פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1172/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
האפוטרופוס הכללי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
מיום 11.12.2018 ברע"א 32824-04-18, ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד ענת פרטוש
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת
א' כהן ) מיום 11.12.2018 ברע"א 32824-04-18, בו התקבלה בקשת רשות ערעור אך נדחה הערעור שהגישה המבקשת נגד החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (השופט י' נמרודי ) מיום 4.4.2018 בתא"ק 41397-04-15 שלא לבטל פסק דין אשר ניתן ביום 11.1.2017 בהעדר התייצבות מטעם המבקשת. יחד עם הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.
2.
בחודש אפריל 2015 הגיש המשיב, אשר מנהל את נכסי הנעדרת פולה גרינשטיין (להלן: הנעדרת ), תביעה לסילוק המבקשת מדירת הנעדרת וזאת עקב אי עמידה בתשלומי שכר דירה מצידה וסירובה לחתום על הסכם שכר דירה עם המשיב. בהגנתה טענה המבקשת כי הנעדרת העניקה לה רשות בלתי חוזרת להתגורר בדירה תמורת תשלום קבוע על סך 2000 ₪.
3.
במסגרת ההליך בבית משפט השלום הציע בית משפט השלום פתרון לסיום הסכסוך בדרך של קביעת דמי שכירות על ידי בית המשפט על דרך הפשרה כך שהמבקשת תוכל להמשיך להתגורר בדירה. חרף הסכמת המשיב פתרון זה נדחה על ידי המבקשת וההליכים בבית משפט השלום המשיכו.
4.
ביום 11.1.2017 קיים בית משפט השלום דיון בתביעה ואחר שלדיון לא התייצבה המבקשת או מי מטעמה נתן פסק דין בהעדרה זאת מכוח סמכותו הקבועה בתקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1982 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בפסק הדין נקבע כי אף לגופה דין התביעה להתקבל אחר שגם לטענת המבקשת לפיה היא מחזיקה בדירה מכוח הסכמת הנעדרת ונגד תשלום קבוע, היות ותשלום זה לא שולם על ידה מזה תקופה ממושכת אין לה עוד זכות להמשיך ולהתגורר בדירה.
5.
המבקשת לא השלימה עם פסק הדין והגישה בקשה לביטולו. בהחלטתו קבע בית משפט השלום כי לא עולה הצדקה להעתר לבקשה לביטול פסק הדין אחר שניתן כדין בהעדר התייצבות המבקשת או מי מטעמה וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת באשר להעדר התייצבותה. כן צוין כי אף השיקול בדבר הגנה אפשרית מוביל לתוצאה זו לנוכח סירובה של המבקשת לשלם את שכר הדירה אשר אף לשיטתה הוא זה שמקים לה את זכאותה להמשיך להתגורר בדירה.
6.
על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הבקשה אך דחה את הערעור לגופו בקבעו שלא נפל כל פגם בפסק הדין וממילא גם ההחלטה שלא לבטלו בדין ניתנה. צוין כי בענייננו מדובר בביטול פסק דין שניתן מכוח שיקול דעת בית המשפט ועל כן בית משפט השלום נדרש בעיקר לשאלת סיכויי ההגנה אשר בענייננו הם אפסיים לנוכח סירובה של המבקשת לשלם שכר דירה במשך שנים גם בסכום המינימלי שלטענתה סוכם בינה לבין הנעדרת. לנוכח זאת נדחה ערעור המבקשת על ההחלטה להותיר את פסק הדין על כנו.
7.
על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפניי בה נטען כי מאחר שלדיון בבית משפט השלום לא התייצב אף המשיב כלל לא היה לבית משפט השלום הסמכות ליתן פסק דין בהעדר הצדדים אלא אך לדחות את הדיון או למחוק את התובענה. כן נטען לביטול פסק הדין מאחר שהעדר התייצבותה של המבקשת נבע מחילופי ייצוג שערכה ועקב גילה המופלג וקשייה האישיים.
8.
לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין שניתנו בתיק איני רואה מנוס מדחייתה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית שעשויה להצדיק מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). כמו כן לא התרשמתי כי נגרם למבקשת עיוות דין.
עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 11.1.2017, בסופו ניתן פסק דין נגד המבקשת, מעלה כי בניגוד לטענתה לדיון התייצב בא כוחו של המשיב ועל כן בדין ובסמכות ניתן פסק דין בהעדר התייצבות המבקשת כקבוע בתקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי. אף לגופו של הסכסוך הבקשה אינה מעלה כל טענה ראויה בדבר זכאותה של המבקשת למגורים בדירה חרף סירובה לשלם דמי שכירות מינימליים וחרף דחייתה את הצעת בית המשפט להסדרת הסכסוך על דרך הפשרה.
9.
סוף דבר: הבקשה נדחית וממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע. לנוכח הנסיבות המתוארות בבקשה לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב באדר א התשע"ט (27.2.2019).
ש ו פ ט