בין החלטות הועדות תשמש, אוטומטית, בסיס לקבלת בקשה להביא ראיות לסתור. יש לבחון כל מקרה כזה לגופו, בהתאם להחלטות הועדות השונות ונסיבות כל מקרה.

במקרה דנן, החלטת הוועדה הרפואית לעניין הנכות הכללית לא מהווה ראיה הסותרת את קביעת הנכות לעניין הפגיעה בעבודה. במסמכי הוועדה לעניין נכות כללית אליהם הופנינו, אין אזכור ממשי לכל קשר סיבתי בין אירוע התאונה והנזקים שנגרמו ממנו לבין קביעת הנכויות שפסקה הוועדה. הצורך במציאת קשר סיבתי כזה חשוב במיוחד לאור האירועים והחבלות שאירעו למבקש מאז קרות התאונה ועד להחלטת הוועדה, אירועים וחבלות אשר היו יכולים להביא בעצמם לנזקים שהביאו לפסיקת הנכויות לעניין הנכות הכללית. בנסיבות אלה, אין הנכות שנקבעה למבקש לעניין תביעתו לפי הפרק על נכות כללית יכולה להחשב כקביעה הסותרת לכאורה את קביעת הנכות לעניין התביעה לפי הפרק הדין בנפגעי עבודה.

4.עיינתי בהחלטות הערכאות הקודמות, ומצאתי שאין עילה אשר תצדיק התערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי. לפיכך, נדחית הבקשה לרשות ערעור.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק.